B.logi

     בזכות הפוסט האחרון של מניפה 'שלושה' * מעזה גם אני לנחות  בעזרת הבלוג על קרקע המציאות בשל שלושה משלי תוצרת עצמית.

     בבוקר יום ב' האחרון הוצאתי שלד של עגלת קניות מתוך עגלת קניות אחרת ( איך הם היגיעו למצב הזה ? כי מה לא עושים בשביל נכדים , כל אחד רוצה עגלה , ממציאים שלד , מלוים אותם עם כל הטראראם והקופסאות לאוטו , הם רוצים רק את 'הכחולה' מכניסים את הקטן לכחולה והגדול מוביל , הם מרוצים.

     בדרך חזרה הביתה מכניסים השלד לכחולה , לבינתיים ,  את הבלגן נסדר מחר) נחתכתי כהוגן מתחתית השלד כשהוצאתי אותו.  צריך לבדוק הטטנוס .

ברז.

     בדרך , עם העגלה השלמה בינתיים בכניסה לסופר עף לי גלגל מהעגלה השלמה . לא היה לי זמן להרהר ב'למה זה קורה לי ומה יש לעגלות נגדי הבוקר' והנה שני אנשים טוענים למומחיות המציאו לי פטנט ותיקנו

יופי.

     עכשיו לשים הקניות בבית לרוץ לבדוק הטטנוס . לא צריך טטנוס קיבלתי לפני שלוש שנים וזה תקף ל - 10 שאזכה , בדרך חזרה עברתי דרך השדרה , לפתע , בדיוק בפינה שליד מעבר החציה י - ם !  ים של יונים ! נוברות מתחת לגדר , נוברות השד יודע במה שהניחו להם שם נסוגותי משהו ועל קצות האצבעות ניסיתי לעקוף,

     אבל היונים ? לא ! הן בבת אחת התרווממו מעלי כמו ענן , אך בשקשוק כנפים, משק הכנפים פרע את שערי - אינסטיקטיבית שמתי ידי על ראשי כאילו זה יעזור במשהו והן - כהרף עין חזרו לנבור ניטעתי על מקומי המומה . צילמתי אותן למזכרת , חציתי את הרחוב בברכים רועדות אך ללא פגע , ללא "לשלוש של מזל" אבל בלב הולם ובתחושה של מה זה הבוקר המשונה הזה ?

     זה בטח סימן. החלטתי , אבל סימן למה ? הרי איני כזו שמחפשת סימנים וחיה על פיהם . ואם אני קוראת הורוסרופ אז רק בדיעבד ליהנות מהשטויות . 

      לא הצלחתי להירגע סיפרתי , סימסתי , קיבלתי חיזוקים , "היונים הן סמל השלום' אמרו לי. המצאתי לעצמי עתיד מזהיר .

נרגעתי .

     הסיפור במשך הזמן נדחק מתודעתי והנה בשל השלושה של מניפה - הוא כאן

* השלושה של מניפה :

https://kmomenifa.wordpress.com/2018/12/21/%d7%a9%d7%9c%d7%a9%d7%94/

   הטוב והבאסה לעיתים מתערבבים זה בזה , אין באסה ללא נקודות אור נקודת האור החדשה שלי היא שהצלחתי להיכנס לפייסבוק שלי .

   סוף סוף מצאתי זמן להתנתק מהכל , להרים רגל ולהשתעמם מספיק (כמה אפשר לקרוא , הטלוויזיה מתחת לכל ביקורת) ולהתמסר למייל הישן והטוב של בזק . להיזכר בסיסמא , לבדוק המייל ודרך המייל להגיע לפייס , וזה היה כ כ  פ ש ו ו ו ט , רק ראש נקי מדאגות הייתי צריכה כדי להגיע לזה

   ולמה כ כ חשוב לי הפייסבוק ? כי אני יכולה להתעדכן בעלילות חברי הווירטואליים ומה שהכי חשוב עבורי היא האפשרות לעדכן את הפוסטים שלי מישראבלוג לפייסבוק

   פעם הייתה לישראבלוג פלטפורמה מקפיצת פוסטים לדף של עמותת ישראבלוג באינטרנט , לשני עמודים שלהם בעצם , לעתים מזומנות עודכנו פוסטים של בלוגרים מישראב ושלי בעמודי החדשות של נענע ולפעמים בעמוד המגזין , והגאווה הייתה רבה

   כבר זמן רב שנענע לא משתף פוסטים שלנו והפייסבוק הפך עבורי לפתרון חלופי לתפוצה ושיתוף . אני לא מחוברת שם לעמודים סנסציוניים , רגשניים , מניפולטיבים , ווכחניים , רק לענייניים שבהם .            

   ולחברים

   וטוב לי ככה

.  הרגל למעלה ? זה כבר קשור למה שנאמר על נשים ( לא , לא על זה שדעתן קלה ) ומתי שהן מרשות לעצמן לנוח - עברתי עוד ניתוחון של נגעי שמש ברגל , ואני חייבת , אבל ממש חייבת לשבת ארבעה ימים עם רגל למעלה .

   בקיצור - חייבת לנוח

   אמש החליטה חבורתנו ללכת להצגה של שבע ומחצה של הסרט 'ללכת שבי אחריה' מאד רציתי, אבל כאן ממש ליד הבית, בסינימטק הרצליה היציגו בשש בערב את מיסטר גאגא, אז העדפתי ללכת בעצמי לי אם אין אני לי. הבטחתי להספיק הכל, להיצטרף וללכת שבי כשייגמר גאגא; התלבשתי ממש יפה, ויצאתי

   באמצע הדרך, בדיוק באמצע, פערה הסוליה של סנדל אחת את פיה,

   דילמה. לחזור הביתה, להחליף נעלים ולפגוש את כולם בשבע וחצי או להמשיך איך שהוא. התעלמתי מטרוניותיה של הסוליה מעריצת מריל סטריפ, שמתי עצמי לא שומעת, המשכתי איך שהוא, ראיתי הסרט, נהניתי מאד, בדרך חזרה מצאתי פטנט איך לגרור ת'רגל ככה שייראה כמו צליעה קלה, דידיתי בדרך האחורית, גררתי הרגל, עקפתי את 'לנדוור' שלא יראו, בשארית כוחותי היגעתי הביתה.

מעניין מה היה אומר על זה מיסטר גאגא 

                       ▶ 

                                  https://www.youtube.com/watch?v=xeuAebGv6EQ

ןמיכיון שלא מצאתי את התמונה ההיא של סופיה לורן רצה בשמלה אדומה, צולעת ובידה נעל אדומה חסרת עקב אז הנה

1. 1.  

      Thats All Folks
   2. https://www.youtube.com/watch?v=Q3bbsDJWlXQ

   השעה שש בבוקר, בלי מוטיבציה מיותרת קמתי ליום המנוחה שלי, כי עבורי ביקור אצל רופא שיניים הוא מנוחה מדברים אחרים. לא שיש לי משהו נגדו, הוא נחמד ונעים, סבלני חכם ומלא הומור, התכונות האלה פשוט גורמות לי ללכת אליו ברגליים לא כבדות מידי.

   סמס בשש וחצי הבהיל אותי כהוגן, מה פתאום בשעה כזו מישהו מפריע לי למדט את עצמי לקראת הטיפול

בסמס דווקא חברה מתלהבת מספר שקראה, על פרק לא ידוע של יהדות פולין.

   - ” מי זרק אותך מהמיטה ? סימסתי חזרה: ” אני בדרך לרופא השיניים " הוספתי כדי להנחיתה על קרקע המציאות

   - " רופא שיניים ? ” פיצתה אותי חברתי היצירתית " זו סימפוניה בלתי גמורה "

   חמושה בהברקה יצאתי לדרך, שמחה שגם לי יהיה הפעם משהו נחמד לענות לבדיחותיו ובדרכי ראיתי בדמיוני את השיניים שלי כשהד"ר נוקש במכשיריו עליהן והן צחות ומגיבות כצלילי קלידי המז'ור של הפסנתר.

   כשהיגעתי אליו הוא אכן קיבל אותי כרגיל יפה, היציע לי כוס מים וקפה,. את המים רויתי ברצון אבל על הקפה ויתרתי: " תן לי לישון בשקט, מקווה שאין חפירות היום “

הוא צחק, והבטיח לי שאכן לא יהיו, רק מדידות. שקעתי שוב בשרעפי עצמי ובשיני המוסיקליות המתנגנות, צלילי הרדיו התערבו בהן, ראיתין אפילו יוצאות במחול

   אבל אז, לפתע, חטפתי זעזוע קל, הכתר הזמני שנח לו בביטחה בפי, והצטרף למחולות, סירב לעזוב ברצון,

נקטעה הסימפוניה

אכן, בלתי גמורה

לוטרות מנגנות על פסנתר חשמלי

http://fun.mivzakon.co.il/video/bloopers/a51614435391/לוטרות_מנגנות.html

   המילה תרבות היא נגזרת של המילה הרבה, והרבה משתלב לי יפה עם אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת ומה פירוש אחרי רבים להטות אם לא דמוקרטיה ?

   מתוך הבילבול הזה שנקלענו אליו, בין דמוקרטיה תרבות ופוליטיקה וכל המלל מסביב נזכרתי בקורבן אחד של מילייה תרבותי, הוא לא היה מזרחי, אבל הוא היה ניצול שואה ובעל מבטא זר, כבד עד יומו האחרון. כשסיים את האולפן בתום שלושת חודשים שאחרי עלייתו ארצה, הוא כבר ידע עברית על בוריה, ונאם את נאום הסיכום בשם התלמידים בעברית צחה.

   אמש ישבה קבוצתנו אוהבת הסיפרות למשימה שייעדנו לעצמנו מראש – לקרוא סיפור מצחיק ולנבור בקרביו, דבורה בחרה את הסיפור 'אב נולד' קראה אותו בפנינו. תוך כדי, נחשפנו לגאוניותו של קישון, ליכולת שלו להיות אותנטי בכל עת. כשהוא מספר איך הוא סובל כאן בחוץ, כשהוא מקנא באישתו שלפחות עסוקה בללדת הוא נוגע בנימי נפשנו, אפילו שכתב את הסיפור על האב המצפה ללידת בכורו בתנאים פחות מודרניים מהיום.

   כששנא את העיתונאי שכתב על הגדי שנולד עם שני ראשים, ראינו איך הוא גייס את כל העולם לתחושותיו שנכנעו למתח שהוא שרוי בו ולחרדה שאחזה בו, כמשורר טוב המגייס את הטבע לתחושות הגיבור.

   בסיפור 'שמחת הגיל' גילינו כמה ידע מעמיק היה לו ואיך גייס אותו ברמזים סמויים לרבדי עומק מהתרבות שלנו - בני מעיו' התהפכו בו, והרי בני מעיו בתרבות היהודית ובתנכ – הם גם רמז לאברי הרביה, כמו שנאמר על צאצאים שיצאו ממעי אבותינו :  ומיציאו (וּמִיצִיאֵי) מֵעָיו שָׁם תנ"ך מנוקד - דברי הימים ב פרק לב

אחיו שמעיה ועזראל מללי גללי מעי נתנאל ויהודה נחמיה פרק יב

 'מסכת המרפסת הסגורה' הוא כאילו רק סיפור על דליפה של מי גשם, שותל קישון את תאריך פרובלמטי מההיסטוריה של ארץ ישראל, ומי שמכיראת הפרשנות, דפנה שלנו יידע למה הוא מרמז,

   הוא ועטף את הסיפורים בעטיפה מהודרת ומפתה של סבלי היומיום ובכישרון קומי וטיימינג יוצאים מן הכלל, קפקאי אך אוהב אדם, סלחני ומצחיק. אבל כמה רבדים יש לסיפוריו, החופר המטורף מתעלת בלאומילך? האין הוא רמז להיטלר שכולם רואים ולא מבינים או לא רוצים להבין?

   אז נזכרנו איך לא היה מקובל על המילייה התרבותי של אז, איך סבל מכך כל חייו אפילו שהיה נערץ על רוב הקוראים הכביכול לא תרבותיים של אותם ימים. קישון לא יצא למלחמות תרבות, אלא כבש את העולם בהליכה, הוא ביטא את סיבלו על ההדחה שלו מהמילייה הישראלי ההוא אבל בסוף חייו זכה להכרה. סבלנותו וסובלנותו משמשים לי נחמה, מייתרים בעיני את הכותרות המתלהמות בעניני תרבות כבייכול, שהרי אין זר יותר לתרבות במובן התרבותי של המילה, מהמושג ממלחמה.

ידיעות ספרים | 2014 | פרוזה מקור | 510 עמ'



 

 "קובץ בא בימים זה נכתב במשך יובלות שנים, על שפע ילדי והאמא שלהם, ליתר דיוק, כנגדם. זהו גם ספר קוסמופוליטי מעיקרו, שכן דומה כי בנושאים הקשורים לבית אין כל הבדל בין בתי-בציון לבין אלה של עמים פחות נבחרים. מלבד אולי העובדה שילדי ארצנו נוטים לקיים בבית משמעת חזקה יותר.   "יש הטוענים שכניעתם-מרצון של ההורים המקומיים לצאצאיהם היא תופעה חולנית למדי. כותב שורות אלה נמנה עם הטוענים האלה. אולם נשאלת השאלה, האם כה מפליא הוא שאנו מאוהבים ביוצאי חלצינו המופלאים, שהם אולי קצת חצופים ובלתי מנומסים, אולי אף מעט בלתי-מחונכים וגסי רוח, הקיצור הם בלתי-נסבלים לחלוטין, אבל הם בכל זאת הילדים שלנו, אם לא אכפת לכם."    זהו אינו רק קובץ סיפורונים על משפחה ישראלית אחת ועל אבא אחד שרוצה קצת שקט. זהו ספר שקוראים וצוחקים בקול, כשמבינים שהקומדיה האלוהית האמיתית מצויה כאן לידנו, בין כותלי הבית, בפרטי היומיום הפעוטים. זהו דו"ח מפורט ומדויק של חומרי הנפש המתאספים במרחב אחד קטן ומרכיבים חיים שלמים. ספר משפחתי הוא הספר העברי הנקרא ביותר בעולם אחרי כתבי הקודש. אפרים קישון כתב למעלה מ-50 ספרים בשפה העברית, שתורגמו ל-37 שפות. קישון מכר למעלה מ-45 מיליון עותקים מספריו ברחבי העולם ונחשב לסופר הישראלי המתורגם והנמכר ביותר.   מהדורה מחודשת זו רואה אור במלאת עשור למותו של אפרים קישון ז"ל