ההתנהגות האנושית הכל כך מורכבת משלל תכונות , ירושות של גנים , תבליני חיים , היא דבר מרתק ביותר לכן כשסיפרה כמו מניפה , ואני חושבת שגם עדה , על הרוע הילדי של הבנות ב עין החתול מאת מרגרט אטווד , הסתקרנתי שהרי תמיד סיקרנו אותי שורשי האלימות (ראה מניעת אלימות שלי)
למען האמת אחרי קריאה בהנאה רבה את הסופרת האינטליגנטית והמוכשרת הזו , נשארתי עם אותן תשובות שהיו לי לפני וגם עם אותן שאלות בנוגע לאלימות הילדית והאנושית , כבר ידעתי שפוגעים הם פגועים בעצמם , שיפה מה שהאמא של הנפגעת פיזית עשתה שנתנה לילדה תחושה שיש לה חופש לבחור את חברותיה , לשלוט בחייה , כך שמבחינה זו לא מצאתי חידוש
מה שכן , הספר סחב אותי להשוואה של ילדות אחרת , זו של החברה הגאונה (אלונה פרנטה) שם לא הייתה צדקנות , האלימות הייתה חלק מהחיים , וכשהילדה שרצתה להיות חברתה זרקה לה את בובתה המסמורטטת אך אהובה לסוג של תהום , עשתה גם היא כמוה ולא פיתחה סמפטומים של קורבן
מעט תשובות קיבלתי מהסיפור השני שבספר 'האיש שצפה ברכבות' (ז'ורז' סימנון , ר' פוסט קודם) הסיפור הנוגע ללב של 'האיש מארחגלקס' . האיש אמנם מבוגר אבל סיפורו שמתפתח בהדרגה מביא את השפעות ילדותו על אישיותו , על התכונות שלו להיות תמיד טוב , מתחשב , נאמן , רגיש לרגשות אחרים גם כשלא ביקשו זאת ממנו ,
היותו שונה נראית לי גם הזדמנות של האנשים שחי בתוכם , שראה בהם נחמדים ושכל כך רצה להיות חלק מהם - להיות שייך - להתאגד נגדו . ומעניין , שמצאתי משותף בין השכנים של 'האיש מארחנגלסק' לבין הילדות והאמהות ב'עין החתול' - אלה גם אלה נגועים בצדקנות נוצרית
הם העדיפו להרגיש נוח להפיל עליו את מחדליהם במקום להתמודד עם עצמם . כמה נוח , הקורבן האולטימטיבי , ככה אני חושבת מרגיש ילד שהפך קורבן של קבוצה
כמו ילד שעשו עליו שיימינג גם למבוגר עושים ב'האיש מארחנגלסק'.
'שיימינג' ואם לא למד להתמודד בילדות עם חברה אכזרית , סופו שגם בבגרותו יישאר נכה בשטח הזה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
