B.logi

גן העדן הוא משאת נפשם של רבים, כך אפשר להבין מהשם של המקום שמבטיח חיי נצח ללא עמל ודאגה.

אותי למען האמת, מאימת השיעמום, אין גן העדן מפתה יותר מידי כי לא לעשות דבר על מנת ליהנות ממנעמים אין משעמם מזה ובשבילי שיעמום הוא הוא הגיהינום.

אבל אם נניח שגן העדן הוא הדבר האופטימלי – הייתי בטוחה שאני מכירה את הדרך המובטחת להגיע אליו : שאני צריכה לעשות טוב לאחר, להאמין בבורא הגן ולשמוע ולעשות את דבריו קלה כבחמורה ואם בורא עולם ישגיח במעשי הוא יגמול לי.

ומה הם המעשים הטובים ? תחילה עלי, לפי המקרא, לציית לעשר הדיברות לאלה שאומרות מה כן לעשות ולאלה שאוסרות מכל איסור.

אחר כך עלי להבין שלא ראה אדם פניו וחי – ולכן זכה משה לחזור אלינו מההר, והיות ולא זכה לראות את הארץ ונקבר – הוא לא זכה לחיי נצח, אז אם הוא לא אז אני ? תמהתני.

אבל מאין הרעיון שלעשות טוב מזכה לגמול ? גן העדן במקרא הוא משהו שעבר זמנו, וחיי הנצח הם רק באחרית הימים, העולם הבא אינו מוזכר בתנ"כ http://www.tora.usl

מהשארות הנפש נפרדנו כשיצאנו ממצרים, "...הראשונים לתעד בכתב את אמונתם בחיים לאחר המוות היו המצרים הקדמונים. בהתאם לכך נמצאו במצרים העתיקה קבורות מפוארות וחניטה, שהיו יישום מעשי של האמונה הזו. המת המצרי החשוב נקבר עם חפציו אך גם עם ספינת שמש שהייתה אמורה להובילו לעבר החיים הנצחיים על פניה שמש...” (ויקיפדיה)

אחרי שעזב האדם את גן העדן לעד, למדנו שאלוהים חזר בו אחרי המבול והחליט לקבל אותנו אפילו ש'יצר האדם רע מנעוריו', למדנו שהאדם הוא יציר כפיו של האל, ולכן אסור לנו לשמוח על טביעת המצרים ( ובודאי לא לזכות על כך לגמול ) שהאלוהים אינו מרשה להעלות קורבן אדם ולכן שלח את השרף לעצור את אברהם מרצח בנו למענו כביכול, שאברהם היה צריך להתנגד, להתווכח, כמו שהתמקח עבור צדיק בסדום. . דוד המלך לא זכה לבנות את בית המקדש כי ידיו היו מגואלות בדם.

רק אחרי חורבן בית שני הסתננו ליהדות רעיונות משיחיים, רעיונות של גמול והישארות הנפש חדרו לתרבות היהודית (הצדוקים התנגדו) היה בכך משום נחמה פורתא שאי פעם נתוגמל על סבלותינו, מצאנו סיבה להמשיך ולעשות טוב, ותירוץ לקוות לבניין ביתו של האל באחרית הימים. ( תפיסת העולם הבא בתקופת בית שני  http://he.wikipedia.org  )

התלמוד אומר "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה"

http://he.wikipedia.  

הנצרות הביאה את הסליחה הכמעט גורפת, ואת 'כור המצרף' (ר' דנטה) שבעקבותיו ייסלח לאדם - אך עד גבול מסוים – נטילת נפש.. http://he.wikipedia    

אתמול שמעתי על עוד מאמין שמשתמש במושג הזה, 'גן עדן' - הדוקר מהפיגוע באוטובוס מספר 40 בת''א אמר : צפיתי בסרטונים בשבח ההגעה לגן עדן.

הוא מאמין כמו רבים לפניו, שמעשה רצח הוא שיגמול לו את הטוב האולטימטיבי, הוא מאמין שנטילת נפש אדם תזכה אותו בחיי נצח. ששנאה תביא בפרס. 

שהרע ייטיב עימו.