סוף
סוף עשה שי פירון מעשה אמיץ ושבר את נוהל
בחינות המיצב שנכנסו למערכת בתקופת שושני
כנמכ”ל. בחינות
המיצב גרמו מועקה מיותרת בקרב תלמידים ומורים וסחטו מהם את חדוות הלמידה – שלטעמי
בלעדיה אין למידה באמת.
ביטול בחינות המיצב מעורר אצלי תקווה נוספת,
שגם חטיבות
הביניים יבוטלו.
שמשהו במעבר
הדרסטי שבין החממה (מעכשיו,
כן?)
של בית הספר
היסודי והמעבר לתיכונים יישתנה. אני
זוכרת את כותרות העיתונים כשנפתחה חטיבת
הביניים הראשונה בהרצלייה,
תלמידים השכיבו
את עצמם על הכבישים,
החלה האלימות,
ואני משוכנעת
שהיו עוד תופעות קשות שעלולות היו להשפיע
על אופי התלמידים כבוגרים,
כאנשים לעתיד.
מאז
ההשתרעות של ילדים בני 13
על הכביש קיוויתי
שחטיבות הביניים לא תמשכנה להתפרש ברחבי
הארץ,
ולדאבוני שגיתי.
הבנתי
אז את מהותן של חטיבות הביניים,
הם הועתקו
מארצות הברית ומטרתן הייתה להעלות את רמת
הלימודים ולהחיות את שנת
הלימודים האחרונה של אז בבית הספר היסודי
– כיתה ח' - שהתמסמסה בחגיגת
סיום שנתית אחת גדולה ולהביא למה שנקרא
אז 'אינטגרציה'.
לשם כך הושכלו
מורים,
רמת השכלת
המורים באמת עלתה,
אבל רמת ההשגיות
הלימודית הזו תבעה מחיר על חשבון דברים אחרים
חשובים לא פחות ולדעתי אף יותר – כמו אישיותם
וחדוות הלמידה של ילדים.
שלא לדבר על נושא ההסעות לבתי הספר שם הייתה האלימות
קשה ממש ורק נהג מסכן היה שם בשביל לדאוג
לנסיעה שלווה ובטוחה.
מה
שקרה בפועל עם המעבר לחטיבות גרם להעמסת יתר
על חווית הלמידה של ילדים כבר מהכיתה
הרביעית,
דהיינו בכיתה
ד' הם
כבר נכנסו לאוירה של מתיחות מתמדת,
הם הולעטו במבחנים כהכנה לחטיבה וה'מיצב'
ביניהם כבר
מהכיתה ד',
הם למדו מתוך
השגיות ותחרות סמויה בין בתי ספר על התואר
של בית הספר עם הציונים הגבוהים ביותר.
בתקופה
זו צומצמו בד בבד ועד להיעלמות לימודי העשרה
כמו לימודי טבע,
אמנות.
על מוסיקה בכלל
אין מה לדבר,
לימודי העשרה
אלה חיוניים לזהותו של ילד לשם גילוי
כישרונו הייחודי,
לשם גיבוש זהותו
ולשם הביטחון העצמי שלו כשהוא מבטא את
עצמו ביצירה.
מי שרצה מהדברים
האלה עבור ילדיו נשא בהוצאות כספיות
גבוהות אחרי שעות הלימודים. בעיירות
הפיתוח לא צומצמו שעות אלה.
כשהועתק
דגם החטיבה מארה"ב
לישראל,
כבר היו תופעות
אלימות בחטיבות בארה"ב, לדאבוני התעלמו
מהן בשיקול הדעת אם ליישם את הרעיון בישראל
אם לאו.
לפני
זמן לא רב,
בטיול קיץ אחד
ברומא וסביבותיה,
נהניתי מהשלווה
שם,
מהניתוק מהחדשות
ומהאוירה האלימה משהו בארץ. ערב
אחד כשנסענו (מקהלה)
להופעה בפרוור
ציורי ומקסים בסובב רומא ראיתי לזוועתי
הרבה נער איטלקי כבן 12/13
רץ ומתייצב מול
האוטובוס שלנו שהיה בנסיעה.
למזלם של כולם
הנסיעה הייתה איטית והנהג הספיק לבלום.
עד אז הייתי
בטוחה שרק ילדים בישראל מבטאים את אלימותם
בגלל מה שנקרא אז 'המצב'
אצלנו.
בהמשך פגשתי
מורים איטלקים והסתבר לי שחטיבות הביניים
כבר מיושמות גם שם.
מיד עשיתי את
החיבור.
אני משוכנעת
שזה הטריגר למעשה של הנער.
אני משוכנעת
שלמסקנה שלי יש בסיס עמוק יותר מאשר 'לחפש
מתחת לפנס'.
אני
כל כך מקווה שהשר החדש יחקור את הנושא
לעומק,
יסיק את המסקנות
המתבקשות וימשיך לרענן את המערכת לטובת
הילדים,
הדור הבא שלנו.
ולוואי ויגדל
בשמחת חיים אל שמחת חיים.
Melinda
Byers American
Little
Gardner
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
