B.logi

   הפעם בחרתי לשתף פוסט של המיידען כמי סלנט ''הדלתות המעטורות'' - בעיירה הציורית ולריה שבאיטליה  - מתוך הבלוג שלו 'הערים הסמויות מן העין'ץ  ניסיתי לשתף הפוסט ישירות לפייסבוק אך לא צלח לי, אי לכך העתקתי הנה ומכאן אולי יהיה יותר קל להעביר לפייס ולחשוף את הפוסט היפהפה והמאלף הזה לקוראים רבים ככל האפשר

העיירה ולריה - https://www.youtube.com/watch?v=JYJGXhxCBTA

המיידען עמי סלנט - http://natav2.com/about/

הדלתות המעוטרות ב- Valloria , כפר איטלקי חבוי בגבעות Liguria

את עצמנו פינקנו בקפה.

לצל עץ, ישבנו,

בדרך לאי שם,

עת עצרנו לתידלוק,

בלב ישימון, 

מתוך פינת אדם הקטנה,

שפע ציבעוני קורץ ומפתה

ריחות קפה מהביל ומאפה

המשב הקל שריחף לעברנו

נהמת דרכים שקטה,

לא בלע את הבחש העליז

של העלים מעל

את ציוץ הציפורים כל אחת בתורה,

כאילו מספרות זו לזו חוויה עליזה,

שירת הטבע

כה מתוזמרת ומרנינה.

                         _ _ _

   שתוקים מחויה מרטיטה

   שבנו עורגים לאותה הפינה

   שלל השפע בפינת האדם

   סינוור את עינינו המושפלות

   לקרקע

   צופרים צרמו,

   עורב קרע עוד פיסת שלווה

   מהומה נשמעה

   מתוך העלווה.

   תוך כדי צפיה בתוכנית "תסביך גרמניה": צאצאי הנאצים שקשרו את גורלם לישראל וליהדות http://news.nana10.co.il/Article126 ובגרמנים מכמירי הלב הרואים עצמם ייעוד לתמוך בניצולי השואה בארץ נזכרתי בהתרגשות רבה בסופר אנאטול רנייה, נזכרתי כיצד זכיתי להכירו ובאילו נסיבות, ותהיתי האם לסיפורו האישי יש חלק בהתפתחות התופעה של גרמנים הבאים לישראל לתמוך, וכך גם להתמודד עם הזיכרון, עם רגשי האשמה ועם החלמתם האישית.

   וכך היה המעשה:

   יום אחד סיפרו לי הורי כי אנאטול רנייה ורעייתו, פגשו בשהותם באוסטרליה אדם מניצולי בוליחוב שסיפורו נגע לליבו, שאנאטול החליט להמשיך לחקור בסיפור העיירה ויגיע אליהם לבאר שבע לביקור.

הביקור הפך לסידרת ביקורים שהוליד את ספרו כיכר העיר ריקה http://simania.co.il/book ולכך שאנאטול זכה לכינוי 'נסיך בוליחוב' בפי ניצולי העיירה. הספר היה אז לרב מכר בגרמניה ובשנת אלפיים אף זכה להיכנס לרשימת 'ספרי המאה' בגרמניה.

   עד אז היה ידוע רנייה בישראל, כאותו גרמני שנישא לזמרת נחמה הנדל ושבעקבות כך היא נודתה בארץ לשנים רבות. אביה של נחמה הנדל היה חלוץ, יליד בוליחוב וכך נוצר הקשר לאיש מאוסטרליה. כך זכה רנייה להיות הראשון שהעלה את השם של העיירה השכוחה לתודעה.

   באותה התקופה הייתי חלק מחבורה שמנהלה לא תיקשר עם ביתו שנישאה לגרמני וחיה איתו בגרמניה. האיש ניצול שואה שעבר מדורי גיהינום, לא יכול היה לסבול את נישואיה של ביתו לגרמני. הייתי בטוחה שהוא סובל מהנתק לא פחות מביתו, ורואה בנישואיה לגרמני כבגידה.

   כשהחלו הפגישות של רנייה עם הורי, הייתי נוהגת לספר למנהל ( מלחין ברוך כישרונות שהיכיר את נחמה הנדל. כאב היה הוא לי) את התפתחות האירועים.

   הסיפור התפתח כמה שנים עד ליציאת ספרו של רנייה לאור בגרמניה. התכוונתי להביא עותק של הספר למנהל אבל הוא אמר שאינו קורא גרמנית... איך לא חשבתי על זה.

   כשיצא הספר חאור בישראל ובעברית, אף שכבר לא היה אז מנהל החבורה, הבאתי לו עותק, הוא הודה לי בהתרגשות רבה (הוא היה איש ספר) הוא אפילו התקשר אלי לספר לי כמה הספר ריגש אותו ועל הערכתו הרבה לסופר, הוא ביקש ליצור קשר עם הסופר והתעניין כיצד אפשר לעשות זאת. 

   כשהחבורה החליטה לעשות לו מסיבת פרידה, הוזמנו ואף היגיעו ביתו ובעלה.

50 שנה לכינון היחסים בין גרמניה לישראל – האם הגרמנים רוצים לשכוח? מגזין חדשות10 | דב גיל-הרהשבוע יציינו בישראל ובעולם 70 שנה לתום מלחמת העולם השנייה. זו תהיה גם השנה ה-50 לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה. האם הגיעה הזמן לשכוח? האם הגיע העת למחול? ואם כן למי? האם אנחנו עסוקים כל כך בנדל"ן ומילקי שאין לנו יותר עניין בצלו הכבד של העבר? המסע בין תל אביב לברלין של שנת – 2015.

 ‬‏

  כיכר העיר ריקה -אודיסאה יהודית בבולחוב - אנטול רנייה - סימניה

ניסים ונפלאות : וזה מה שמתנגן אצלי במקרה עכשיו ברקע

‫קובי אפללו - עוד ניפגש - Kobi Aflalo - Od Nipagesh‬‎ - YouTube

▶ 3:02▶ 3:02

www.youtube.com/watch?v=6LiuNhFdiKo

 

15 במרץ 2012 - הועלה על-ידי Kobi Aflalo

קובי אפללו - עוד ניפגש - Kobi Aflalo - Od Nipagesh - http://www.kobiaflalo.co.il/ http://www.facebook.com ...

קבוצת נשים התארגנה להנחיה של רותי קוטלר ואסתי עיני ליוותה אותן במשך שנתיים.

אסתי היא כתבת מקומית אבל עם כשרון אמנותי של ממש. היא מצלמת אוספת, עורכת ומביאה מוצר סופי לא מתערב, המנגן על נימי רגש ויודע להעביר מסר ללא תוספת של תימלול חיצוני או מעברי מלל משלה לאובייקטים אותם היא מצלמת. היא מעבירה את תחושותיה אל הצופה. עם תום ההקרנה חשתי כי הזדהתי ושעברתי יחד איתן חוויה אותנתית וריגשית.

הנשים הן הנשים שתפגוש ברחוב אבל לא תפנה אליהן מבט נוסף, ובתחילה זה מה שהן אכן משדרות – תחושת קטנות ושקיפות וחוסר רצון או חשק לבלוט או להשמיע קול. מספרת אחת הנשים שהתאלמנה בגיל צעיר מאד מבעלה אבל את האהבה היא ממשיכה לשאת לאורך שנים, בנה שובב וכשהיא מוחה בפניו הוא אומר:

“כולם אומרים שאבא היה כל כך טוב ומת

את רוצה שגם אני אהיה כל כך טוב ואמות?”

רותי קוטלר מנחת קבוצת הנשים הזו, היא אישה מהפנטת באנרגיות, באנרגטיות ובשמחת החיים שלה. היא אישה שמספיקה ה כ ל, גם לחיות כטבעונית גם להתעמל ולהתכונן ולהשתתף בטריאטלון, גם לנהל משפחה ובנוסף יש לה כושר נתינה בלתי נדלה. משפט אחד שלה מתוך שלה נחרת בזיכרוני:

”התגברות על אינסוף חשקים"

במהלך השנתיים רותי מתחילה כמנחה בקבוצה, אבל לאט לאט הופכת לחלק מהקבוצה. וזה מרגש.

מסכמת אחת המשתתפות:

“אתן אחיות שלי"

חדר משלהן

קבוצת נשים שנמצאו בעצמן כוח והעצמה

הפקה ובימוי אסתי עיני

סינימטק תל אביב

7.2.2013 11:40

 אסתי עיני - reflections on the beach

http://www.youtube.com/watch?v=vIpuj0J35q4&feature=share&list=UU-YnH85ghzZ_UYOjHz1rkWA

רותי קוטלר - http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=553203&blogcode=13664344

צר לי עליך

שאינך 'שומע'

קררר, אני יודע

אבל על כביש רטוב –

אינני פוסע

כאן אמתין -

מקווה שתבין.

לא אזעם

לא אזעק לך

מיטיבי

האצילות מחייבת 1

שהרי קבלייר 2 אמיתי אני

להתיישב בעקשנות

אין זה ממנהגי

אז עד שתפסיק

למתוח.

עקשן.

אעצור כאן -

מובן?

1 -   Noblesse Aovliz

2 - קינג צ'ארלס קבלייר - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7