כשאני
'משוחחת'
עם אבי הנבון ז"ל
בענייני דיומא הבוערים אני 'שומעת'
אותו אומר
בביטול:
"מילקי
שמילקי".
כאילו סיפור
המילקי,
והלואי ואתבדה
כמו מחאת הקוטג'
- הוא עוד סמליל
נוח לשימוש ולתצוגה התופס תאוצה ועוד מעט
תקום מפלגה בלי עתיד וחוזר חלילה נתבוסס
בביצת מוצרי החלב*
לעולמי עד.
משראיתי
שמשה כחלון הוא שיעמוד בראש המפלגה החדשה
ניצוץ מה של תקווה החל להבזיק בי,
הנה הדובדבן
על הקצפת הרשתי לעצמי לקוות,
שהרי בשוק
הסלולר,
שבזמנו נראה
כאילו הקרטל קם עלינו לעושקנו,
קרטל בעל כוח
כלכלי ללא ספק -
כחלון עשה מהפך
גדול ואמיץ,
ואם יקום בראש
מפלגה,
כמובן שיהיה
לה עתיד כך אני מרשה לעצמי לקוות.
מה
שמפליא אותי במדינתנו הקטנה והנאנקת זה
שבחברתנו לא הופקו לקחים ממהפך הסלולאר
(אני
עדיין מצפה לחזרה לדור שתיים,
כי מי צריך
לסחוב את כל העולם לכל מקום כל הזמן,
זה כל כך כ ב ד,
גם הקרינה לא
מוסיפה,
והילדים
נשאבו...)
מה שמפליא אותי
זה שאיש כאן לא לקח כדוגמא את מהפך הסלולאר,
כדי לשפר את
השירות ולייעל אותו,
כאילו כל עניין
עסקי הוא עולם בפני עצמו שיש לטפל בו
בנפרד,
לקחים לא הופקו
ולא יושמו במאקרו.
יש
תחושה בציבור שבכל דבר הנוגע
לשווה-כסף
השוק הפך להפקר,
שכל מי שמוכר
משהו,
סחורה או עבודה
- יחוש
פראייר אם לא יכפיל את דרישתו לתשלום,
אתן דוגמא
מעצמי:
אינסטלטור
שהתכונן לעשות אצלי עבודה והעריך אותה
בכ-
שלושת אלפים
שקלים,
נתבקש תמורת
חמישים שקלים לביקור ולייעוץ
לעזוב את המקום בתודה רבה כי יש לי ביטוח.
הוא לא היה
מוכן לעזוב,
בדין ודברים
טלפוני עם 'הבוס
הגדול'
שלו הוא דרש
אלף וחמש מאות שקלים,
לא פחות,
הופעתו הפיזית
המאיימת (והיה
איתו עוד עובד)
אילצה אותי
לצלצל תכף ומיד למשטרה (
“אל תתווכחי
איתו אנחנו בדרך” )
שהייתה בדרך,
התפשרנו שאשלם
מאה וחמישים שקלים בתנאי שאבטל את הקריאה.
אני כבר לא
מדברת על הזוועה שבארוע,
אבל האם זו עליה
של ..
300% לביקור?
שמא טעיתי? כל
מוצר שעלה לפני מספר חודשים עשרה שקלים,
עולה עכשיו
חמישה עשר עד עשרים שקלים,
החל מעוגות
מוכנות וכלה בזר פרחים עלוב.
הקוטג'
בפעם האחרונה
שבדקתי עלה שישה שקלים.
החזרה
לחשש מפרייריות שגובר על כל חוש מוסרי
מזכירה לי את " יד-לין ”.
אז,
לפני שהסיפור
התפוצץ -
מי שלא השתמש
בכספי המדינה נחשב לפראייר,
המחסנים התרוקנו.
הלקח מ'יד-לין'
נלמד,
ההסתדרות כוחה
כבר לא כשהיה,
היה מהפך
שילטוני.
בעקבות נפילת מניות הבנקים,
נכסי המדינה
נמכרו כמעט כולם לשוק הפרטי.
הרבה
חללים נפלו במעבר החד הזה,
הכל כמעט הופרט,
אבל שלטון ה'אני
לא פראייר'
השתלט שוב והפעם
מתוך השוק הפרטי.
ואני
שואלת,
מקיצוניות אחת
לאחרת,
מה חסר כאן?
למה הכל או לא
כלום?
למה משליטת
המדינה בנכסים הכל הפך לשליטת הפקר בנכסים,
המדינה זזה
הצידה?
נותנת לשוק
להתפרע.
למדינה
יש עוד מה לעשות,
היא יכולה לפקח.
במקום לשלב
ידיים בג'ונגל
שנוצר כאן כאילו אמרה:
'תנו לנערים
לשחק לפני'
היא יכולה
להקנות מקומות עבודה לבוגרי אוניברסיטאות
שלמדו לחינם,
על חשבונם,
או על חשבון
המדינה.
הם יכולים לשמש
כמפקחים ומבקרים על השוק שמוסריותו הפכה
למוטלת בספק.
*
ובקשר לשלטון
ללא מצרים של מוצרי חלב הפרה אני רוצה
למחות בשם כל הרגישים למוצרים הללו ולשאול
מדוע עושקים אותנו במחירי מוצרי חלב
העיזים הכבשים ושאר תחליפים
בריאים פי כמה,
אפילו לאלה הלא
רגישים.
למה 250
גרם דל גבינת
עיזים עולה בין -.15-.-17
שקלים
ל מ ה
ככה ?
למה ?
מיצאו אותי גם בפייסבוק -
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
