B.logi

   זה שבועיים שמשפחתי חוגגת בתמיכה הדדית ובמלוא העוצמה והנאמנות זה לזה וגם לה עצמה, את ימי המועד של השפעת העונתית הגדולה, והמילה 'חג' תתאים לה כמו שהיא לא מתאימה ליום הכיפורים, גם 'יום טוב' לא מתאימה, כי זה כבר שבועיים טוב לה אבל לנו לא.

   כמה מבני המשפחה שלקחו את החיסון וגם אלה שלא - נאמנים לה באותה מידה של עוצמה ללא קיפוחה ו/או קיפוח איש בשום ניואנס שלה, ואין לי מושג מה עובר בימים אלה על החברים ועל החברים לעט ולמקלדת, אני מקווה כי כולם בטוב ושבקרוב אדעדכן ושאוכל אף להגיב

   בקיצור בין מרק לתרופות סבתא, בין שיעול לדימדומי שינה, פרט להפוגה בשיעוליו של קטני רק דבר אחד מאיר את ימי והוא הספר "החברה הגאונה " מאת אלנה פרנטה.

   מאז מקיואן ו"אהבה עיקשת" לא תקפה אותי תשוקה כזו לקרוא עוד ועוד מיצירתוו של סופר. זה זמן שני משתוקקת לספר עשיר כגון זה, זמן שנמאס לי מהספרים דלי השפה המחשבה והתואר שקראתי לאחרונה. הספר יוצא מן הכלל עשיר מכל בחינה, זה יובל שלא נכתב ספר כזה ללקק ת'עצבעות

  כמו על הספר "אהבה עיקשת" גם על "החברה הגאונה" המליצה המרצה של החוג לספרות בו אני משתתפת