אני
עוד זוכרת משהו מזמן המלחמה בעזה,
זו שנשתכחה
כמעט,
אני זוכרת שיחה
עם בת דודתי האחת והיחידה,
על כמה רע זה
מלחמה,
ושרק לא יחזרו
לאכול אחד את השני אחריה.
יחזרו גם יחזרו
ויאכלו לתיאבון היא אמרה.
ובכן היא צדקה.
זיכרון
המלחמה הטראומטית האחרונה טבע בענייני
העליהום של הבלתי נלאים:
אשכנזי,
גלאנט,
פישר,
ארביב,
כולם מאשימים
את כולם בהון שילטון וסתם תאוות שילטון,
ועוד לא הספקתי
להבין מה עושים שילטונות אצל פינטו וכבר
פרשה חדשה.
איילה וגאולה.
אמש
היה חשוב לי לראות מה תעשה איילה ומה יעשה
הערוץ הראשון לאחר הכותרות שאין להן סוף,
והייתי די
מרוצה,
שכן איילה חסון
העבירה את שרביט הדיון למזל מועלם הנבונה,
הדיון אכן עבר
מכובדות מסגנון של 'הנה
הקסות מושכות זו לזו בשערות'
לדיון ענייני
'שר
התפטר,
בואו ננסה להבין
למה'
בדקתי בערוצים האחרים וגם שם הדיון נערך באותה
הרוח.
נחה
רוחי.
אבל
הבוקר עם הקפה במקום עיתון,
אני פותחת
הפייסבוק,
ככה להיות
בעניינים,
ומה רואות
עיני?
מישהו לקח על
עצמו את פרוייקט ה-'הבה
נחמם את האש נוסיפה
קיסמים קונסיפרטיביים לעורבים
החגים רעבים למעלה מחכים
לארוחה שודאי תגיע'
אותו
מאכיל עורבים בחש ובחש ומצא שבעלה של
איילה חסון נהנה משירותיו של מישהו שקיבל
מישרה בראשות השידור,
וכולו... וכולו... לא אצטט כי רק אשרת את המאכיל והעורבים,
שהיגיעו עד
לחלוקת שני הזוגות לשני מחנות של תומכי
ביבי ותומכי … סימן שאלה גדול,
ובמצוקתי כי רבה היא, אני משחזרת
לעצמי את העובדות הבאות:
א.
איילה חסון
ביקשה מגאולה אבן לא לראיין את גילה גמליאל
ב.
גאולה אבן עזבה
את המקום בסערה,
כועסת ולא
היגישה את 'המוסף'
כלל
ג.
השר סער התפטר
אני
מנסה לחבר בין שלושת הסעיפים שעקבו זה
אחר זה ומנסה ליצור שרשרת אירועים הגיונית
ולא מצליחה,
אני לא מצליחה
להבין מה הקשר בין סעיף א לבין סעיף
ב,
כי אם בוסית
שלי הייתה מבקשת ממני איזה דבר הייתי
מצייתת,
ולחילופין,
אם לא הייתי
מצייתת לא הייתי עוזבת את מקום העבודה
בסערה.
ואם
הייתי עוזבת מקום עבודה בסערה לא הייתי
מצפה מבן זוגי מיד לאחר מכן שיעזוב גם הוא
בסער את מקום עבודתו.
זה
החל כספין תקשורתי שלא בדיוק ברור מדוע
ולמה החל,
אבל ברור מאד
שזהו ספין פוליטי שמנסה להיות מה שהוא
לא,
ולא מצליח.
אבל
מה אני יודעת?
גם את אשכנזי
אהבתי ולא אהבתי מה שנעשה סביבו,
בכל זאת רמטכ"ל
בצה"ל
שלנו,
את אולמלט אהבתי
ולא הבנתי מה רוצים ממנו,
כי הוא ראש
ממשלה שלי ואוי לבושה,
ולקצב כל כך
האמנתי כי הוא נשיא המדינה.
שלא לדבר שלדברי
רונאל פישר הייתי מאזינה בשקיקה.
לסיכום,
אם בתחילת
הדברים הייתי נבוכה,
עכשיו אני באמת
מבולבלת,
ומה שנותר לי
הוא לאחל לעם ישראל שחש כמוני,
וגם לעצמי :
שנה
טובה יותר
שנת
חוסן
שנת
גאולה
שמסביב יידום הסער
שרוחנו תישאר איתן
ושנת
שלום על ישראל (כי עם אויבינו
נדע להסתדר בעצמינו)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
