הפוסט
של 'כמו
מניפה'
* הדליק
בזכרוני אור על תמונה נשכחת, ומשעלתה הסצנה מאוב זיכרוני התברר לי שאפילו עכשיו אני
חשה חוסר נוחיות ועדיין אינני מבינה מה
הפריע ועדיין מפריע לי באירוע.
היינו
כמה בחורות ובחורים ללא קשר רומנטי
ביניהם, וחשנו
מספיק חברים ומספיק נוח לצאת ביחד
לטיול בחו"ל. כולנו
השתחררנו אז מהצבא והעולם נפתח אז בפנינו
לטיולים, זה
היה טיול ראשון לכולנו, והכל
היה חדש מופלא יפה ומעניין
נסענו
לאירופה באונייה, זו
הייתה אונייה יוונית, טיילנו
באירופה, ספוגי
חוויות חזרנו לונציה וממנה - באונייה אחרת לישראל - אחרי
טיול ביבשת האלגנטית והיפהפיה והעשירה
באוצרות ההיסטוריים והאמנותיים שלה
באחד
הערבים, כנראה באמסטרדאם, היה דיבור של בנים
אם ללכת לבקר בת מקצוע עתיק אם לא, הייתה
בינינו איזו בת שמשכה אחריה בנים כמו צוף
שמושך דבורים, חייכנית
ודיבורה איטי, אף
פעם לא הבנתי... והיא
הייתה בתולה.
היא
עודדה את שני הבנים ללכת לזונה, חיכתה
להם כשיצאו ממנה, היא
אמרה דברים כאילו צריך לעודד את הבחורים
להתנסות, התמונה
שנחרטה בזכרוני היא של הבחורים יוצאים מאיפה
שהיו, היא
מספרת לנו איפה הם היו, מה
עשו ושצריך לתמוך,
אני
זוכרת רק בחור אחד, מתולתל חום בהיר כזה, עומד
תמים נבוך והמום אחרי... – לא מצליח להוציא
הגה מפיו, וכך
גם כולנו, ואותה עם החיוך הנצחי ועיניה הנוצצות.
המשכנו
ללכת נבוכים ושותקים גם אנחנו,
לא
דיברנו על העניין, עד
עצם היום הזה.
"הגירוש מגן עדן", פרסקו מאת מזאצ'ו. עלי התאנה, המוצגים
בגרסה שמשמאל, נוספו כ-300 שנה לאחר שנוצר הפרסקו המקורי,
כנראה לבקשתקוזימו דה מדיצ'י בשלהי המאה ה-17.
בשנות ה-80 של המאה העשרים נערכה רסטורציה,
שהחזירה את הפרסקו למצבו המקורי, המוצג בגרסה שמימין. ( ויקיםדיה )
'כמו מניפה' *
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=852780&blogcode=14753363
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
