זה
זמן שאנחנו חשים* ב'זעם
חברתי'
ואיננו יודעים
על מי אנחנו כועסים בדיוק,
אנחנו נעלבים,
לא בטוחים
שמבינים ממה וממי,
מגיבים בכעס
ולא בוחלים במילים,
אוכלים ת'צמנו
מבפנים
יש שעונים,
לא בודקים מי
מקבל את הנאמר, אם הוא באמת מכוון אלי כפרט
או משייך אותי לקבוצה שלא היכרתי -
משליכים תגובה
נעלבת ברשת,
תשובה כעוסה,
עוקצת,
לפעמים פוגעת
שעלולה לגרום לתחושות פיזיות רעות, אלה
שנפגעים וחשים כקורבן,
אם אצבעם קלה
על הדק המקלדת יירו חזרה חיצים פוגעניים
יותר,
כי הם
חייבים
לחוש
טוב,
ואיך יחושו
טוב
אם לא
ינצחו ?
תכף
ומיד
את
ה'פוגע'
להקטין !
?
ואז
אני רואה איך
יירו הקליעים הכואבים
וכשהמצב מסלים וחשים שזה או הוא או אני,
שמוכרחים לחסל
את היריב רעיונית זה מתחיל לחוש כמו
סכנה מתקרבת. היריב
החדש,
אם עקב ה'טוקבקים'
וזעקות השבר
הרמות שאין להן פרופורציה, ראיתי שתגובתו תוביל
לשתי דרכים :1.
התבצרות לא
אלימה פיזית, התבדלות,
בידוד,
בדידות,
הפניית האלימות
פנימה או 2.
התבצרות בקבוצות חברתיות עם מאפיינים משותפים,
הן קופאות על
מקומן,
הופכות לסוג
של עדר שמבדל את עצמו בחזות,
לבוש,
או תסרוקת דומה,
בקיצור משהו
המזכיר מדים.
הם מרגישים
טוב,
מרופדים בחום
אנושי,
הם שייכים.
לפעמים קבוצות אחרות מזכירות להם
שיש דברים שהסכימו לוותר עליהם.
הם ביקשו לצאת
לחופשי מההתבצרות שהביאו על עצמם אבל לא
כולם היו מסוגלים,
נראה לי כאילו
הקונפליקט אם להישאר נאמן לקבוצת האם
ולאבד את הריפוד האנושי (
ויש כאלה שיעדיפו
לא לראות את הקבוצות האחרות שמפריעות
לשדה הראיה שלהם )
הקונפליקט אם
להקשיב לאחר,
נראה להם מאיים
והוא מבצר אותם יותר בעמדותיהם,
מחפשים נימוקים
להצדיק את החלטתם. ההמשך
הגרוע ביותר,
היה כשהאלימים
שבהם הפעילו כוח פיזי כאילו "מה
לא שאראה יותר לא יפריע לי".
האלימות כבר
גבתה ועלולה לגבות עוד קורבנות,
תלוי באופי
קבוצה הנפגעת
האלימות
שמתחילה במילה רעה אחת,
כפי שתואר
למעלה,
מתפצלת לשתי
צורות עיקריות של תגובה – אלימה פיזית,
או שאינה
אלימה,
ראיתי גם את
הגרועה מכולן,
את המיתתמת.
זו המסוכנת
מכולן לדעתי ראיתי
כאלה המנצלים את הכישרון הורבלי שלהם
לשלוח חיצים מורעלים,
ללא רחם, הם
מתחבאים מאחורי הפוזה של נאורות,
של אי אלימות,
ינצלו את החופש
והליברליזם בתואנת חופש הדיבור,
להצית את אלה
'הדליקים'
אך הפחות ורבליים
( ואחר
כך לזעוק את זעקת הקוזק הנגזל
אני, שרוצה לחיות את חיי בשלווה, נתקעת בתווך,
אני חשה עצמי נפגעת. מנהיגים
ורבליים עלולים לנצל את כשרונם,
או את החופש
הליבראלי בו הם חיים,
להלהיט רוחות
כדי למצות את הייעוד המנהיגותי שזכו בו,
וכדי למשוך
אחריהם אנשים.
הם יישמרו
את המצב הקיים בקבוצתם ההולכת וגדלה אפילו
אם אינם בוחרים באלימות, אבל
היחידים בקבוצה שלהם,
שהם קצרי רוח,
ואינם שולטים
במילה וגם לא בעצמם -
עלולים להביא
לשפיכות דמים,
וכפי הנאמר
למעלה,
גם השולטים
במילה אחראים
הנפגעים
הם שאינם רוצים לחיות במאבקים תמידיים,
מאבקי היומיום
הם די והותר ואינם מעוניינים
לפגוע או להיפגע,
לא פיזית ולא
מילולית באוירת הרחוב משולח הרסן הזה משלמים
מחיר כבד. אנחנו
וילדינו נקלעים לאזורי קרבות מילוליים
וחלילה פיזיים,
רוצים למצוא
את הריפוד הנאור לחיות בתוכו,
חברה סובלנית
שיודעת לקבל את האחר על מגוון דיעותיו
אורח חייו והרגליו,
שיודעת להקשיב **,
להחליף דיעות
עם האחר מבלי לשפוט או לחשוש מלהביע דיעה,
מבלי לחרוד
משינוי,
שואפים לחוש
מוגנים שואפים להתקדם.
“ להתקדם...”
" התקדמות ".
“ קידמה ". מה זה מזכיר לי ?
שאני מתבצרת בחידושים עד גבול מסוים ואינני
חושבת שהחדשים מקדמים אותנו באמת,
אלא מסיגים
אותנו חברתית לאחור,
אבל זו כבר
אופרה אחרת שנתונה לויכוח פתוח,
חופשי,
נאור מילולית
ולא מתבצר,
כזה שסינרגית
עשוי אפילו להמציא פתרונות
אוחלה
http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=86854#.WADH89R95kg
* טוקבקיסטים - הבלוג של קורדליה
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=228673
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=690765&blogcode=11836922
מניעת אלימות ... המשך...- 3 - ... 12 - B.לוגי - ישרא-בלוג
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
