אחרי
פירסום תוצאות האמת של הבחירות האחרונות,
נאלמתי דום.
לא בין חברים,
אלא כאן,
ובפייס,
ואני מנסה להבין
למה.
אני קוראת
הפרשנויות,
מחפשת מישהו
שחושב כמוני,
אולי עוד מישהו
מבין אותי,
ואין מושיע.
ומסקנתי
לכן היא שאולי יש עוד רבים שחושבים כמוני
ולא מעזים לומר את שהם מבינים בריש גלי
ואולי
יפה היא השתיקה.
כי אם לא אומרים
את האמת,
באמת יפה שתיקה,
יפה יהיה לכבד
את התוצאות, ולא להמשיך
החטא על הפשע בפרשנויות.
מאז
פרסום תוצאות האמת כל פרשן זועק געוואלד,
מנסה לפרשן
באותם 'מוטיבים'
משומשים ולא
מוצלחים שדשו בהם
במסע הבחירות.מתווכחים
דווקא בעזרת אותם מוטיבים שלאור התוצאות לא צלחו כתעמולה.
למה הדבר דומה
בעיני ?
לאדם שמכריח
באמצעים של השפלה (
כי אסור להרביץ,
נכון ?)
להכריח את האחר
לומר שהשמש זורחת כשחשוך בחוץ,
והמושפל ברבים
יאמר 'כן,
כן אתה צודק'
ובליבו מוסיף
'רק
תעזוב אותי'.
פרשנים
מרתיחים ושוב ושוב,
וטוחנים את
אותם מים וממחזרים אותם.
המרויחים הם
רק אותם זועקי הגעוואלד רודפי הרייטינג. האזרח
מאס במשחק הזה כבר מזמן,
הוא פורש
לעינייניו,
אבל המשחק
התקשורתי נמשך,
הרייטינג ממשיך
לדשדש,
ואז ילעיטו
אותנו במציצנות,
אחר כך
בפורנוגרפיה,
ושוב הפרשנים
ממציאים הסברים,
ושוב מנסים
למכור לנו סחורה דלה.
הכל הולך.
ואני
חושבת לעצמי ונזכרת מתי החלו כל המהלכים
הנזכרים למעלה,
ממתי אנחנו
'מופתעים'
כל פעם מחדש
אחרי ספירת הקולות,
איך חצי עם
הואשם על ידי החצי השני ברצח ראש ממשלתו
כי בחר לבחור במי שמתאים לו אידיאולוגית,
איך למד מאז
החצי הדומם (
ברובו )
לשתוק,
להכיל,
לסלוח,
לחכות עד יעבור
זעם – ולנצל כאחרון האזרחים למופת את
הזכות הדמוקרטית האחרונה שנותרה לו –
בחירה חשאית.
כדי
להיות מדוייקת,
אני מדגישה
שאינני בעד אף אחד מהמחנות הנ"ל,
כי נמאס לי
מהפילוג והפלגנות,
נמאס לי שאנשים
מתוכנו חוברים לשכנים או לאירופים מסויימים
(
שבדיעבד הסתבר
שמומנו ע"י
בנו של קדאפי )
כדי 'לנצח'
כביכול,
חוברים לאנשים
מניפולטיביים שלמדו להשתמש באוצר המושגים
שלנו לעוות אותו,
לזעוק ולצעוק
אותו בראש חוצות והתמימים שבנו נתפסים
ברשת,
במלכודת,
ובשם הומניזם
מעוות אינם הומאניים לאחיהם כאן
מפחיד
אותי שמחנה אחד מפחיד אותנו במחנה אחר
כשהוא אומר שהוא משתמש בהפחדות,
שהוא בז
לאינטליגנציה של הציבור כאן וחושב שאם
ישפיל אותו עד דק כל'א
הומאני,
טיפש,
בור חסר
אינטליגנציה,
ומטומטם,
הוא יצליח
להשתיקו ולהכניע את מחשבתו,
שאם ינסה
'ההומאני'
להשתמש במילים
גבוהות כביכול,
לא יצליח
ה'ניאנדרטאלי'
להתמודד עימו
וינקוט באלימות פיזית,
אז יאמר ההומאני
– 'אמרתי
לכם'.
למזלנו
הרב,
גם מי שנחשבים
ניאנדרטאלים הם אנשים חושבים,
והם הומאניים,
אבל הם חושבים
במילים אחרות,
הם ינצחו אולי
בשש-בש
ולא בשח מט,
במשחק קלפים
כלשהו אך לא בברידג'
ואם המתנשאים
המדברים בכוונה בשפה הזרה לאחרים,
היו מנסים
להתגבר על מכשול השפה לא היו צריכים
'הניאנדרתלים'
כביכול,
דוברי השפה
האחרת לרדת למחתרת ו'להפתיע'
ביום הבחירות.
לטעמי,
המצטטים את
השפה הסמי-גבוהה
הם מצטטים בלבד שלמדו והעתיקו משפט של
מרצה או הוגה נחשב מבלי להבין את מהות
הדברים או מבלי להביא בחשבון משתנים
נוספים,
הוציאו מהקונטקסט,
או 'תפסו
מילה'
בלשון העם.
העם שלנו שגדל
על ברכי התנכ הספר המוסרי בעולם יודע מוסר
מהו וההוגים הזרים רובם ככולם,
מצטטים ממנו.
יש שעדיין לא
תפסו את עומק המימד הרוחני שבו.
נכון,
יש גם בינינו
שניראים לנו כאילו נתקעו ב'עשה'
בצורה העיוורת
ללא הבנת הדברים לעומקם,
אך עד שלא נדבר
איתם לא נדע בדיוק באיזה שלב רוחני הם
נמצאים,
אם נסתפק רק
בקנקן כי רק ככה הוא יתאים לתיאוריה שלנו,
אם לא נבין שזה
שאנו מתייחסים אליו כקנקן -
יש בו רוח מחשבה
דיעה ושפה ופה לומר אותם – לעולם לא יגושרו
הפערים,
לעולם נשאר
שבטים מפולגים,
לעולם יישאר
בנו פתח לאויבינו להפריד ולמשול.
השוטר אזולאי : " כן אבל הם מבינים את זה בצורה אחרת "
נ"ב
1.
נ"ב
2