אינני
נוהגת ואינני אוהבת להגיב 'מהמותן'
אבל
מרגע שקראתי את הפוסט של מריאט אינני
מוצאת לעצמי מנוחה
עוד
לא התאוששתי מסגירת מעריב שהייתי מחוברת
אליו מיום שלמדתי לקרוא,
שלימד
אותי כמעט את כל מה שאני יודעת ובראשי
מתרוצצות עדיין מחשבות קונספירציה,
שהן
תתהליך של פרידה ואבל:
1.
הכחשה
-
פניה
לגורם על אנושי
-
חיפוש
הסברים,
אשמים
-
תחושת
אשמה
עוד
אני מתפללת לחייו
של
הערוץ הראשון,
עודני
בשלב הראשון של ההכחשה,
מנסה
להבין למה?
למי
יש אינטרס ?
איך
זה שהארץ חבר
לידיעות (דה
מראקר)
מדפיס
של ישראל היום (
בהוצאת
הדפוס שלו)
שהוא
בעצם עיתון תואם מעריב,
זועק
מולי בפייסבוק מאמר המערכת של ישראבלוג
שכתבה מריאט
ואני מתחילה לחוש כאילו
-
www.youtube.com/watch?v=oKOtzIo-uYw
ומשתובבות
בי מחשבות,
שאולי
איזו יד מכוונת מנסה להרוג את השליח,
שאולי
מישהו חושש שתקשורת מאוזנת שמדווחת אמת
– מסוכנת לו,
ומשתמש
בחופש שמציעה הדמוקרטיה לרעה,
מוצא
גורמים בעלי כוח (הון?)
לסתום
פיות שיזיקו להשקפת עולמו כביכול.
ושוב
משתלטות עלי מחשבות על מי שמחזיק בעצם את
התקשורת,
ומי
שקובע בעצם את סדר היום התקשורתי -
המפרסמים,
ואני פונה
אליהם בבקשה:
אנא
שימרו על התוכן,
אנא,
דאגו
לאיכות,
אנא
אל תזלזלו בשאיפה שלנו להתרומם מעט מעל
הבלי היום יום,
סימכו
קצת יותר על טעמנו האמנותי,
על
אנינותו והפסיקו להאכיל אותנו מהReady-Made
המעובד
והלעוס הזה,
שכל
כך זול לקנות ולבלוע,
שהרי
נוכחנו שהוא משמין את הגוף -
אבל
לא את החלקים הבריאים שלו,
שהוא
ממכר,
ממסטל.
היה אתה
המפרסם הראשון שלא נופל בפח,
למד
מזה שהיה לו האומץ לצאת נגד תעשיית האופנה
ובאמונה התפלה וההורגת שלה שדוגמנית רזה
מוכרת,
למד
מ עדי ברקן
שיצא להציל את הדוגמניות וחקיניותיהן
שהירעיבו את עצמן למוות עבור תעתוע.
אינני
נוהגת להגיב מהמותן,
ואני
נוהגת להקדיש את השבת למשפחה הפרטית.
היום
התגייסתי למשפחתי החשובה לי מאד גם
היא -
לישראבלוג
העצומה למען ישראבלוג
http://www.atzuma.co.il/blogimisraelim
בטעות פרסמתי הפוסט פעמיים,
אז אני מוחקת אחד מהם
והנה התגובות מהפוסט התאום:
אתכם הסליחה דפנה ושושארק
אמרת לה?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
(