'פדמגוגיה?'
כבר
שנים מספר שאני חשה שלא בנוח כשאני רואה
באמצעי התקשורת
את הדיווחים על תוצאות מבחנים של ילדי
בתי הספר
בישראל.
אינני אוהבת
את הפירסום ואינני אוהבת את רוב הדיונים
על כך באמצעי התקשורת.
יש לי
תחושה שאם הייתי ילדה עכשיו הייתי מאד
נעלבת מהפירסומים של תוצאות המבחנים שלי
ברבים ושעולבים במורים שאני אוהבת.
והמורים
הרי הם אחד הסקטורים שמוסר העבודה שלהם
הוא מהגבוהים ביותר בישראל,
הם בחרו במקצוע
מתוך ייעוד,
הם עובדים בפרך
מעל ומעבר לשעות הלימודים למרות המשכורות.
החופשים שלהם
אינם ארוכים כמו אלה של התלמידים,
יש בהם ימי
הערכות וימי השתלמויות,
ובכלל מספר ימי
הלימודים (או
החופשות)
זהה בכל העולם.
הן רק מתחלקות
אחרת,
שם יש גם חמישה
ימי עבודה ולימודים בשבוע.
אבל
הבדל קיים,
שעות הלימודים
ביום רבות יותר בארצות מערב רבות,
וכיתות הלימוד
שם מאוכלסות פחות. אז מה
שקורה בעצם בתדירות קבועה אצלנו הוא נוהג
קבוע שיש לו את הדפוסים הקבועים הבאים:
- מתפרסמים תוצאות
מבחנים בישראל,
- המורים מואשמים
- הדיוטות בנושא
החינוך מצוטטים כשהם טוענים שרמת ההשגים
איננה ראויה כי המורים אינם טובים ו/או
משכילים דיים
- מוצעת רפורמה
במערכת החינוך
- הרפורמה עובדת
איזה זמן – עד למבחנים הבאים
מה
שמשותף לתהליך הנ"ל היא עובדה אחת, שבכל מהלך 'סיבובי'
שכזה התקציבים קטֵנים,
הכיתות נשארות
צפופות ובכל שנה מאז סיום תפקידו של המנכ"ל
אהרון ידלין -
מחסירים בהדרגה
עוד מלימודי ההעשרה של התלמידים. הקיצוץ
הראשון היה בסייעות למתקשים,
אחר כך בשיעורי
הטבע,
אחכ בשיעורי
האמנות.
כבר אין מורים
לאמנות בבתי הספר,
על מוסיקה אין
אפילו מה לחלום,
ועול ההעשרה
נופל על המחנכים בשעות הלימוד המצומצמות
העומדות לרשותם.
המורים
מומחים בתחומם היות ולמדו לימודי חינוך
אקדמיים,
לא די שהן שאינם
מתוגמלים כיאות -
מוסד ה'קביעות'
נלקח מרבים מהם החתומים על חוזים שנתיים.
באוירה
כזו נפתחת שנת לימודים,
הורים שולחים
את ילדיהם בחשש אחרי שהיו עדים לשלבים
שתיארתי קודם,
הילדים סופגים
את החששות.
המורים לא זוכים
לכבוד הראוי,
ואינם משיבים
למענות,
אבל אוירת
הלימודים כבר נעכרה.
הם מנועים מלנהל
את הדיונים באמצעי התקשורת.
פרט לפרופסור
לחינוך שפה ושם מאדיר את עבודתם של המורים,
כמעט ולא מתוארת
המציאות כהוויתה,
אירגוני המורים
לא מוחים.
הרי
לא ייתכן שמקצוע יידון בכל כך הרבה ביקורת
ובכאילו ידענות בהכללה שכזו.
לבעלי מקצוע
שאינם עושים את עבודתם כראוי יש מהלכים
פרטניים,
לא הכללות
גורפות שכאלה וכשצריך יש בתי משפט,
יש וועדות
חקירה,
אבל מורים הפקר לחששות ההורים והתלמידים המתחצפים יותר
ויותר,
ומספר ההורים
שרואה לעצמו זכות לפגוע בכבוד מורה בפרהסיה
גדלה משנה לשנה,
ויש גם ביטויים
אלימים.
העבודה
הקשה של המורים מוצלפת ומותקפת למרות
המסירות של המורים שעושים בפרך ימים
כלילות עבור תלמידים והתלמידים נעשים
מיום ליום פחות ופחות שמחים בחלקת אלוהים
הקטנה שלהם בבית הספר.
חשים כאילו
עליהם לממש ציפיות ולהפיק ציונים
I am a child Fernand LeQuesne 1856 1918 French the pillar box a letter to daddy
(או מכתב ליצחק קדמן?)
* - יצחק שמיר 1976 - "...הגננות עושות עבודת קודש..." - מתוך ראיון במעריב אז.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
