לפני מספר
ימים קרה דבר שעין לא תוכל לראות,
לב לא יבין,
נשמה לא תכיל, התיאור
הראשון של האדם שביצע את הנורא מכל,
דריסת חפים
ופשע – רובם ילדים,
נעשה,
כפי שנמסר
לתקשורת על ידי אדם שהיה ידוע ומטופל שנים
כחולה נפש.
כשהייתי
רואה את הכותרות האלה בעבר, הייתי תמיד תוהה
ביני לבין עצמי ושואלת אם האדם היה מוגדר כחולה נפש מטופל,
האם זה צריך
לתת תשובה להתנהגותו הזוועתית ?
מהכותרות
לגבי רוצחים בארץ,
זה תמיד נשמע
כאילו זו הסיבה,
ושהיא אמורה
להשקיט את שואלי ה'למה' משום
מה לי זה אף פעם לא 'הסביר'
דבר,
להיפך,
הייתי חושבת
לעצמי, שאם אדם מטופל
שנים שמא היה צריך מזמן להחלים ובודאי שלא להתדרדר
להתאבדות או רצח קיצון. מה יש בתרופות
האלה שהוא לקח ?
האם הן מועילות
? אולי
מזיקות ? ומי
טיפל בו ?
אנשים ששוחחו
איתו ?
ש'שמעו'
אותו באמת ?
לפתע הציף את זכרוני נהג אחר, זו היתה דמותו של רוברט דה נירו
כנהג המונית השואל את עצמו במראה " ? You
talkin' to me " בטונים
שונים,
מתאמן על המשפט.
נזכרתי בבדידות התהומית
שלו,
במחשבות השווא
שהיא יצרה בו,
ובאלימות
שהשתלטה עליו בהדרגה, ראיתי
את הסרט לפני שנים,
הוא עשה עלי
רושם כביר ונורא,
אני זוכרת את
ההלם שלי מההבנה על בדידות ולאן היא עלולה
להוביל את האדם הבודד.
בתמימותי חשבתי 'הנה,
הסרט
יביא את הנושא לתודעה,
זה
ימנע את האסון הבא'
מצד שני אני
זוכרת את עצמי מדחיקה בחרדה את התחושות
הנבואיות שמשאיר הסרט על הצופה
https://www.youtube.com/watch?v=4e9CkhBb18E
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
