מרופ
מור יוסף נכנס לתודעה הציבורית עם דיווחיו
על אריאל שרון ז"ל
עת אושפז בהדסה לפני שמונה שנים,
אז
מור היה יוסף מנהל בית חולים,
הוא
זכור כי תבע בתודעתנו את המונח 'עצמוני'
ובזכות
חיקויו הנהדר של אסי כהן ב'ארץ
נהדרת'
משעזב
את תפקידו ומונה למנהל הביטוח הלאומי,
לקח
על עצמו מור יוסף ליעל את המוסד כך שאם
היו אזרחים שעד כה התענו בלך ושוב לצורך
מימוש זכויותיהם ושהיו צריכים להשתמש
בחברות פרטיות לצורך קיצור הליכים בתמורה
לכ-20
אחוזים
דמי טיפול,
יכולים
עתה ליהנות מקיצור הליכים בתוך מסגרת
הביטוח הלאומי.
זהו
צעד גדול ונכבד שכולו מראה על עשיה,
חריצות,
יזמה
וכוונות טובות.
אלא
שעם פרוץ משבר בית החולים הדסה נמצאו מי
שמפנים אצבע מאשימה דווקא למור יוסף,
כאילו
הוא בניהולו הקודם גרם לגירעונות.
עוד
לא יבשה הדיו בכתבי השירוריה החדשה בביה"ח
הדסה,
וכבר
מתחיל עליהום.
צירוף
המקרים לא נראה לי.
היות
והבדיקה בהדסה בעינה ולא גובשו עדיין תוצאות
חד משמעיות,
ולאור
התנהלותו הראויה לשבח של מור יוסף כמנהל
הביטוח הלאומי לא נראה לי ראוי להפריע לו
במימוש ההליך החיוני שהחל בו,
ולהזיק
לו באודו באיבו
וגם -
יש לי שאלה לפרשנים הכלכליים ומומחי הכלכלה והאוצר: אם נסכם את סך כל תשלומי האזרחים לביטוחי הבריאות בקופות החולים, לאיזה סכום נגיע? נגבה מאיתנו הון עתק במשך שנים. האם אנחנו מקבלים את מלוא התמורה לביטוח הזה שהיקף התשלומים החודשיים שלו זהים כמעט להיקף הביטוחים הפרטיים? למה אין גמישות בבחירת הרופאים?
למה התורים הארוכים?
שפע ברכות לנישואי בני הבלוגר הותיק (האתר שלי)
https://plus.google.com/105814383571180205334/posts
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
