B.logi

     בזכות הפוסט האחרון של מניפה 'שלושה' * מעזה גם אני לנחות  בעזרת הבלוג על קרקע המציאות בשל שלושה משלי תוצרת עצמית.

     בבוקר יום ב' האחרון הוצאתי שלד של עגלת קניות מתוך עגלת קניות אחרת ( איך הם היגיעו למצב הזה ? כי מה לא עושים בשביל נכדים , כל אחד רוצה עגלה , ממציאים שלד , מלוים אותם עם כל הטראראם והקופסאות לאוטו , הם רוצים רק את 'הכחולה' מכניסים את הקטן לכחולה והגדול מוביל , הם מרוצים.

     בדרך חזרה הביתה מכניסים השלד לכחולה , לבינתיים ,  את הבלגן נסדר מחר) נחתכתי כהוגן מתחתית השלד כשהוצאתי אותו.  צריך לבדוק הטטנוס .

ברז.

     בדרך , עם העגלה השלמה בינתיים בכניסה לסופר עף לי גלגל מהעגלה השלמה . לא היה לי זמן להרהר ב'למה זה קורה לי ומה יש לעגלות נגדי הבוקר' והנה שני אנשים טוענים למומחיות המציאו לי פטנט ותיקנו

יופי.

     עכשיו לשים הקניות בבית לרוץ לבדוק הטטנוס . לא צריך טטנוס קיבלתי לפני שלוש שנים וזה תקף ל - 10 שאזכה , בדרך חזרה עברתי דרך השדרה , לפתע , בדיוק בפינה שליד מעבר החציה י - ם !  ים של יונים ! נוברות מתחת לגדר , נוברות השד יודע במה שהניחו להם שם נסוגותי משהו ועל קצות האצבעות ניסיתי לעקוף,

     אבל היונים ? לא ! הן בבת אחת התרווממו מעלי כמו ענן , אך בשקשוק כנפים, משק הכנפים פרע את שערי - אינסטיקטיבית שמתי ידי על ראשי כאילו זה יעזור במשהו והן - כהרף עין חזרו לנבור ניטעתי על מקומי המומה . צילמתי אותן למזכרת , חציתי את הרחוב בברכים רועדות אך ללא פגע , ללא "לשלוש של מזל" אבל בלב הולם ובתחושה של מה זה הבוקר המשונה הזה ?

     זה בטח סימן. החלטתי , אבל סימן למה ? הרי איני כזו שמחפשת סימנים וחיה על פיהם . ואם אני קוראת הורוסרופ אז רק בדיעבד ליהנות מהשטויות . 

      לא הצלחתי להירגע סיפרתי , סימסתי , קיבלתי חיזוקים , "היונים הן סמל השלום' אמרו לי. המצאתי לעצמי עתיד מזהיר .

נרגעתי .

     הסיפור במשך הזמן נדחק מתודעתי והנה בשל השלושה של מניפה - הוא כאן

* השלושה של מניפה :

https://kmomenifa.wordpress.com/2018/12/21/%d7%a9%d7%9c%d7%a9%d7%94/

   כשאני רוצה לברך ולשגר מתנה לחבר מרוחק, אני מצרפת השי לזר פרחים ושולחת התשורה מחנות הפרחים

כשאני רוצה להגיע למקום רחוק אני עולה על אוטובוס, משלמת לנהג, מקבלת כרטיס והאוטובוס מביא אותי ללא טרחה מיותרת מצידי ליעדי.

   למקומות מרוחקים עוד יותר אני נוסעת ברכבת, עוקפת את כל הרמזורים מנפנפת ניפנוף וירטואלי למכוניות הזעירות בפקקים, כמו צעצועים במשחק הן נראות לי, אני מחייכת לעצמי חיוך מעונן שמעלה בי מיד את מפלס מצב הרוח, נושמת נשימה עמוקה ומרימה את ראשי לעבר המרחבים

   כשאני מגיעה קרוב ליעד אני עוצרת מונית שלוקחת אותי לפתח מחוז חפצי ( לפעמים אני אפילו צועדת לשם )

האם זה אומר שאני אוטונומית ולא זקוקה למכונית ?

• 
• Isadora Duncan Dancerssylviagold1685,690 views

ריקוד חופשי

1903- איזדורה דנקן פיתחה מחול המושפע מפילוסופיות של פרידריך ניטשה, ועל בסיס האמונה שהמחול הטבעי והחופשי של היוונים הקדומים הוא מחול העתיד

דנקן פיתחה פילוסופיה של מחול המבוססת על תפיסות טבעיות ורוחניות, ותרמה לקבלת מחול טהור כאמנות גבוהה

   דעת קהל זה דבר חשוב, ולפעמים אין מנוס ויש לנקוט באמצעים כדי להשפיע ולהכין את הציבור לטובת איזה עניין,

הנושאים העומדים בוערים על הפרק עכשיו הם חובת הגיוס, לימודי הליבה, גאווה, דיור אליאור עזריה, ואני יודעת שכשימוצו יבואו חדשים.

   אל הנושאים החדשים אני מכוונת, פונה ומצפה שינקו את האוירע, שכן על הישנים נעשו כבר כל המניפולציות האפשריות, התלהמויות, נקיטת דברים שאינם מכבדים את המושאים, אך גם את דובריהם לא

   השיח איבד כל רסן, ואנשים יורים מפיהם ומקלדותיהם מילים שהם צריכים להתחרט עליהם, להסביר את כוונתם, ואילו אוחזי נשק המילה מתנפלים על כל הגה, לא מאפשרים הנחה שבספק, ועוד לפני שחשבו מעט הם כבר ממלאים את הפערים בזוהמה, נתפסים למילים, בעליהום הם שוכחים לנצור את לשונם ומשיבים מיד בקיטונות שילכלכו את מתחריהם במיטב הזוהמה האפשרית

   המלל הבלתי נסבל הזה מציף, ואין חומק. למה הדבר דומה ? למלחמת בוץ ששוטפת את הכל, נדבקת, כמו הזיעה של אוגוסט, ואין חומק

מזג אוויר מגעיל ומעיק אי אפשר לנשום

http://hughesauto.biz/car-repair-tyler-tx-know-tailpipe-smoke/

https://www.colourbox.com/preview/2272426-human-hands-protecting-tree-from-darkness-and-pollution.jpg

http://www.the7eye.org.il/138359

היה לא נעים לכולם עם הטופ17 אבל המחלקה הזו, פלסטיקה אישפוז יום במאיר היא משהו מיוחד, אווירה נהדרת ומשכינת שלום, שמנו מאחורינו את התקרית המיותרת, והמשכנו הלאה. כבר התלוצצנו ואנחנו חברות.

ביום א אחרון 8.6.14 היגעתי מוכנה לתלישת עור נוספת והחלמה, אמנם לא נורא אבל בהחלט לא נעים, ואחרי אישפוז ולבישת חליפת בית החולים הלא מביכה של 'מאיר' נכנסתי כולי רעד לניתוחון נוסף שכולל השתלה במקום נגע השמש.

הרופא המקסים לא ויתר, וחיפש עד שיימצא הטופס המדובר ובו פירטי הנגע, ולאחר חיפושים במחשב, ריצות לפקידות נמצאה האבדה והסתבר ש...

אני הולכת הביתה !

לא היה גבול לאושרי, מסתבר שתוצאות הבדיקה של שני המקומות על השוק היו על אותו הטופס, מה פלא שהפקידות שלחו הפניה נוספת לניתוחון, לשם הסר ספק היה נחמד מצידם של הביופסיונרים, להשיב על כל ביופסיה בדף נפרד – קצת כבוד לכל נגע לא יזיק. מגיע להם המינימום הזה. אז לא הוכיתי שוק על ירך, ולא חטפתי שוק, ולא פולקע השארתי את כל הבדיחות קרש לצוות מאחורי ויצאתי בדילוגים מהמקום עם הבטחה לחזור יש כבר טופשבעשרה מוכן.

כמה שמחה הייתי שאוכל לחגוג את שבוע הספר עם כל עמישראל בחוצות הערים, (בערבים כמובן, כי מי צריך עוד שמש), אבל – לא ! - שפעת של טרום קיץ כופפה את גבי הדווי לאנחות, אפילו להקדיש זמן לשבוע הספר, הנושא האהוב עלי מכולם אין באפשרותי. טוב שכל ספר הוא חג עבורי וכל השנה סיפרתי ושיתפתי כאן בהתלהבותי.

אז איך אעביר את שבוע הספר? א'  בחברת אקמולים, בישיבה כמובן, כשלא זזים לא כואב מה שלמונדיאל זה דווקא דיי מתאים, כבר נהניתי מ א ד מטקס הפתיחה.  ב' בקריאה של 'חלומות של אחרים' ספר הסיפורים של שולמית לפיד, ושל 'יסמין' אלי עמיר – אני נהנית כ כ. ג' אמשיך להעתיק למחברת הציטוטים שלי, ציטוטי מופת חד פעמיים מספרו של מקיואן 'שבת'. זהו התשיעי במספר של הסופר הזה שקראתי, הרי הבטחתי שלא אנוח ולא אשקוט עד שאקרא את כל ספריו.

ומה לגבי הסאגה הממלכתית?

אדווה עם שיטרית, אולי הרזומה שלו, והאהדה הגורפת אליו כאחד העם ויחד עם זאת כנישא ממנו, יוציאו אותו גדול מהסיפור, ממש כמו קלינטון בזמנו, והלוואי והסיפור כולו עורבא פרח.

יום א' האחרון, ערב יומצמאות, בוקר ערב יומזיכרון היגעתי למרפאת חוץ בבית חולים אי שם בארץ

זו הייתה מרפאת פלסטיקה, חיכיתי לתור בהתרגשות זמן רב, מקודם נהגתי 'רק' להיפטר מנגעי שמש בפנים, סיוט בפני עצמו,

הפעם החלטתי ללכת לציבורי, כי -.3000 לחצ'קון כבר רוקן את קופתי כמעט, מה גם שהמקום הומלץ, והד"ר שקיבל אותי לביקורת הסתבר כלא פחות מאדם נפלא, הוא היצחיק אותי נורא ואפילו אמר לי שהנגעים האלה הם סגולה לאריכות ימים.

אחרי הכנות נפשיות היגעתי, כאמור מצויידת בטופס 17, כדי שיבוצע cut בזרועי, ו- paste אותו בנקודה מסויימת בשוק,

היגשתי הטפסים לפקידה והיא :

"טופס 17 שגוי את לא יכולה להתקבל...”

המשך בהמשך