השעה
שש בבוקר,
בלי מוטיבציה
מיותרת קמתי ליום המנוחה שלי,
כי עבורי ביקור
אצל רופא שיניים הוא מנוחה מדברים אחרים.
לא שיש לי משהו
נגדו,
הוא נחמד ונעים,
סבלני חכם ומלא
הומור,
התכונות האלה
פשוט גורמות לי ללכת אליו ברגליים לא
כבדות מידי.
סמס
בשש וחצי הבהיל אותי כהוגן,
מה פתאום בשעה
כזו מישהו מפריע לי למדט את עצמי לקראת
הטיפול
בסמס
דווקא חברה מתלהבת מספר שקראה,
על פרק לא ידוע
של יהדות פולין.
- ” מי
זרק אותך מהמיטה ?
סימסתי חזרה:
” אני בדרך
לרופא השיניים "
הוספתי כדי
להנחיתה על קרקע המציאות
- "
רופא שיניים ?
” פיצתה אותי
חברתי היצירתית "
זו סימפוניה
בלתי גמורה "
חמושה
בהברקה יצאתי לדרך,
שמחה שגם לי
יהיה הפעם משהו נחמד לענות לבדיחותיו ובדרכי
ראיתי בדמיוני את השיניים שלי כשהד"ר
נוקש במכשיריו עליהן והן צחות ומגיבות כצלילי קלידי המז'ור
של הפסנתר.
כשהיגעתי
אליו הוא אכן קיבל אותי כרגיל יפה,
היציע לי כוס
מים וקפה,. את
המים רויתי ברצון אבל על הקפה ויתרתי:
" תן לי לישון
בשקט,
מקווה שאין
חפירות היום “
הוא
צחק,
והבטיח לי שאכן
לא יהיו,
רק מדידות.
שקעתי שוב
בשרעפי עצמי ובשיני המוסיקליות המתנגנות,
צלילי הרדיו
התערבו בהן,
ראיתין אפילו יוצאות במחול
אבל
אז, לפתע, חטפתי זעזוע קל,
הכתר הזמני שנח
לו בביטחה בפי,
והצטרף למחולות,
סירב לעזוב
ברצון,
נקטעה
הסימפוניה
אכן,
בלתי גמורה
לוטרות מנגנות על פסנתר חשמלי
http://fun.mivzakon.co.il/video/bloopers/a51614435391/לוטרות_מנגנות.html
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
