B.logi

היום השמונה עשרה 

שמיים אפורים מבשרים טיפות תקווה, ואני מתכוונת לצאת השכם, לפני הנץ החמה.

אך אור קורץ, שולח ניצוץ מבעד ענן, שמש מבטיחה אגלי זיעה, 

רגע אני רצה לכיוון המטריה ובמישנהו לכיוון השימשיה,

מה יגן על ראשי אם אשמע אזעקה?

שאסמוך על הכיפה? שמא אחבוש קסדה?

אצא כך, אפילו משקפי שמש לא אקח

אוויר צח מקדם את פני, ואני אוספת ניחוחות, אוצרת, מחדשת מטהרת

- רק לכמה דקות, אולי שלושים, אולי שעה אני נותנת מרפא,

מוהלת את מישקעי

מעלה בהם ארוכה,

ולו לרגע ולו לשעה.

כלבלבים טופפים מולי עדנות,

בזנב מורם אלעל הם מקבלים את פני,

בעליהם מחייכים בתקווה, שואלים:

“מה נשמע?"

עוד מעט אחזור, עם כוחות מאוששים,

אשמע הרבה

אדאג המון

אדע קצת 

      ציור : דבורה מור