אודה ולא אבוש, נהניתי לצפות בזה. ראיתי הכל. בתחילה צפיתי בגלל מתי כספי. הוא תמיד יודע מה לומר, מקורי שנון חכם ומלא לב. מבחינה זו לא התאכזבתי. אחר כך כבר נהניתי לראות ולשמוע את הילדים שרים.

בתחילה התקשיתי, זה היה עבורי מאמץ מנטאלי 'לעזור' להם כדי שיצליחו ולא יפדחו, שיחושו טוב עם עצמם ושיצאו טוב מכל שידור, שיוכלו לחזור בגאווה לסביבתם הטבעית. שיוכלו לחזור ולצפות הזה בגאווה.

בהמשך רווח לי כאשר השתכנעתי שהם ממש, אבל ממש נהנים, שהייתה ביניהם סולידריות חברתית, התאהבתי בכל אחד מהם, לא הייתי נותנת פרס רק למצטיין אחד. הייתי מחלקת את הפרס לשש, לפחות, אם לא ליותר מזה. לטעמי מגיעה מילגה לכולם. לכל המשתתפים מגיע לטפח את הכישרון שלהם.

המשך הצפייה בשאר פרקי התכנית הכבידו עלי שוב. מאד. בגלל השירים שהם בחרו לשיר. השירים בהחלט לא נועדו לילדים להזדהות עימם או להעביר את המסר שלהם - על 'היו לילות' למשל, אמרה בחכמה קרן פלס שזה הזכיר לה את סביה, היא צדקה לטעמי כי רק ככה יכולה ילדה להיכנס באמת לתפקיד השרה בשיר כזה.

אמנם אמר מתי כספי (צודק 'כלבלב הו בידי בם בם' 'נוח', אילו שירים נפלאים), שילדים צריכים לשיר שירי ילדים, ואמנם יהורם גאון ענה לו בלא מעט צדק שהמציאות שלנו לא נאיבית כל כך, ושגם הילדים שלנו לא, אבל היה לי קשה לשמוע את הילדים שרים שירי אובדן למבוגרים, והיו הרבה כאלה בתוכנית.

לטובת העניין באה דווקא השירה הים תיכונית שהמסרים שלה למבוגרים לא כבדים או מאתגרים יותר מידי אבל לילדים זה דווקא התאים טכנית מוזיקלית וקולית הם בהחלט היוו אתגר וביטוי ליכולות.

וזה מזכיר לי איך לפני המון שנים, כשעדיין הייתי תלמידת סמינר, היה המורה למוסיקה חוזר ומדגיש שהשירים הישראלים מונוטוניים, הטונים שלהם נמוכים מידי לילדים, שלילדים צריך לשיר 'גבוה' כי ככה בנויים מיתרי הקול שלהם, ושאם לא יפתחו אותם בשירה בטונים גבוהים, לא יתפתחו מיתרי הקול שלהם ויישארו בטונים נמוכים.

כל שירי ה'הו הא' מושרים בטונים נמוכים. כל מי ששר פעם בציבור יודע. רוב שירי ארץ ישראל מושרים בטונים נמוכים וכבר אין לדעת אם זה מתוך הרגל, חוסר פיתוח קול, או שהשירים עצמם לא מאתגרים ווקאלית.

יאיר רוזנבלום היה פורץ דרך בשירה הישראלית. הוא הנחיל את השירה היותר מגוונת, גם מתי כספי בשירים שהזכרתי קודם ורבים אחרים.

אולי עדיין אין די שירי ילדים מאתגרים, כאלה שיוכלו להוכיח בהם את יכולת השירה הוירטואוזית. אולי מחוסר ברירה הם בוחרים לבצע את שירי המבוגרים שיש בהם אתגר קולי והתבטאותי לא מבוטל. 'כמו ציפור מטורפת' שיר ישראלי פורץ דרך של נחום היימן הוא אתגר מוסיקאלי נפלא אבל יש מסר קצת מוזר וכבד להבנתו של לילד.

טעם לפגם יש גם ברייטינג הגבוה לו זכו יוצרי התוכנית על גב הילדים. זה מרגיש כמו ניצול של תמימות ילדית ושל האמפטיה הבלתי נגמרת שלנו לילדים. חלוקת מילגות לכול המשתתפים יכולה לאזן ולהשאיר אותנו בתחושה יותר טובה ושלמה.