לפעמים
אני עושה דברים מיותרים אבל אף פעם לא
עשיתי אותם בחברותא שכזו.
יצאתי
לדרך בשבע וחצי בבוקר.
אחרי
שעה של שהייה בקטע כביש שאורכו לכל היותר
מאתיים מטרים ודיווחים ברדיו על צפי של
40
דקות
נסיעה לקטע שהנסיעה בו נמשכת 20
דקות
בדרך כלל,
שמעתי
ברדיו שגם תנועת הרכבות נעצרה בגלל השיטפון
באיילון מה שגרם לעוד עומסי תנועה על קטע
דרך מוגבל ועמוס בשל חסימת עורק כביש
איילון – עכשיו התנועה נעצרה.
ההצפה הייתה צפויה וידועה מראש לגורמים המוסמכים. זו לא הייתה הפתעה. במקום
לעשות 'אחורה
פנה הביתה'
אפשר
היה מראש לא לצאת בכלל לדרכים חסומות.
בשביל
מה יצאנו?
בשביל
לומר לבוסים אנחנו בדרך לעבודה אבל נתקענו?
אפשר
היה במקום זה להישאר בבתים,
ליהנות
מיום מנוחה* ולהשאיר את הדרכים פנויות
לרכבי פינוי והצלה,
ללומדים
בדרך לבתי הספר.
המדינה
משותקת ממילא,
אין
צורך להוסיף על כך זיהום אוויר ולבזבז
דלק יקר.
בעידן
האייפון והאינטרנט אפשר לעשות את אותה
העבודה גם מהבית,
ולאפשר לעובדי תעשייה לנוע בחופשיות בדרכים הפנויות המעטות שנותרו. בירושלים נהוגה כוננות שלג,
אצלנו
במרכז אפשר ללמוד ולעשות כוננות שיטפון.
* טליק
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=949879
להישאר בבית
לא כדאי
גוסטב דורה, 1872 פקק תנועה של עדר כבשים, כרכרות ואנשים במרכז לונדון, "לודגייט היל – חסימה ברחוב," (פרט).
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
