זה חודשים יושבים ילדים בבית והמצוקה כה רבה עד שהם . . . שומו שמיים כבר מתגעגעים לבית הספר
אני חושבת שהמהלכים הקיצוניים שנוסו עד כה לא תורמים, בתחילה סגרו את הילדים בבית, אחר כך החליטו - זום, כשהזום לא סיפק ת'סחורה - הפסיקו ת'זום, הילדים בבית, משפחות יצירתיות מסתדרות איכשהו - פחות יצירתיות דועכות
אפשר לפתור את הבעיה הזמנית הזו. לדעתי לא צריך להתייאש, לא להרים ידיים ולא לוותר כדאי להמשיך ולחפש פיתרון והוא לא חייב להיות דיכוטומי אחד - או אחר - או בכלל לא
מכיוון שאני מכירה את נפש התלמיד כמו גם המערכת מבפנים אני חושבת שיש מקום לשילוב, ואם התחלנו במונחים של חוקי הנהיגה אני מציעה למשל את #תוכנית_מעבר_החציה. ז"א חצי ממספר ילדי כיתה ילמדו בחדר הכיתה בבית הספר והחצי השני יצפה בהם בבית, למחרת יתחלפו וכך כולם ילמדו את אותו הדבר וכולם ירגישו חלק כל הזמן. פעילים ומלומדים
באופציה המוצעת הזו הילדים בבית ישבו מרותקים למסך כי הם יעקבו אחרי החברים, הם יתעניינו בנעשה, יחושו שהם בתמונה
ילדי הקבוצה שלומדים בבית הספר ישבו במרחק האופטימלי המומלץ, עטויי מסכות כנדרש, והילדים הצופים בבית לא יהיו פסיבים ורק יצפו - הם ישתתפו בצורה פעילה, יקשיבו כשבכיתה מקשיבים, ויבצעו המטלות בעת שבכיתה מבצעים את אותן מטלות
WIN WIN SITUATION
ושהתקופה הזו תסתיים כבר בבריאות שלמה לטובת כולנו
https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=3847450
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
