B.logi

     כשאני רואה אותה בראיון הטלוויזיוני אני רואה דמות מכווצת, מתגוננת, ויחד עם זאת אמיצה ואוזרת כל כוח על מנת להזדקף

     כשאני שומעת את דבריה אני מצטמררת, ומנסה להבין מה מרגיש אדם שגדל בתחושה שהוא מטרד, אולי לא שנוא, אבל הוא משוכנע שהוא לא אהוב

     היא מספרת על אבא שכשכעס עליה הגיב להרמות הראש הילדיות שלה באלימות קשה ובדחיה, שאף פעם לא התנצל, לא לקח אחריות על חלקו בכעס ולא התוודה באזניה על אהבתו אותה, ועל אמא שלא מנסה לגונן, מתעלמת, וגם היא לא אומרת "אני אוהבת אותך אבל . . ."

     אני מנסה להבין באיזו אווירה היא גדלה כילדה ואני חושבת שאולי היא גדלה בבית לא מגונן מספיק, לא תומך מספיק, ללא חומל, לא מקבל אותה על הטעויות שלה, אינו מדריך, עוטף או מחסן בפני העולם

     אני מנסה לנחש כיצד, בניצי בגרותה, הוטלה למערבולות המציאות התובעניות והיא חסרת מיגון, חסרת מטען חיוני למסע החיים ושואלת את עצמי האם לנצח תחוש מתגוננת, מאויימת, כחשופית הזו שכל משב רוח, עלה נושר עלול לפצוע אותה, שבימים קשים לא תוכל לשאוב השראה שתהווה לה מזור

    ואני רק יכולה להעריץ את עוז רוחה למצוא תשובה, ולקוות ששירתה תהפוך איתנה ושבעוצמות ששאבה בעיקשותה ומהמעט שקיבלה - תוכל להיות - ולהווה השראה לדור חדש של הורים. ילדים ומטפלים

                                         _ _ _ _ _ _ 

ללא  עוגן

תיטלטלנה נשמות רכות

תיסחפנה

לים הגדול והשיריון

מחורר,

כל משב רוח

יפתח פצע

ישן

מי שאמור היה לעטוף ולחבק

פצע

מי שאמור היה לחזק -

פגע

נשמה עדינה לא בשלה

חשופה

כל משב קל

יצרוב בה

עטויה שיריון-העד-המחורר

מפני הפולשים

אך גם מהבאים אליה

בטוב

לנצח תשוט

נעה ונדה

על לא עוול

בכפה

מזמן לא עידכנתי , האוירה הציבורית כבדה ומכבידה עלי עד כי השתיקה בי קולות אחרים

הערב נתקלתי בפייסבוק בכותרת המקוממת של המאמר הזה , קראתי שוב , יש לציין בריפרוף כי הדברים חוזרים על עצמם ובאוססיביות כבר שנים וחשתי צורך בלתי נשלט להגיב למאמר :

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=2492216110806544&id=137106982984147&fs=0&focus_composer=0

אני חושבת שיש מכנה 1 משותף בין יאיר נתניהו ונועה רוטמן והוא ששניהם מבוצרים כל אחד בתמונה שיצר לעצמו

יאיר נתניהו לא מפסיק לגונן על משפחתו וכבול בזה

ונועה רוטמן לא רואה את האמת האובייקטיבית , היא יצרה לעצמה דמות של דמון בדמות חצי עם שלדעתה לעצבוני , שמח שסביה נרצח ואינה רואה את התמונה המורכבת

היא בטוחה שנתניהו אשם ברצח רבין , ואחריה נסחפים חצי עם

ואילו יאיר נתניהו מנסה לגונן על משפחתו מהדמון הזה

אני בטוחה שנועה מאד אהבה את סביה. ואינה מוצאת נחמה

גם אני אהבתי אותו כל כך שאין לתאר , והוא אפילו לא יודע מי אני ואני בטוחה שרבים רבין במחנה הימין חשים כמוני.

אהבתי את כל מה שייצג. מה שעשה ואת דמותו הצנועה והכריזמטית כפי שהיכרתי דרך כל אמצעי התקשורת שתיארו את פועלו , אהבתי לשמוע אותו להקשיב לו , לצפות בדמותו

את התסבוכת שנוצרה בעקבות הסכמי אוסלו - לא אהבתי והתנגדתי לה

מותר לי ומותר לרבים , זה עדיין לא אומר שלא התאבלנו על רבין ועל המדינה

צריך לצאת מהלופ של המריבה הפנימית העקרה הזאת ולהתקדם . לטובת כולנו

אם הבנתי שנועה דורשת שנתניהו יבקש סליחה , איני מבינה את הדרישה הזאת לאור הטחת ההאשמה הזאת בואני חושבת שיש מכנה 1 משותף בין יאיר נתניהו ונועה רוטמן והוא ששניהם מבוצרים כל אחד בתמונה שיצר לעצמו

יאיר נתניהו לא מפסיק לגונן על משפחתו וכבול בזה

ונועה רוטמן לא רואה את האמת האובייקטיבית , היא יצרה לעצמה דמות של דמון בדמות חצי עם שלדעתה לעצבוני , שמח שסביה נרצח ואינה רואה את התמונה המורכבת

היא בטוחה שנתניהו אשם ברצח רבין , ואחריה נסחפים חצי עם

ואילו יאיר נתניהו מנסה לגונן על משפחתו מהדמון הזה

אני בטוחה שנועה מאד אהבה את סביה. ואינה מוצאת נחמה

גם אני אהבתי אותו כל כך שאין לתאר , והוא אפילו לא היה מודע לקיומי , ואני בטוחה שרבים רבין במחנה הימין חשים כמוני.

אהבתי את כל מה שייצג. מה שעשה ואת דמותו הצנועה והכריזמטית כפי שהיכרתי דרך כל אמצעי התקשורת שתיארו את פועלו

את התסבוכת שנוצרה בעקבות הסכמי אוסלו - לא אהבתי והתנגדתי לה

מותר לי ומותר לרבים ,

זה עדיין לא אומר שלא התאבלנו על רבין ועל המדינה

צריך לצאת מהלופ של המריבה הפנימית העקרה הזאת ולהתקדם . לטובת כולנו

אם הבנתי שנועה דורשת שנתניהו יבקש סליחה , איני מבינה את הדרישה הזאת לאור הטחת ההאשמה הזאת בו

    מצאתי הבוקר בעיתונות , ליתר דיוק ב'מעריב' אצל בן כספית , יוזמה חדשה של פוליטיקאים לאחד קצוות בעם הזה שלנו שדמותו בעיתונות מצטיירת כמשוסעת , אבל למעשה - ביום יום , בחיים הזורמים , יש לגמרי חיים משותפים והומוגניים *

      די אם ניכנס לבית מרקחת , לסופרמרקט , למסעדה , למונית או לבתי החולים בשביל למצוא שם את השילוב האופטימלי

     במפלגה החדשה שעומדת , לפי הכתבה לקום , יהיה פלג יהודי , בייצוג זנדברג , ופלג ערבי עם ייצוג של עודה וטיבי . נראה שעם ההבנה שקיימת בין שני הפלגים האלה איחוד לא יתרום דבר , פרט לאיחוד מנדטים שתועיל לזנדברג עודה וטיבי אלקטוראלית אבל לנו , לאזרחים  לא תוסיף דבר

     אני מחפשת איחוד פלגים מפלגתי מסוג אחר , איחוד בין שסעים עמוקים שעל פניו לא ניתנים לגישור , בין קיצונים באמת , ואני מתכוונת לפלג שאיני יכולה לשבת לידו באוטובוס ( ביום חם גם איני רוצה , כי הם לבושים מעל ומעבר למצופה והאפקט הריחני ברור )  שלא מוכנים ללחוץ את ידי , שאיני פוגשת אותם במקומות הבילוי , שאיני יכולה לארח וספק אם להתארח למשל , בין אלה - לבין יהודים שאינם חרדים , אוזניים תצילנה

     בתחילה ראיתי בדימיוני השואף לאיחוד שסעים את המזיגה האלטרנטיבית - חרדים מאוחדים עם ערבים במפלגה אחת , אבל מהר מאד התנערתי מהחלום כשראיתי בו הבנה גורפת כנגד גיוס וכנגד זכויות נשים ומחשש לראות עוד , מחקתי החלום

     רבות אני אומרת - אל תשב(י) ותייעץ(י) - עשה(י) ! אבל מה לעשות שאין לי הכישורים פרט להבעת תקוותי במילה הכתובה מעל במה צנועה ולא גבוהה מידי זו ? הייתי מאד רוצה , למשל לראות מפלגה שיושבים בה בכפיפה אחת . יהודים חרדים וחרדיות עם יהודים חילונים וחילוניות , אולי תחת כותרת שמבטאת את העמל היומיומי , ושגם פלג ערבי יגור עמה בחדווה ונחת תחת כותרת של עשייה .

.    התקווה לחלום עדיין מותרת כאן , כל עוד נפש יהודית מכבדת הומיה בי

______________________________________

* צריך לומר הטרוגנים ,אבל הומוגנים 'תפס' 

הסיפור של הארוחות , הכסאות, הכביסות , ועוד כאלה שטחו אוזני מלשמוע , גרמו לי לתחושה לא נעימה של מיאוס , חוסר רצון להקשיב או להתמצא בפרטים שיש בהם מין תחושה של עליבות על עצם ההתעסקות בהם , חוסר טעם בשל חוסר עניין או תועלת , וגם רחמים ובושה בשביל מי שמתעסק בזה

     כשהתאוששתי מעט מהתחושות האלה מר דה ז"ה וו התערב פתאום כאילו סיפורים כאלה כבר שמעתי . זה היה מוכר טבול בטעם לא נעים שכזה של שמחה לאיד על קטנות . משהו ניסה להיחלץ משורשי זכרוני , אבל זה היה כל כך הזוי ושולי שהיה לי קושי להתמקד

     הנוקש על דלתות זיכרוני נטה בכלל לתחום הבידור , כזה שיש בו  שמחה לאיד לצרות של אחרים שמתפרצות במקומות הכי לא צפויים עד כדי גיחוך , וכשזה מגיע לבתי המשפט , בדלתיים סגורות למרבה המזל , מתפרסמת הפיקנטריה

     החלטתי לכן , לתת למוחי לבדוק ב'מוסיקה' , בתבניות של הדברים וכך אכן נזכרתי בציטוטים דומים מהמדורים האלה בעיתונות (במעריב מביא את סיפורים כאלה יונתן הללי )

     אלה הם בעצם קוריוזים של שולי החיים , קוריוזים של גירושין מבית המשפט לענייני משפחה אוי כמה שזה יצחיק אותם חשב לעצמו כנראה מחבר כותרת הפיתיון . מצפה מקוראים שיהנו בהנאת "לי זה לא יקרה" אבל אני אף פעם לא  צחקתי .

     תמיד ידעתי שסבל מסתתר מאחורי היחסים המקוקלים שפעם היו אהבה גדולה צר היה לי עליהם שאינם מסוגלים אחרת , שאינם מנסים גישור לליבון דברים בצורה מכובדת ומנומסת , וחששתי לילדיהם , פירות האהבה שפגה

     להלן "הרי את מגורשת לי" : מן העיתונות , משפטי הגירושין המוזרים ביותר בעולם :

האישה שהתגרשה מבעלה בגלל סטטוס בפייסבוק

הגבר שניקה יותר מדי

והזוג שרצה להתגרש בגלל מזלג

לי זכורים משפטים שפורסמו כמו 'היא אכלה שום. . . '

'היא ישנה בחדר אחר . . . '

'היא בישלה בכוונה מאכלים שאיני אוהב . . . '

'היא קנתה לעצמה יותר מידי נעליים . . . '

'הוא מזמין חברים בלי להסכים איתי . . .  ואני צריכה להכין . . . ולצאת מהבית . . . '

בהצהרות ההזויות הנ"ל איש אינו יוצא נשכר , ריגשות הטינה גוברות ואם יש ילדים שתלויים בתוצאות יש סבל

     יש לי תחושה שכל המדיה פרוצה ואין מתעניינים יותר בטוב , במאבק ברע , בין מותר לאסור . הכדאי והמכובד נשאר מוזנח בודד מאחור , הכל הותר , כולל כבוד האדם

    פרט לעיתונאים מסוימים שנלחמים כך על לחמם , המרוויחים היחידים מהטפשוטת הזו הם עורכי הדין , שכמו רופא שינים נלהב יעודד ב'תנו לו בשינים' להשיג לקוחות .

  ועכשיו מששמתי את ליבי לדמיון המנייריסטי החיצוני בהתנהלות בדיני המחוזות והכביסות (פעם זה היה חלב וגלידות , היה גם סיפור על מיטה בטיסות) שרק בית המשפט מהווה גורם משותף דומה בצרמוניה הזו , אני חשה שאיש לא ינצח כאן , הרבה לכלוך יתפזר במרחב הציבורי שלנו והילדים בתמונה השניה הזו הם אנחנו האזרחים השוחים במדמנה הזו

     אני מקווה שאיננו עומדים להפסיד בגדול , בעיקר להפסיד כבוד עצמי , הרבה הרבה כבוד עצמי , ואין ילד שיתקע אצבע בסכר לעצור את ההחלקה במדרון

     ערב יום השואה בישראל טרם החל וכבר נמצא מי שייצר פרובוקציה . על חשבון היום שצריך להקדיש לאסון הגדול ביותר מתעסקת קבוצה באירגון יום שכול אלטרנטיבי ליום הזיכרון לחללי צה"ל

     אינני רוצה לפגוע ברגשותיהם של יוזמי יום הזיכרון האלטרנטיבי כמו שאיני רוצה לראות את הורי רמשפחות החיילים השכולות מתמודדים עם רגשות אחרים פרט להקדשת היום הזה ורגשותיו לזכר יקיריהן.   

     כמו שלא הייתי רוצה לאתגר ולערבב מין שאינו במינו ולשלב יום זיכרון אלטרנטיבי ביום הנאכבה למשל .

     יום זיכרון אלטרנטיבי כבודו במקומו מונח ואפשר לקבוע מועד אחר לקיימו בלי לדחוף למשפחות השכולות אצבע בעין הן המוצפות רגשות יגון כבד בלאו הכי , יגון שאינו נגמר

     הייתי רוצה שיום זה יהיה מוקדש להם וליקיריהם בלבד ויום השואה יוקדש להנצחת קורבנות השואה