שלום רב,
דבורה לא מצליחה להיכנס לבלוג שלה, לתשומת לבם של ישראבלוג
אי לכך, אני מארחת בכיף את דבריה כאן, כפי שנשלחו לי ככתבם וכלשונם
ולאחר שאקרא - אגיב גם אני
על הפעמים שהרגשתי שאני יכולה להצליח .
בפעם ראשונה שהשתוקקתי לנסוע באוטובוס לסבתא שלי מבת – ים לתל אביב ואבא
הרשה לי ...
אהבתי מאד את סבתי היחידה והמרשימה , אם אבי .
סבתא היתה מגיעה אלינו רק בחגים ואני השתוקקתי לראותה
יותר . לשמוע את סיפוריה המקסימים , שספרה לי בערבית כששתינו מכורבלות
באותה הסמיכה ובאותה המיטה ...
היא היתה אשה גבוהה שיערה הכסוף היה עטוף במטפחת לבנה מעוטרת שניצים
צבעוניים , לבשה שמלות ארוכות כהות התהלכה תמיד כמו מלכה , נשענת על מקל מעץ מגולף
היא התגוררה ברחוב פינס מספר אחת בתל אביב .
בעיניי , עיני ילדה כבת שש נראה הבית הזה כמו מבצר .
מהמדרכה נכנסו אל הבית בעל שתי הדיותות ,דרך שער מגולף חלוד וחורק . אחת
עשרה מדרגות העבירו את הבאים לעולם אחר , לתוך ריבוע ענק מרוצף ברצפה מעוטרת בצבעי
אדמה .
הדבר הראשון שנגלה לעין היתה בריכה דגים עגולה שבה צמח עץ גבוה ובין
השרכים שטו להנאתם דגי זהב .
ואם הסתכלת למעלה , ראית את השמים במלוא הדרם .
סביב הקירות העבים היו יחידות דיור שכללו חדר ומטבח בם השתכנו משפחות שלמות
, את כולם הכרתי .
מכיוון שהחדר צר היה מלהכיל את כל בני המשפחה , הוציאו אל הרחבה כל אחד ליד
דלת הכניסה ,שהיתה אגב ,תמיד פתוחה מזרונים והשתרעו עליהם בשעות היום והלילה
.
כאשר התגעגעתי אליה ביקשתי מאבי לנסוע אליה באוטובוס של 'דרום יהודה'
.
אבא הסכים בתנאי אחד, שאפרט לו במדויק איך אני מגיעה לרחוב של סבתא, אחרי
שאני יורדת מהאוטובוס .
שמחתי לפרט : אני יורדת בתחנה ברחוב הרצל פינת הקישון , הולכת עד לגמנסיה
'הרצליה ' נכנסת לרחוב שבזי ובפניה הראשונה פונה ימינה , זה רחוב פינס
.
בקצה המורד נמצא הבית .
אחרי שעברתי את מבחן הניווט אצל אבי
עשיתי זאת .
הרגשתי גדולה ואחראית .
בפעם הראשונה שהלכתי לסבתי , מבלי ליידע את אמי ...
בפעם ראשונה שהבנתי שאני מסוגלת לכתוב חיבור, יותר טוב מכל מה שכתבתי קודם
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
