B.logi

   את תמצית דברי ציפי ובוז'י שמעתי במהדורות החדשות והתאכזבתי מרה. התאכזבתי כי היו לי ציפיות, סמכתי ידי על תבונתם של הדוברים בעצרת המרכזית בכיכר רבין, חשבתי שאשמע דברים על רבין האיש, על פועלו, שירים לזכרו, מילים מחבקות את כלל האבלים, ובמקום זאת קיבלתי מילים רעות, מתלהמות, כמו 'מלחמה' ועוד שאיני רוצה להיזכר ולצטט כאן 

 לבי נפל

   אז הם לא אמרו יותר 'שלום' הם נוכחו שהמילה איננה רלוונטית עדיין, אז למה הם הכריזים הכרזות מלחמה ? האם לא יימצאו אצל דוברי העצרת המנהיגים שיכירו את דרך האיחוי של הקרעים בעם ? האם אינם רוצים או אולי אינם נבונים דיים לשם כך ? נכון, יש קיצוניים תאבי דם ושסע בין הלאומנים, אך האם הכרזת מלחמה על כל מחנה הימין, גם על הרוב הסובלני והשפוי היא הדרך הנכונה ? האם יש בה חכמה ?

   הרצח היווה מפץ גדול שממנו נחלקו שרירותית קבוצות לשתים עיקריות. הן מתרחקות זו מזו כהתרחקות בכוכבים בגלקסיה, קבוצה אחת שהיא ורק היא שואפת לשלום, מול הקבוצה תאוות הקרב שרוצה אך ורק במלחמה. ומי יצר את הדיכוטומיה הזו ? הקבוצה הטובה תאבת השלום, שאת פרשנותה לאותו שלום אפילו היא נוכחה שאינו מתאים למציאות הנוכחית, ובמקום לעשות חשבון נפש הם נראים נואשים לגמרי, מבקשים לעשות הון פוליטי פאתטי לעצמם, בהמשך הפילוג עושים שירות דוב לנאמניהם, כורתים את הענף שהם יושבים עליו, תוך כדי כך גם מקימים על עצמם את החלק השני שרק פירש את תהליך השלום בצורה אחרת, הם משמיצים ציבור גדול מידי ברצח המיותר, מקימים אותו על עצמם ועל נאמניהם ואין מוצא

   יש לי תחושה שיש עוד רבים כמוני, כאלה שטוב להם להישאר 'רוב דומם' ושאינם מקבלים את הייצוג המנהיגותי הנכון שיוביל את הפיוס, במקום זאת אנחנו נחבלים בעצרת שנאה, בהצהרות קיצוניות בצבעים של שחור או לבן, כאילו אין בישראל עם רב שיודע לנתח ולהבין את המציאות על כל גווניה המורכבים

   עם רב שיודע לכאוב את הרצח של האדם הנפלא יצחק רבין לא במותו ה רצינו, עם שאוהב אותו, אוהב את פועלו ובצורה זו היה רוצה לזכור את הארבעה בנובמבר הבאים