B.logi

     כשאני רואה אותה בראיון הטלוויזיוני אני רואה דמות מכווצת, מתגוננת, ויחד עם זאת אמיצה ואוזרת כל כוח על מנת להזדקף

     כשאני שומעת את דבריה אני מצטמררת, ומנסה להבין מה מרגיש אדם שגדל בתחושה שהוא מטרד, אולי לא שנוא, אבל הוא משוכנע שהוא לא אהוב

     היא מספרת על אבא שכשכעס עליה הגיב להרמות הראש הילדיות שלה באלימות קשה ובדחיה, שאף פעם לא התנצל, לא לקח אחריות על חלקו בכעס ולא התוודה באזניה על אהבתו אותה, ועל אמא שלא מנסה לגונן, מתעלמת, וגם היא לא אומרת "אני אוהבת אותך אבל . . ."

     אני מנסה להבין באיזו אווירה היא גדלה כילדה ואני חושבת שאולי היא גדלה בבית לא מגונן מספיק, לא תומך מספיק, ללא חומל, לא מקבל אותה על הטעויות שלה, אינו מדריך, עוטף או מחסן בפני העולם

     אני מנסה לנחש כיצד, בניצי בגרותה, הוטלה למערבולות המציאות התובעניות והיא חסרת מיגון, חסרת מטען חיוני למסע החיים ושואלת את עצמי האם לנצח תחוש מתגוננת, מאויימת, כחשופית הזו שכל משב רוח, עלה נושר עלול לפצוע אותה, שבימים קשים לא תוכל לשאוב השראה שתהווה לה מזור

    ואני רק יכולה להעריץ את עוז רוחה למצוא תשובה, ולקוות ששירתה תהפוך איתנה ושבעוצמות ששאבה בעיקשותה ומהמעט שקיבלה - תוכל להיות - ולהווה השראה לדור חדש של הורים. ילדים ומטפלים

                                         _ _ _ _ _ _ 

ללא  עוגן

תיטלטלנה נשמות רכות

תיסחפנה

לים הגדול והשיריון

מחורר,

כל משב רוח

יפתח פצע

ישן

מי שאמור היה לעטוף ולחבק

פצע

מי שאמור היה לחזק -

פגע

נשמה עדינה לא בשלה

חשופה

כל משב קל

יצרוב בה

עטויה שיריון-העד-המחורר

מפני הפולשים

אך גם מהבאים אליה

בטוב

לנצח תשוט

נעה ונדה

על לא עוול

בכפה

     בתגובה לפוסט היפה המושקע והמכיל של עדה ק. (עוד בלוגיעדה בוורדפרס) כתבתי את הדברים הבאים:

     "אני רק יודעת שאם הייתי נתקעת בחום הזה 6 שעות על הכביש החם זה לא היה מסתיים טוב ועדיין אין דיווחים על המקרים שפונו ע"י אמבולנסים מחשש לא ל"הרגיז" את המפגינים שמא יבולע למרגיזים וזה מצב אנארכי מאד.

     וההפגנה פרצה טרם נערכה חקירה, ואני בטוחה שהשוטר ידע מה יצפה לו אם יירה ובכל זאת ירה, אז כנראה היה בסכנה של ממש.

רק חשבתי

     גם ריפוי ידי המשטרה בצורה גורפת מפחיד אותי וגם - היום פורסם כי שרפו את ביתה של גננת מתעללת.

     אז אולי יש אומרים שמגיע לה אבל בעיני זה לא מבשר טובות"

     ואני עוד זוכרת את שארלי הבדו, ואיך כעסתי שמעליבים ולועגים למוחמד כי זה באמת לא לעניין ופוגע ברגשות ומצית ומה שקרה אחר כך, ואני מחפשת את ההבדלים, כי כבר אין גבולות לחופש הביטוי וכבר אין גבולות לחופש ההעלבות

     כמו הראשונים שבאו לבנות, כן האחרים צריכים לבוא הנה בעינים פקוחות

     אולי טעות היא למשוך אנשים הנה בהבטחות אין סוף? אולי לומר את האמת, בואו כי אנחנו זקוקים לכם לבנות

     בואו כי לא קל כאן, בואו שנסו מותנים כי העבודה עוד רבה?

https://youtu.be/xWx3R7WaAQY

היא נחתה לידי פתאום

תרה סביבה במבטה הקופצני

המאופר - בשחור ובצהוב

המלוכסן - החצוף והעסקני

משטמה הציפה אותי

הן אמש שמעתי באכזבה

כי התנכלה

למשפחה

אך שלשום השכימה אותי בצליל ערב

נזכרתי

ובערבו שבה לרונן לי

את סיומו של יום על אדן חלוני

נבוכה המשכתי בדרכי

תוהה מה יהא בגורלה

מה יהא בגורלי

     בתגובה לכתבה שמספרת על מי ייבחר ולמה כמועמד לתפקיד פוליטי מסוים, מצאתי את התגובה הזו של Dafna Raviv

     היא כתבה שהיא לא מתכוונת לקרוא את הכתבה כי היא בטוחה שמה שכתוב שם אינו נכון. נעצרתי מול התגובה הזו שלה, וחשבתי לעצמי "נכון, גם אני חשה כך. לולא תגובתה הייתי מדלגת. מעניין למה, אני חושבת"

     כדי להגיע להבנה מדוע כותרות מסוימות כבר לא מצליחות לשלהב ולסקרן אותי החלטתי כן לפתוח, לקרוא ולמצוא תשובה

     ובכן, אני חושבת שמצאתי. לא רק בכתבה הזו, גם בחלק מכתבות הפרשנות הנוספות שקראתי בסופ"ש זה מצאתי תשובה שהניחה את דעתי

     ומה שמצאתי זה שרוב הפרשנים אוספים לעצמם את

     1.חלקי המידע, ובעצם את חלקי המידע שכבר ידועים לכולנו, ומניחים אותן בקערה,

     2. מוסיפים מנסיון חייהם והשקפת עולמם,

     3. בוחשים,

     4. מוסיפים קצת דברי מיקוח מאת הקבוצה אליה הם משתייכים ושואפים להמשיך ולהשתייך אליה,

     5. מטבלים בנופך שנאה או בטיפות אהבה, או בוז, תלוי ביחסו לאדם עליו הם כותבים,

     והרי לנו כתבה מציתת רגש, מרגיזה, או - מתחנפת למושא הכתבה.

     הקוראים לא נשארים עם ריק מוחלט, הם ספוגים ברגשות עצורים לשתף בהם אחרים

     דפנה ואני למשל, ואני משוכנעת שיש עוד רוב דומם, אולי לא מעז, אולי מיואש, בטח לא אקסהיביסיוניסטי, שחושב כמונו - לא נפלנו בפח. חזינו שאם 'נפתח את הקישורית נקבל בכתבה רק את תמונת עולמו של הכותב מוסווית בין השורות

     כי כדי שנרצה לקרוא ולהתעמק במה חושב אדם מסויים - נרצה שהכותב יהיה אינטליגנטי שיודע להבחין בין ניתוח מעמיק ל - Wishful thinking שיתייחס להאינטליגנציה של הקורא שתהיה נר לרגליו כמובן מאיליו ולא להיפך

     לא נרצה את זה המנסה למשוך קוראים באמצעות שילהוב כותרות יצריות במילות קוד ידועות לעיתונאים לשם הרייטינג.

     בשביל רייטינג די לכותרת משלהבת מסקרנת שמצליחה לדוג את הקורא. קליק. הכתבה נפרשת - וכשיש קליק - יש רייטינג.

     כמובן. מש"ל