B.logi

 הבעת דיעה פוליטית איננה חינוך לפלורליזם

ושוב מתערבים בענייני חינוך אנשים שאין להם מושג בחינוך.

ובמרחב החינוכי יש הפוחדים מדעת הקהל ומעדיפים להתיישר עם מי שצועק הכי חזק.

כבר ניסיתי להסביר כאן את עמדתי. כולנו מסכימים, שלחינוך צריך להתייחס ברצינות המירבית, לשם כך נועדו מוסדות להכשרת המורים, ורובם המכריע בוחרים בעבודה הזו לא בגלל שהם מאותגרים שכלית וזה מה שמוצע להם, כפי שאומרים לפעמים, אלא מתוך שליחות.

הם יוצאים לשטח ומנסים ליישם את שייעדו לעצמם, לשלב הייעוד בידע, למצוא ולגלות דרכים חדשות.

הם אינם אמורים לשתף את התלמידים במחשבותיהם הכמוסות, בהתלבטויותיהם האישיות ואפילו לא הפוליטיות. הם לא צריכים לספר את מי הם אוהבים או מתעבים ולמה, איזה צבע אהוב עליהם ביותר, או איזה צבע דגל אהוב עליהם ביותר. הם צריכים לחשוף את התלמידים למגוון עובדות ולתהליכים שגיבשו את הדיעות, לתת לתלמידים את הכלים לדברר את הדיעות האלה ולעודד את התלמידים להיות אמיצים לבטא את דיעותיהם בחברה ללא חשש,

המחנכים צריכים לעמת תלמידים עם דיעות מנוגדות. להרחיקם מחשיבה דו קוטבית של שחור ולב ולאמנם להביע את דעתם עד כמה שאפשר ללא רגשנות יתר לעורר בהם עיניין להקשיב לאחר ולדיעותיו, ליצור איוורור וחשיפה של דיעות ללא שיפוט.

אצל תלמידים שנחשפים לדעה פוליטית של מחנך עלולות להיווצר שתי סיטואציות, האחת בה הם יסכימו מן הפה ולחוץ לדברי המחנך הנמצא בעמדת כוח, הם ירצו למצוא חן ולקבל ציונים טובים,

יש שידכאו את מחשבותיהם מחשש ללעג החברים כי המנהיג/המורה אמר כך. ויש שיחששו לבטא את מחשבותיהם. הקונפורמיסטים ילכו אחריו כמו אחרי החלילן. לא יתאמצו לחשוב אלא להיגרר ולציית לסמכות. היות ודעותיהם עדיין אינן מגובשות ותפיסת העולם שלהם לוקה רק בחוסר ניסיון וידע, נוטים תלמידים להזדנב אחרי מנהיג דומיננטי, בעל ניסיון, הם חוששים להיות מחוץ 'לחבורה' ומנסים 'להתיישר'.

המורה שהטיף למרוד בסמכות, כאילו הבעת דיעותיו הוא חינוך להבעה, גרם לחשיבה עדרית

על רקע הדברים האלה אני משבחת את ספיר שידעה לצאת ולגונן על עמדותיה. להבנתי, לא יצאה ספיר נגד דברי המחנך, אלא יצאה נגד הבעת דעתו הפוליטית בתוך המסגרת החינוכית. ועל כך אני מסכימה איתה.

יש המבקשים לעשות בעקרונות דמוקרטיה 'קרדום לחפור בו', כאילו הויכוח כאן הוא על הבעת דיעות של ספיר מול המחנך. ולטעמי אין זה כך, אינני נכנסת לרעיונות הפוליטיים, שלה או של המורה  הרי הדברים שעליהם הם מתווכחים הולבשו ב'סיסמתיזם' – קבוצה פוליטית קפצה על ההזדמנות למשוך בטלית וקבוצה אחרת קפצה על ההזדמנות למשוך גם היא לכיוון הנגדי. מסתובבים סביב נושא נותנים לו שמות אבל לא מגדירים את הבעיה האמיתית.

שתי הקבוצות יוצרות רעש, מקשטות את הנושא בסיסמאות שאולות מתחום המוסר, כמו זכויות ודמוקרטיה, מנסים לתת למציאות כותרת שאיננה מתאימה לה, כשהמציאות מכתיבה את עצמה ולא הסיסמאות

ורטה ניהל אמנם דיון ראוי כשלעצמי הייתי שמחה להיות נוכחת בו, אבל כשנשאל לדעתו אמר ורטה "ואני אמרתי להם שיש לדעתי מעשים של צה"ל שהם לא מוסריים". כמורה לפילוסופיה הייתי מצפה ממנו לא לדבר בהכללות ולא את כל צה"ל תחת כותרת מעורפלת. כשאמר שלדעתו צה"ל מבצע מעשים לא מוסריים הוא לא דייק, לא ציין אם כוונתו באג'נדה הפוליטית שצה"ל מבצע כצבא הכפוף לממשל, או אם כיוון למספר חייליפ שמבצעים מעשים לא מוסריים עליהם הם נשפטים. חוסר הדיוק שלו השאיר פתח נרחב לתסיסה ופרשנות בנוסח 'עיני המתבונן' בנושא טעון. 

זה ויכוח על חינוך ועל זהירות של מחנך להשתמש במעמדו כדי להביע דיעות מוגמרות בפני תלמידים, שמא ייסחפו אחרי דבריו אלה שאינם בשלים, שעדיין לא גיבשו לעצמם השקפת עולם.