בסצנה הראשונה שנתקלתי בה ראיתי משפחה שאפשר היה מיד להבין שסביב שולחן האוכל מסבים 4 בנים ושתי נשים, כנראה נשותיהם. בראש השולחן אישה די מרשימה שניכר ששנים רבות של חיים השאירו בה את חותמם, שערה כסוף אך מטופח והיא מטיפה דברי חכמה. סצנה מבטיחה הסצנה הזו, גם הדברים שנאמרו בה
את הדברים כבר שמעו המסבים שם מפי האב הגדול הנעדר. האמא הגדולה מציינת שהיא רק מזכירה אותם. לפתע מתחלפת התמונה, עריסת תינוק בלהבות כמעט כולה תופסת את המסך. ברקע נשמעות זעקות שבר. העריסה המתלהבת והמתעכלת במהירות עומדת במרכז חצר עירומה אך מדושאה. השרידים העומדים להתכלות מחוטבים, מושקעים בעיצובם. הם מספרים שעריסת עשירים עתיקה היא
מה יש בתמונת עריסת התינוק שמציתה את הסקרנות ומדביקה את העין למסך? שבבת אחת מעוררת שאלות היא דורשות תשובה מידית שהראשונה שבהם היא האם היה בה תינוק. את הסצנה מורחים לעינינו עוד קצת ולעוד כמה שניות הנראות כנצח נראים משתתפי הסעודה כבר עומדים מתבוננים בפנים חתומות אך המומות ועוד מספר אנשים כמוהם, לבושים בבגדים פשוטים יותר נראים בחצר, הם לא מטופחים כמשתתפי הארוחה, הם מיבבים וכבר ברור שאלו משרתים.
אך לא, לא יקלו עלינו, לא יספרו לנו מיד את גודל הטרגדיה, האנשים 'הפשוטים יותר' מתחילים לדבר אבל הם רק שואלים מי שרף את העריסה ואיך זה קרה. משביב האדישות הזה אפשר להבין מכך שתינוק לא היה שם, גם אין זעקות שבר מחבורת המטופחים, אבל הסמליות שבכך לא מרפה מהסקרנות, ומתעוררות עוד שאלות הרות גורל שמשכיחות ממני שאני צופה רק בסיפור, בבדיון, ואני מרגישה שאני חייבת להיות בטוחה שאין בכך רמז מיסטי מבשר ומצד שני אולי כן ואולי בהמשך תספק העלילה את התשובה על כך והאם ההצתה היתה אמורה להצית במשתתפים מחשבות מסטיות במזיד ואולי את זהות המצית
שבת בבוקר, מצוות מנוחה שורה עלי, והערוץ - ערוץ חדש ושמו 'הכלה מאיסטנבול' הסידרה הכי מדוברת בארץ. 'נכבשתי גם אני' אני אומרת לעצמי, הפרק 27 זה עדיין קרוב להתחלה אני חושבת, נכנעתי. המשכתי לפרק הבא, ולזה שאחריו שם הבנתי מי נגד מי, מי הקורבן ומי בעל העניין. בעלילת משנה אומללה מאגף המשרתים המאוהבת באחד הבנים האדונים המאוהב באחרת, עומדת להתאבד, שמעתי עוד משפט שווה ציטוט, ש'צריך לזרום כמו מים אחרת מעפישים' היא מנסה בכל זאת.
פארוק אמנם גבר מרשים ביותר, אבל אני מרגישה שהבנתי מה יתברבר שם בפרקים הבאים, האמא הגדולה מלמעלה מצאה קורבן מקרב המעמד הנמוך להפיל עליו מעקב על הקורבן (קורבנית, נו בכל זאת טלנובלה), לפארוק המרשים יש עוד קורבנית אפילו שהיא רופאה, יש לה ילד שלו אז גם הוא קצת קורבן כי הוא עוד לא יודע אבל כבר התאהב בילד בצירוף מקרים טלנובלי, ואישתו הכלה מאיסטבול, הקורבנית הראשית עדיין לא יודעת מכלום משתוללת לכל הכיוונים בהילולי אושר.
הבדיחה על חשבונה, בספרות טובה כשהמספר והקורא שותפים למידע בדבר הקורבן הטבול בחוסר הידע שלו הוא מצטייר לקורא כנלעג. שם זו אירוניה. בטלנובלה משום מה מנסים לצייר את השותפות הזו כטרגדיה. אז או-קי, בפרק ה - 29 כבר הרגשתי שהבנתי ושאני יכולה לדמיין את הפרקים הבאים. אולי ארצה לבדוק אם צדקתי בפרק המאה וכמה, אולי ארצה לבדוק מה קורה עם האח המבגר שהולידה הסידרה פתאום לפארוק ואם יקבל חלק בירושה ואולי באמת יהיה אכפת לי למה נשמר הסוד ומי שרף את העריסה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
