B.logi

   המילה תרבות היא נגזרת של המילה הרבה, והרבה משתלב לי יפה עם אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת ומה פירוש אחרי רבים להטות אם לא דמוקרטיה ?

   מתוך הבילבול הזה שנקלענו אליו, בין דמוקרטיה תרבות ופוליטיקה וכל המלל מסביב נזכרתי בקורבן אחד של מילייה תרבותי, הוא לא היה מזרחי, אבל הוא היה ניצול שואה ובעל מבטא זר, כבד עד יומו האחרון. כשסיים את האולפן בתום שלושת חודשים שאחרי עלייתו ארצה, הוא כבר ידע עברית על בוריה, ונאם את נאום הסיכום בשם התלמידים בעברית צחה.

   אמש ישבה קבוצתנו אוהבת הסיפרות למשימה שייעדנו לעצמנו מראש – לקרוא סיפור מצחיק ולנבור בקרביו, דבורה בחרה את הסיפור 'אב נולד' קראה אותו בפנינו. תוך כדי, נחשפנו לגאוניותו של קישון, ליכולת שלו להיות אותנטי בכל עת. כשהוא מספר איך הוא סובל כאן בחוץ, כשהוא מקנא באישתו שלפחות עסוקה בללדת הוא נוגע בנימי נפשנו, אפילו שכתב את הסיפור על האב המצפה ללידת בכורו בתנאים פחות מודרניים מהיום.

   כששנא את העיתונאי שכתב על הגדי שנולד עם שני ראשים, ראינו איך הוא גייס את כל העולם לתחושותיו שנכנעו למתח שהוא שרוי בו ולחרדה שאחזה בו, כמשורר טוב המגייס את הטבע לתחושות הגיבור.

   בסיפור 'שמחת הגיל' גילינו כמה ידע מעמיק היה לו ואיך גייס אותו ברמזים סמויים לרבדי עומק מהתרבות שלנו - בני מעיו' התהפכו בו, והרי בני מעיו בתרבות היהודית ובתנכ – הם גם רמז לאברי הרביה, כמו שנאמר על צאצאים שיצאו ממעי אבותינו :  ומיציאו (וּמִיצִיאֵי) מֵעָיו שָׁם תנ"ך מנוקד - דברי הימים ב פרק לב

אחיו שמעיה ועזראל מללי גללי מעי נתנאל ויהודה נחמיה פרק יב

 'מסכת המרפסת הסגורה' הוא כאילו רק סיפור על דליפה של מי גשם, שותל קישון את תאריך פרובלמטי מההיסטוריה של ארץ ישראל, ומי שמכיראת הפרשנות, דפנה שלנו יידע למה הוא מרמז,

   הוא ועטף את הסיפורים בעטיפה מהודרת ומפתה של סבלי היומיום ובכישרון קומי וטיימינג יוצאים מן הכלל, קפקאי אך אוהב אדם, סלחני ומצחיק. אבל כמה רבדים יש לסיפוריו, החופר המטורף מתעלת בלאומילך? האין הוא רמז להיטלר שכולם רואים ולא מבינים או לא רוצים להבין?

   אז נזכרנו איך לא היה מקובל על המילייה התרבותי של אז, איך סבל מכך כל חייו אפילו שהיה נערץ על רוב הקוראים הכביכול לא תרבותיים של אותם ימים. קישון לא יצא למלחמות תרבות, אלא כבש את העולם בהליכה, הוא ביטא את סיבלו על ההדחה שלו מהמילייה הישראלי ההוא אבל בסוף חייו זכה להכרה. סבלנותו וסובלנותו משמשים לי נחמה, מייתרים בעיני את הכותרות המתלהמות בעניני תרבות כבייכול, שהרי אין זר יותר לתרבות במובן התרבותי של המילה, מהמושג ממלחמה.

ידיעות ספרים | 2014 | פרוזה מקור | 510 עמ'



 

 "קובץ בא בימים זה נכתב במשך יובלות שנים, על שפע ילדי והאמא שלהם, ליתר דיוק, כנגדם. זהו גם ספר קוסמופוליטי מעיקרו, שכן דומה כי בנושאים הקשורים לבית אין כל הבדל בין בתי-בציון לבין אלה של עמים פחות נבחרים. מלבד אולי העובדה שילדי ארצנו נוטים לקיים בבית משמעת חזקה יותר.   "יש הטוענים שכניעתם-מרצון של ההורים המקומיים לצאצאיהם היא תופעה חולנית למדי. כותב שורות אלה נמנה עם הטוענים האלה. אולם נשאלת השאלה, האם כה מפליא הוא שאנו מאוהבים ביוצאי חלצינו המופלאים, שהם אולי קצת חצופים ובלתי מנומסים, אולי אף מעט בלתי-מחונכים וגסי רוח, הקיצור הם בלתי-נסבלים לחלוטין, אבל הם בכל זאת הילדים שלנו, אם לא אכפת לכם."    זהו אינו רק קובץ סיפורונים על משפחה ישראלית אחת ועל אבא אחד שרוצה קצת שקט. זהו ספר שקוראים וצוחקים בקול, כשמבינים שהקומדיה האלוהית האמיתית מצויה כאן לידנו, בין כותלי הבית, בפרטי היומיום הפעוטים. זהו דו"ח מפורט ומדויק של חומרי הנפש המתאספים במרחב אחד קטן ומרכיבים חיים שלמים. ספר משפחתי הוא הספר העברי הנקרא ביותר בעולם אחרי כתבי הקודש. אפרים קישון כתב למעלה מ-50 ספרים בשפה העברית, שתורגמו ל-37 שפות. קישון מכר למעלה מ-45 מיליון עותקים מספריו ברחבי העולם ונחשב לסופר הישראלי המתורגם והנמכר ביותר.   מהדורה מחודשת זו רואה אור במלאת עשור למותו של אפרים קישון ז"ל