תמיד
חיבבתי את אמנון לוי,
את הגישה שלו
לאנשים ולנושאים,
תמיד בדחילו
ורחימו,
אף פעם לא מתנשא,
לא כזה שחושב
שהוא יודע כל,
תמיד מקשיב
ולומד.
תמיד נעם לי
קולו וטון הדיבור שלו.
במיוחד
אהבתי אותו מסיפור הכבשה ומכונת הכביסה.
ועכשיו,
בסקרנות מהולה
בתימהון אני רואה שהוא מדבר על שדים ואני
מקווה שהוא לא מאמין בשדים,
שהוא יודע שהם
אינם קיימים,
גם רוחות לא,
אז למה הוא
פתאום נותן במה לשד,
מטפח אותו משקה
אותו ומתבוסס בבוץ שנוצר?
קשה
לי להבין.
לו זה לא היה
אמנון לוי מהשורות שלמעלה,
לא הייתי טורחת
להקשיב לו.
אבל מכיוון שיש
לי הערכה אליו -
אתייחס ואפילו
אספר לו כמה סיפורים מנקודת המבט הצרה
שלי בנושא.
למשל:
שכשהייתי קטנה
מאד במדבר של באר שבע,
בהירת העור
שכמוני,
ובהירת השיער,
הייתי נכווית
מהשמש הקופחת.
וזה כאב.
ללכת לים עם
החבר'ה
בצעירותי לא יכולתי כי זה היה סבל.
אבל הייתי
מכריחה את עצמי (לנסוע
עם החבר'ה
לחוף אשקלון)
כי לפעמים לא
רציתי לשבת בבית בשבתות.
לפעמים הייתי
מפצה את עצמי ב'המסך
עולה'
ואפילו נהניתי.
וכשהייתי
ממש קטנה קינאתי באנשים השזופים,
וקיויתי שהנמשים
הגדולים והכהים שכיסו את פני יתאחדו ויהיה
לי עור פנים שזוף...
כשהייתי
ילדה טיפה יותר גדולה,
בגיל בית ספר
עממי,
היו אנשים שהיו
אומרים לי – "חבל
שלא הרגו אתכם בשואה".
לא ספרתי להורי.
זה היה מכאיב
להם.
יותר מידי.
רק בזיקנתם
סיפרתי,
יום אחד הנושא
עלה והדברים ברחו מיפי.
כבר היו להם
נכדים וחשבתי שהם כבר יוכלו להתמודד.
אמנם
שנאתי את האנשים שאמרו את הדברים,
אני נושאת אותם
בתוכי כל השנים,
אבל לא עלה על
דעתי להאשים שכבות שלמות של אוכלוסיה
בדברים,
או לחשוב שכו-לם
חושבים ככה או לכעוס עליהם בצורה גורפת.
תמיד כיבדתי
כל אדם אלא אם הוכיח אחרת.
גדלתי עם ילדים
עולים כמוני,
מארצות שונות
מכל רחבי העולם,
ולו לא היה עורי
כה דק ורגיש אפילו לא הייתי יודעת שיש
הבדלים בצבעי העור.
לכל ילד,
אז,
ומבוגר היום
היו כל כך הרבה תכונות נחמדות וכובשות.
גדלתי באוירה
שיוויונית וכהוכחה – רבים מחברי וחברותי
נשואים נישואין מעורבים עדתית.
אף אחד מהם לא
חש נעלה או נחות מהאחר.
בקשר
להשכלה גבוהה אני רוצה לומר לאמנון שלצערי
ילדי למדו בבתי ספר עיוניים ולא נפתחה
בפניהם האופציה המקצועית עד שהיה מאוחר
מידי.
אני תמיד דגלתי
בעבודת כפיים כדרך חיים בריאה,
ולא בישיבה
צפופה במשרדים על האינטריגות שבהם.
רופאים רבים
היו רוצים,
ויש שמימשו,
ופתחו סטקיות
או פלאפליות או משהו בסיגנון,
גם אנשי היי-טק,
ורבים עדיין
חולמים בכיוון)
היום
בעלי המלאכה עובדים ומפרנסים בכבוד ובשמחת
עשייה את משפחותיהם,
ואילו המשכילים
כביכול,
אלה שפותו ללמוד
עוד תואר ועוד תואר,
רבים מהם עבודתם
אינה מובטחת,
אינה מתגמלת,
או שהם יושבים
בבית ומרוב השכלה יושבים בשקט ומתביישים.
רוב דומם משכיל
ואומלל שחי על חסכונות הוריו
אז
בבקשה אמנון,
תקטין את השד
בתוכך,
או שתודה שאין
דבר כזה שדים.
עצם העובדה
שהשתמשת במונח 'שד'
מותירה בי תקווה
ששנינו כשאנחנו מדברים או חושבים 'שד'
יש לנו אותה
הקונוטציה – לא היה ולא נברא.
ומי
שרואה עצמו נחות – שלא יאשים אחרים,
ומי שרואה את
עצמו נישא – נו,
זה הרי נובע
מאותו המקום – נחיתות.
אז נא לא להיעלב
מאנשים נישאים/נחותים
וליחס להם משמעויות עדתיות גורפות וטפלות.
שֵׁד
יצור
מיתולוגי על טבעי,
הנפוץ
בפולקלור ובאמונה של עמים רבים.
השד
הינו בעל כוח מופלא המופיע בסיפורים ואגדות כאחד
המנסה לפגוע בבני
האדם.
תרגום
תודה ל עדה ק. http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=13871433
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
