אם לא הייתי מנויה על כמה רשתות חדשות לא הייתי יודעת מה ענת וקסמן אמרה. גם עכשיו אני לא יודעת את כל דבריה, את מה שהיא אמרה פרט למשפט אחד שכולם כבר מכירים, שנלעס ונטחן עד דק, קיבל פרשנויות וזכה לתגובות. התגובה הכי פאתטית בעיני הייתה של מירי רגב.

   אני מנסה להבין מה קרה לאנשים בוגרים במדינה הזו, שלוקחים משפט שנאמר במשיכת קולמוס, שלא הייתה מחשבה קודמת מאחוריו, ואם הייתה היה נאמר לגמרי אחרת מנפחים אותו ומפרשים אותו מהמיית ליבם כמאמר האימרה "הפוסל במומו פוסל"

   אני זוכרת, משפט שאבי היה אומר ונשאר נר לרגלי מאז, באידיש הוא נשמע הרבה יותר טוב – "אוטער געזוגט" אז הוא אמר... כשהייתי נעלבת מאדם שאמר דבר לא יפה היה אבי אומר את המשפט שהחזיר אותי מיד לפרופורציות, הבנתי שבעצם זה ה-הוא שאמר, שהוא רק אמר, ושאין לזה שום חשיבות,

   ומזה אני מסיקה שבכלל מי שאמר משהו הרי הוא מעיד רק על עצמו : זאת אומרת, אם אנשי השוקולד צרחו דברים שלא היינו רוצים לשמוע, האין זה מעיד רק עליהם, על השפה שהם בוחרים להשתמש בה ? על חוסר ריסון מינימאלי ? על איבוד פרופורציות ? שלא לדבר על כבוד לאחר או מינימום של כבוד עצמי ?

   לטעמי דברי ענת וקסמן שווים לזעקות אנשי השוקולד : איכזבו אותה, לקחו לה, אכלו לה, שתו לה, אז היא אוספת קהל מצביעים שאיננה מכירה, מזלזלת באופן גורף באינטליגנציה שלו ומפרשת את בחירתו בפירוש הנמוך ביותר כדי להנמיכם,

   אך האם יש בכוחה באמת להנמיך קהל ? האם יש בכוחה בעזרת השוואות הכללות וומילים שלא מתחברות למשפט הגיוני, להקחת למישהו את כבודו ? לדעתי לא, ומי שבחר להיעלב נעלב, ומי שבחר להבין את הדברים כהוויתם, לא ייחס להם חשיבות, אבל מחפשי הרייטינג ( מהפוסט הקודם ) זה בדיוק מה שהם עשו, התכופפו עם זכוכית מגדלת, השתרעו בביגדי חמודות על הבוץ של השדה פורח, עד שמצאו את העש המזיק, הגדילו אותו בעדשה הטלסקופית ואמרו הנה תמונתכם.

   אני לא קניתי את הטריק, אנשי השוקולד הם לא הישראלים, אלא אנשים שנתפסו בקלקלתם, כמוהם ענת וקסמן, ואני בטוחה שרבים כמוני, מצביעים בשקט בשלט ואומרים – למלעיזים ולתוקעים בשופרות - עד מתי תנסרו את הענף שאתם יושבים עליו

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה

http://www.impulsiva.com/art.html

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.  ט,יד וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם.  ט,טו וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶםאָמַר, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. 

                                                                 עמוס ט,יג