מי
שליבי יוצא אליהם בימים אלה הם האנשים
המנותקים מחשמל.
אני
מנסה לדמיין לעצמי כיצד הם עוברים את
הימים והלילות,
בקור
מקפיא ללא חימום וללא אור.
ראיתי
כמה תמונות של אנשים מתחת לשמיכות,
ללא
מים,
וללא
אספקת מזון,
אבל
אני בטוחה שלכל משפחה מהמשפחות האלה
הסיפור שונה.
אין
אפשרות לצלמם ו/או
לראיינם ללא חשמל,
ואם
יש אפשרות,
זמנית,
של
אייפון, הרי להטעינו בהמשך אי אפשר,
אין
להם גישה למחשב, לעדכן בפייסבוק,
בבלוגים,
וליבי
יוצא אליהם.
איך
מחממים תינוקות?
איך
מתחממים קשישים?
ואם
הדבר היחיד שפועל הוא הגז, האם הם אופים
על מנת להתחמם?
ובכלל
למי יש היום סיר פלא?
האם
מישהו מצא לעצמו בבוידם בקבוק גומי חם?
ואם
מצא אולי הוא כבר דולף?
ומה
קורה למקרר? כשיש הפסקת חשמל הדבר הראשון שמדאיג הם
המצרכים במקרר,
ומחפשים
לאפסן אצל שכנים עד שהעניין יתוקן וכשכל
כך קר מה עדיף להשאיר המקרר פתוח או סגור?
ואם
אפשר היה לתקשר עימם,
האם
היו יכולים בכלל לדבר מרוב קור?
וכמה
טוב היה לנחמן שי שלא הפסיק לשפשף ידיו
בשידור כי לקח לו זמן כה רב להפשיר באולפן,
בשידור
החי, הוא סבל אמנם כמו יתר התושבים הקפואים
אבל הייתה לו הפריבילגיה להגיע לאולפן
לספר אבל גם להתחמם תוך כדי.
וכמה
טוב היה לו היה יכול לאסוף מעט חום בדלי
לבני ביתו.
ראיתי
גגות שקרסו,
ונזכרתי
איך היו אנשים שליגלגו אצלנו בשנים
האחרונות,
על
האנשים הבונים גגות משופעים,
כאילו
מה אנחנו?
אירופה?
ואני
רוצה שייגמר הסיוט הזה,
ולשמוע
אותם מספרים איך הסתדרו,
ומקווה
שיישארו גם חוויות נעימות למזכרת מכל
הסיוט הזה.
השמיים התבהרו, כבישים נפתחים, המדינה חוזרת לשגרה - אבל עבור רבים, הסערה נמשכת והם עדיין נצורים בבתים. הנה סיפורן של שלוש משפחות כאלה >> http://bit.ly/1bQP5iF
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
