לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

B.logi


"אילו היו כל בני האדם נלחמים רק לפי השקפותיהם, לא הייתה מלחמה בעולם" מלחמה ושלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2019

העצבנות של ההתאפקות, וגם - הראשון של מבצע תגלית


     כאבי הגב לא הניחו לי, וכל מה שידעתי שצריך לעשות במצבים האלה עשיתי - כל מה שלמדתי מהפזיותרפיסטים, כשמיזכרתי להם במכון:

     שאם כואב רק בתנועה זה כנראה אורתופדי, (צריך אישור רופא! לא להחליט לבד!) שכדאי להרחיק בין חוליות עמוד השידרה, אפילו תרגילים אני יודעת, שכדאי לחזק שרירים, שלא 'נעמוד' על החוליות שלא תידחסנה חלילה (ואז הסחוס בין החוליות נשחק והחוליות נשענות על העצבים וז - ה > כו - א - ב אלא על השרירים.

     שום תרגיל לא עזר, אז החלטתי להחליף מזרן, מצאתי מבצע מצוין של ד"ר קומפורט התפתיתי, ויתרתי על רכישת 2 מזרנים צרים. אפילו שהוא כפול והייתי צפויה לסאגה עם ההובלה ועם הורדת המזרן הישן.

     כבר בשיחה הטלפונית הראשונה של הרכישה האינטרנטית הראשונה שלי הייתה לי תחושה שאפשר להמשיך הלאה, השיחה היתה אדיבה, יעילה ואפילו חביבה. אבל מובילים זה עם אחר, לך תתאם איתם. קודם מתאמים, אחר כך תירוצים, אחר כך

- 'מה את חושבת אם מזרון לא נכנס למעלית?'

- 'שמונה קומות במדרגות עם מזרון כפול?!'

     הכי אני שונאת כשבעלי מלאכה שואלים אותי מה אני חושבת. כי אז זה עומד לי על קצה הלשון ואני רוצה לומר להם מה אני באמת חושבת, יודעת מה תהיה תגובתם, מחליטה שזה לא הזמן או הכתובת להתפלספות והחלפת מחשבות. מתעצבנת רצח. מההתאפקות. ועוברת ישר להתמקחות.

     את כל הדיונים הללו כבר עברתי במוחי, בגלל נסיונות קודמים. הדופק כבר עלה. הכנתי את כל הבוקר למאורע החווייתי. סמס מהחברה הבטיח שהמזרן יהיה ב-9:00, כן בטח חשבתי לעצמי.    

     ב-08:45 אמר לי מבטא בטלפון ש'עוד 10 דקות אני אצלך'. כן בטח.

ב-9:00 צילצול בדלת, אני פותחת, צעיר רזה עומד מולי אני שואלת, אתה יודע שהמזרן לא נכנס למעלית? צריך להעלות אותו 8 קומות.

    - "כן, הוא עונה, המזרון כבר כאן"

     - "...?!"

     - "איך!? לבד!?"

     -"עם הנהג, הוא כבר ירד לרכב"

     -"אבל איך תוריד המזרן הישן?"

     -"אקרא לו, תשעים שקל זה יעלה"

     קיבל המאה שקל הודיתי לו בלי סוף, המזרן הישן ירד בלי שאראה אפילו והבוקר כולו לפני. ואין מאושרת ממני. בגלל מוביל. כי כבר התרגלנו לחצופים ומה שפעם היה מובן מאיליו הפך להיות ליוצא דופן.

     ולמה נזכרתי בזה עכשיו, כי חזרתי מהסניפבנק ששירת אותי נאמנה שנים, ושם דור שלא הכיר את יוספה ולא יכולתי להוציא כסף מהכספומט ליד הבית והייתי צריכה לרוץ לסניף וגם שם לא יצא, ואז התחילו ההסברים וה"מה את חושבת" ואני "אני לא עומדת בתור בגלל טעות מחשב" אחר כך למנהל ("אני אסביר לך" ואני "אל תסביר לי שוב - כבר הסבירו לי") שלח אותי לבחור עם תעודת הצטיינות, כי רק תעודת הצטיינות עוזרת לאנשים לחשוב מחוץ לקופסא, וקיבלתי הדמי כיס שלי וחזרתי הביתה עם העצבנות של ההתאפקות.

________________

 

מבצע תגלית 1

חשבתי, אם מי ברז יעמדו, יממה נניח, המתכות ישקעו? כי הרי נאמר פה ושם שממים מסוננים מסתננים להם החוצה גם ימגנזיומים ושאר הטבות מהטבע, מילאתי לכן בקבוק מי ברז בטעם נוראי, חיכיתי יממה, למחרת טעמתי והטעם - גן עדן. מים של פעם. עד כאן פרויקט תגלית להיום

 

נכתב על ידי , 10/2/2019 15:16   בקטגוריות מדינת פרטאץ', מה טעון תיקון במדינה שלי, ניסים, פורום ישראבלוג, שחרור קיטור  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

בת: 14

Google:  http://israblog.co.il/690765

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוגניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוגניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)