באוירה ההזויה כשכולנו מגויסים נפשית או פיזית, מישהו עלול לגזור לעצמו קופון. גורם שלקח על עצמו לוותר על השידור
הציבורי אולי יחוש מרוויח אבל המפסידים נהיה כולנו, הפסד לדורות.
כבר
זמן שקול ישראל מפרסם את העומד לקרות
לשידור הציבורי,
בג'נטלמניות
האופניינית לו,
העניינית
והאינטליגנטית, הלא מתלהמת הוא מספר לנו איך נפסיד כולנו
אם לא נשמע מה יש לשידור
הציבורי
לומר על ...
האות ב'
למשל.
יש לי
תחושה שרק כותרות מפוצצות מושכות
את תשומת הלב בימינו, שרק כותרות
פרובוקטיביות,
סקסיסטיות
יכולות להתחרות בהן. מוצפת ב'אובר
דוז'
של סנסציות אני מעדיפה לעבור להקשיב לסיקור של רשת ב'
לאירועים. כל מילה בתקשורת מחושבת כאילו לא
יהיה לה סף גירוי נורא נורא, יפסיד השדר את המזפזפ לערוץ האחר.
עת פרסומת מקפיצה לערוץ הראשון שם הסיקור
האינטליגנטי הלא סנסציוני והלא מתלהם
כובש (אותי לפחות) הסקירה המאוזנת
אוספת אותי אל חיקה,
פעימות הלב
כתוצאה מעוררות-היתר-הבלתי-נשלטת (בלתי
נשלטת שלי,
אבל נשלטת ועוד
איך של רודפי הרייטינג) מתרחקות מעט זו מזו,
ואני יכולה
להקשיב,
להבין ולחשוב
על הנאמר. ואם עוד אנשים חשים ופועלים כך מאד יתכן שהשידור
הציבורי באמת מפריע למישהו
מידתיות השידור הציבורי עלולה להפסיד את התודעה הציבורית כי היא לא כובשת אותה גם כשהיא נאבקת על תשומת לב, היא לא אונסת את עצמה במניפולציות על הרגש,
אלא פונה
לתבונתנו ומשזו נכנסה להילוך נמוך, ל'הולד'. שבויה סנסציות של ערוצים אחרים, השידור הציבורי עלול להפסידאת תודעתנו במאבק לגייס אותנו למענה, למעננו.
כמובן
שאינני חושבת שהשידור הציבורי חף מפגמים,
שהרי כל עשייה
איננה חפה מטעויות,
אבל לסגור ערוץ
תקשורת שהפך לחלק משמעותי ובלתי נפרד מהדנא
של התושבים,
אלה שהאזינו
לו וצפו בו בלעדית לפני שנות השמונים,
מרגיש לי כאילו
שביל בחיי
נחסם.
אמש
שמעתי ואני מקווה שלא בפעם האחרונה,
את השידור החי
של התזמורת
הסימפונית ירושלים היא
תזמורת רשות השידור,
שמעתי נאום
נרגש ואינטליגנטי המבקש את המשך חייה של התזמורת, של הרשות,
התקווה נשמעה
לפני תחילת השידור
תכניות של רשות השידור כאלה שלא אוכל לראות את עתידי בלעדיה, הפכו לחלק ממחזור הדם שלי: 'מקבלים שבת' עם דב אלבוים, 'יומן' עם איילה חסון בראש הרשימה, והרשימה א ר ו כ ה, יש כמובן גם שידורים בערוצים אחרים שאני אוהבת, אבל לא על חשבון השידור הציבורי האיכותי והמיומן בבקשה.
באוקטובר 1945הוקמה
לאחר משא ומתן תנועת
המרי העברי שהייתה
משותפת להגנה,
לאצ"ל וללח"י.
צוות
של תחנת השידור "קול
ישראל"
מגיע
ליד חצר אחורית של בית ונושא משדר במזוודה
קול
ישראל הייתה תחנת
הרדיו המחתרתית
של ארגון ההגנה שפעלה
בשתי תקופות: 13
במרץ עד 11
ביוני 1940 ולאחר
מכן החל מ-4
באוקטובר 1945 ועד 14
במאי 1948.
התחנה
הופעלה מבחינה טכנית על ידי טכנאי שירות
הקשר הארצי
של ההגנה,
הקריינים
היו שליחי מחלקת התרבות במטה הכללי.
כדי
לא להיתפס על ידי הבריטים,
הייתה
התחנה משדרת לסירוגין מדירות שונות בתל
אביב ובמקומות
נוספים בארץ.
כמו
כן הקריינים ששידרו בתחנה היו מתחלפים
כדי שקולם לא יזוהה ותדרי התחנה היו
משתנים.
ציוד
התחנה היה מועבר ממקום למקום במזוודות
וחברי ההגנה באבטחה היקפית היו מזהירים
את צוות השידור במקרה שהיו אנשי המשטרה
הבריטית מתקרבים
למקום.
התחנה
נקראה בתקופה מסוימת גם תלם
שמיר בועז (ראשי
תיבות באלפבית
צלילי של "תחנת
שידור במחתרת").
השידורים
היו נפתחים כאשר הקריין או הטכנאי היו
שורקים שלוש פעמים את השורה "עוד
לא אבדה תקוותנו"
מתוך התקווה. http://he.wikipedia.org/wiki/ )
חדר
הפיקוח בבניין שירות השידור בירושלים,
1943
ביצוע
קונצרט באולפני ירושלים,
1945
הותר
לשידור:
חושפים
את הבונקר שממנו שודרה הכרזת המדינה
עיריית
תל אביב-יפו
מתלבטת מה לעשות עם מבנה קטן,
שבמרתפו
נחבאים המשדרים שהפיצו את הבשורה בה'
באייר
תש''ח.
אחרי
65
שנים
נחשף הבונקר,
ולמרבה
השמחה אוצרותיו לא נפגעו.
Xnet נכנס
לגלות את סודותיו -
ולהבין
איך מתכוונים לשמר את האתר.
צפו
בסרטוןhttp://www.xnet.co.il/architecture/article
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
