אילו
נשאר ישראבלוג כשהיה – דיינו,
אבל להעלים
אותו מהרשת לטעמי, זו כבר התעללות. בחודש
האחרון הייתי שמחה ועסוקה כאחת,
לא היה לי זמן
לכתוב כאן,
לקרוא,
אפילו להודות
לקח לי זמן,
אבל מספר הכניסות
נשאר כשני שליש ממספר הכניסות הממוצע
שלי,
וכל
כך למה?
כי רק אתמול נכנסו משוטטים
שחיפשו לקרוא על המחזה 'פימה'
למשל,
נכנסו קוראים
למתעניינים ב'זמן
בין התפרים'
שמקבל אצלי את
מספר הכניסות הגבוה ביותר מתוך הרשת,
נכנסו קוראים
המתעניינים ב'שלי'
ב'ממשלת
החלומות'
בתעלומה לגבי ג'ני מיי,
ועוד ועוד
ספרים (על כוכב בקופים שלי שקיבל פרופיל בפייסבוק, :אוגניה מועדון קריאה ) ונושאים,
כפי שקורה מידי
חודש.
הרבה כניסות
יש גם לפוסטים על אימי,
ודוניה מצילתה,
על פישקו ז"ל
שנפטר שבוע אחרי אימי עד שלא יכולתי להכיל
וטרם עידכנתי כאן,
מחשבות על הזמן,
ועל האמנות. הבלוג
כבר עובד בשביל עצמו,
שורשיו העמוקים
מוצאים לו את מזונו,
והאוויר ואור
השמש את הכלורופיל שלו לכן,
אפילו יחדול ישראבלוג מלהוות אתר מתעדכן תדיר,
יהיה זה פשע
לטעמי להסירו לחלוטין מהרשת,
וליהנות מפוסטים
מצויינים כמו אלו של קורדליה החדש,
כמו מניפה –
שלי,
עדה שדות !
שכותב יצירות
מופת,
ובכלל כל המנויים
שלי.
על
חידלון ?
- אילו החיים
אומרים לנו בלוויות,
אבל למחות כליל
מהזיכרון – לא נשמע כדבר הזה