תמונות ההצפות באשקלון הדהימו אותי, עוררו את חמלתי אבל גם תהייה על האבסורד הזה, על עיר חוף והיא מלאה, ומים שאינם מוצאים את דרכם לים

   דבר ראשון שעשיתי היה לבדוק לשלום חברתי באשקלון ואם הרחוב שלה הוצף, היא אמנם גרה בקומה, אבל חראם על המכונית, מה היא לא בן אדם ?

   תשובתה נחתה עלי. היא אמרה שהאיזור שהוצף ( לא ליד ביתה יבורך שומר מכוניות ) היה פעם בִּצָּה, אגם היקוות לקינון ונדידה של חסידות שהיו נוהגות לחנות בו בדרכן לאפריקה.

   הופתעתי שנית. הן מרחק לא רב מאשקלון יושבת עירי הרצלייה שהשכילה להסב  באסה לפארק ענק שציפורים מבלות בו, אנשים באים לצפות בהן והפארק ירוק להפליא. מרחבים של ירוק מהנים את התושבים במסלולי הליכה, ריצה, אופניים, ספורטק אירועים וקונצרטים של קיץ

   לעומת הרצלייה ההיגיון של אשקלון – הסיק ויישם מחשבות קצרות לטווח הרווח הקל. כמו שרמזתי בפוסט הקודם - כשהרווח הכספי זמין ומהיר, מה לנו לשלכות ולהטבע 

   אתמול השכם, שוב יצאתי לקרב, זאת אומרת למה שהיה פעם רחוב המיועד להולכי רגל, יצאתי ברוח תקיפה מתוך ההחלטה שלשבת בבית ולהכניס את עצמי לעוצר יזיק לי יותר. כשפגשתי ברחוב לא הספקתי לחשוש מפני אויב לא נודע המאיים עלי לטבחני, כי מיד הייתי צריכה להישמר על נפשי מפני רוכב האופנים שחלף לו סמוך אלי באיוושה. נצמדתי לחלונות הראווה ולאורך הקו הזה הלכתי, מידי שניה עוד הבזק של רוכב/ת ועוד ועוד, שבחוצפתם הרבה הם מקפידים לרכוב עם קסדה.

   זה התמיה אותי, האם הם שומרים על ראשם, חשבתי, אולי מקפידים על קלה כבחמורה שכן גם אוכלי חזיר צריכים לצום ביומכיפורים ?

   החוצפה לתמרן בין הולכי הרגל כאילו היו יתדות סלאלום. שמא אחבוש גם אני קסדה עלתה הגיג בראשי, שכן אני מסתכנת כאן כמו מול סכינאי, זה אינו חומל על היותי חסרת הגנה ובלתי חמושה וגם האחר לא

    יחידות מיוחדות יס"מ וכאלה צריך שיהיו מוזעקות לכל רוכב כאילו היה סכינאי. לא פחות. לשניהם אותה אמת מוסר ושניהם מהווים אותו גורם סיכון. צריך לראות בשביל להאמין, רוכב אופנים חלף ברווח המדרכה הצר שבין תחנת האוטובוס לבין הכביש, נס על בסיס קבוע שטרם נפגע אדם שבתומו עלול היה לקום מהספסל באותה השניה

   בשלוות מה מצאתי את עצמי בתוך האוטובוס, בכוונה ישבתי רחוק מהנהג שלא אשמע חלילה דברי הבל שמושמעים עכשיו על בסיס קבוע כדי להסביר את המצב. אחרי ששמעתי כמה מהם, החלטתי ביני לביני לא עוד. שהם אינם מדברים אלי, שאינני מבינה למה אנשים בכלל אומרים אותם. עדיף כבר לשמוע מוסיקה.

   אבל אז נקלע לתודעתי שלא ברצוני קולה של אילנה דיין מראיינת משורר מוסלמי, ממנה ציפיתי וקוויתי לא לשמוע את אותה ההתרפסויות של אנשי תקשורת בפני ערבים נאורים, ( כן יש כאלה והם הרוב ) אבל כששואלים אותם מה דעתם על הסכינאות הם מסרבים להוקיע, כי יש סיבות,ותודה שבאתם, והמראיין 'מבין' אותם כי הם אמורים לחשוש לומר את שבליבם, ואני מאסתי לבחור בתשובה המתאימה לי כי זאת שרציתי לשמוע לא נאמרה ... 

   בקיצור מאילנה דיין ציפיתי ליותר ולכן הטיתי אוזן, אבל היא בהתרפסות פתאום אומרת "אשאל אחרת, מה היית אומר לו לבחור שאתה יודע כי הוא יוצא לפגע בנערה עם תלתלים ג'נג'ים ועינים כחולות" ( כך מהזיכרון, אותן מילים נאמרו אבל איני בטוחה בסדר אמירתם )

    הזעם שהציף אותי לא לא איפשר לי לשמוע את התשובה. גם לא רציתי. אנשי תקשורת ומסבירים מסוימים עברו כבר מזמן את הקו בין מקצועם שהוא הדיווח, ולא די שהם מביעים דיעה כשאיש לא ביקש אותה, הם מנצלים את הבמה שניתנה להם לצורך אחר לגמרי, הם הפכו למתרפסים, משתטים ואפילו מזיקים.

   יצאתי הבוקר כמו תמיד, חמושה בשימחה. שמעתי מישהי מדברת על פריצה לשידור, מה שהזכיר לי ששכחתי להיבהל ולפחד, צעדתי באון כאילו כלום, התפלאתי על עצמי, ואז כ- ב- דה ז׳ה וו , נזכרתי בתחושות ז״א זו לא הייתי אני שנזכרתי זה היה הגוף שלי שנזכר איך, ומה ואם יבוא מישהו מאחור,   

 ומה אעשה? ואיך אגיב? ומה בכלל אפשר לעשות ? 

   לגרש המחשבות ולהמשיך ללכת

   סדר יומי ומטלות שהעמסתי על עצמי הסיחו את דעתי עד שהגעתי למחוז חפצי. תוך כדי צעידה זכרתי איך כשהתחילה הסכינאות המחודשת ובגלל שנמאס לי מה׳אובר דוז כאן ( חום חום חום בחולם, חום חום חום בשורוק, קירשנבאום, וסכינאות בגשם שטיהר ס״ס את האוויר אך לא את האווירע ) קפצתי לי לחדשות החוץ ושם אין מה לקנא, אסונות הוריקנים ושיטפונות, נדידת עמים, יריות באוניברסיטאות. הבנתי שכל עם לגורלו, כולל הדת שהביאה על עצמה את הדע״אש...  

  ההתנחמתי בצרת הרבים ? לא ולא, אני חשה סוג של עייפות, אולי אדישות, שקיבלתי על עצמי את העולם על שיגעונותיו ושיגיונותיו, שאין טעם לחרוד על בסיס קבוע, שבין הטיפות אפשר גם ליהנות ממה שיש, ומה שיהיה הוא שיהיה וכמו יהודי טוב שאומר יום יום לעצמו ״אלוהים נתן, אלוהים לקח יהי שם האלוהים מבורך״ אני מקבלת את שקיבלתי מהעולם, זה שגם לפעמים לוקח מבלי להשיב. בוקר בוקר אני מקבלת אותו בברכת. בבוקר טוב, וערב ערב מודה לו על מה שיש.

ואולי נעשיתי אפאטית ?...

אצא לי השוקה http://youtu.be/yfZBO3SZrpE

   לקראת הפסח כל עוד אני מנקה, מרססת, מסדרת, הייתי רוצה לבער עוד כמה דברים שמפריעים לי, שהחלטתי בזמנם להתעלם מהם, כי הם לא שווים את הדיסקוס עליהם, אבל הם לא נגמרים אפילו שאני מתעלמת מהם הם לא נעלמים, אז הנה כמה דברים כאלה, שהשליטה שלי בהם היא בשלט בלבד, אבל לפעמים אני רוצה לדעת מה קורה והם שוב חוזרים כמו המכה האחת עשרה :

   הייתי רוצה יותר אמת בתקשורת -

למה לשאול אותנו בכותרות ענק אם יהיה לנו סדר או לא כי האסטרואיד מתקרב, ורק באותיות הקטנות לצטט דברי המומחים שהאבטרואיד יעבור מריק 3 מרחקי ירח מאיתנו

   נמאס מגיוס תורות ואידיאולוגיות כקרדום לחפור בהן-

פחות פרשנות-מטעם עם אידיאולוגיות מגויסות מטעם, שנתפרות בתכים גסים למידות הזועק, (לא רוצה להביא דוגמאות כי לא רוצה לחזור עליהן) היה לנו מספיק.

   פחות פורנוגרפיה בתקשורת -

בתקופת טרום הבחירות לא היו הטרדות מיניות, ואחרי הבחירות הן תופסות שוב כותרות, אז מה הן עשו בין לבין, חיפשו במי לבחור ?

   להתרכז בעובדות -

אם אין מה לחדש לא צריך למלא את השעה אם אין מה לומר לא צריך – אפשר גם מוסיקה

   להוציא את המילה גזענות מהשיח הישראלי -

אז הוא אמר שחשבנו שמנשקי מזוזות הם מיעוט והתברר לנו שהם רוב, אז מה קרה ? התרבו מנשקי המזוזות בישראל ומישהו אמר את זה בקול ואז מישהו נעלב כאילו אמרו עליו דברים שלא נאמרו, ממתי ממתמטיקה עושים אידאולוגיה. כאילו מישהו אמר מוכרים יותר ויותר אתרוגים בישראל כל שנה, זה רק מתמטיקה.

מספיק לומר את המילה גזענות לשוא -

    מה הקשר בין גזענות לנאמר למעלה, קצת דיוק ליגנגוויסטי. 

גזענות זה מה שעשו לנו, לא מה שאנחנו 'משוחחים' בינינו לבין עצמנו

גזענות

 http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%96%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA

מה הקשר בין לומר הערבים יוצאים להצביע לבין הגזענות נגד השחורים באמריקה. אז מה קרה ? באמת לא היה כדאי לקום עם רוב ערבי כי אנחנו לא מצביעים בכלל כי לא יודעים במי להצביע (אוף שוב המתמטיקה הזו )

ובקשר לגזענות באמריקה – מלחמה עקובה מדם הייתה מלחמת האזרחים שם. הרבה דם לבן נשפך בשביל שיוויון הזכויות הזה, אז די להתבכיין, זמן לקחת אחריות.

   מרוב סובלנות והומניזם, עוד מעט ושכחתי שבאנו לבנות כאן מדינה יהודית. לא שיש לי משהו נגד סובלנות והומניזם, אבל מדינה יהודית זו לא מילה גסה

   מה זה עם הפרופסור המבולבל, שאמר דבר שטות ואיוולת שאיחלה ריקבון לבני אדם, למה להתווכח עם הדבר הזה, לא מגיע לו הפירסומת ולא הכותרות ולא ההתייחסות בכלל, ולא זיהום האויר הציבורי בחזרה על דבריו, אבל בהחלט רצוי למצות את הדין עימו, לא באותיות גדולות, סתם איפשהו במדור חוק ומשפט. כי ככה לא מדברים.

   אני בעד שיח תרבותי מכובד ומכבד -

 לא צריך לשסות אזרחי המדינה זה בזה כדי להשיג כותרות, היגיע הזמן לשים סוף לדבר הזה, מי שאמר אמר בדיוק את המילים שהוא אמר, כדי לדעת למה התכוון בדבריו, כדאי מאד לשאול אותו. למה הדבר דומה ? לריב בין בני זוג, כשהאחד אומר איזה דבר והאחר בטוח שהוא מתכוון לאמא שלו, והוא לא שואל אותו אם לזאת התכוון, כי מה שהם באמת אוהבים זה לריב, כי לא למדו אחרת.

שיחת הקיווי בין דפנה ל ב'החיים זה לא הכל'

- אנחנו כל הזמן רבים,

- אז בוא נדבר על משהו שאי ארםשר לריב

אז הם דיברו על קיווי,

- והוא אמר שהוא לא אוהב קיווי,

- אז היא אמרה או קי אז אתה אומר שאין לך מה לאכול כי אני לא מבשלת מספיק, אז תבשל אתה

- ומי ילך לעבודה ? אי אפשר להתפרנס ממה שאת מביאה

ו ... טוב שצילצלו בדלת, והנכנס שאל מה אתם עושים והם אמרו, סתם, דיברנו על קיווי

   שלשום בבוקר, בשעה שמשרדים נפתחים ועיני פקידות נפקחות לאט אחרי קפה ראשון של בוקר צילצלתי לחברת הגז שמספקת אותו לבניין הבדירות שלי.

   פתחתי במילים:  " אני מצלצלת כדי לדווח על אסון שנמנע בנס "

הקטע החיובי היחיד בסיפור היה ששמעו אותי עד הסוף, היפנו אותי לגורם מטפל, שגם הוא שמע אותי עד הסוף אבל ביקשה שאשלח פקס, אמרתי בשביל מה פקס, הכל רשום, הראשונה אמרה שהשיחות מתועדות.

ובכן הסיפור של הנס המיותר כך היה:

   בסביבות השעה ארבע אחה"צ יום ד' לקראת יציאתי לשיעור בפילוס במכון אבשלום, ניסיתי להכין לעצמי קפה, שמתי מים על הגז ( לא אוהבת קומקום חשמלי לצורך זה בגלל האבנית הצפה, אבל זה לאופרה טראגית אחרת ) הגז לא נדלק, ניסיתי שוב ושוב - נדה, טוב שיש קומקום חשמלי בצד.

   השיעור היה פנטסטי כמו תמיד, שכחתי מכל צרותי האמיתיות והבחירותיות ומהגז.

   כשחזרתי מצאתי על מפתני, על המרבד, פיסת נייר בגודל רבע פוליו, שמספרת לי שהחליפו לי את מונה הגז, הבנתי למה לא היה גז, ניסיתי שוב להדליק, לא נדלק, בחוכמתי הרבה הבנתי שייקח לו זמן לעלות שמונה קומות.

   שבתי לעינייני, בליבי כועסת נורא, איך זה שמחליפים מונה גז בלי תיאום, בלי להודיע, ובלי להדריך, הרי קורה שאנשים משאירים משהו על האש, והולכים... נאמר... להתקלח ? לקומה אחרת למי שיש ? לכבס ? לנוח ? לשכנה ? להוריד אשפה ?

   שלא לדבר על נימוס אלמנטארי, מחליפים לך משהו שאתה משלם עבורו – זכותך לדעת על כך מראש. אינני זוכרת מה החלטתי ביני לביני באותה שעה שמונה בערב, יום ד' דנן, אם להשאיר ברז אחד פתוח עד שאריח משהו, או שבטעות הישארתי ברזון אחד פתוח,  אבל מה שבטוח זה שבחצות כשהחלטתי לפרוש לשנת הלילה לא היה שום ריח בבית. הערב היה קריר, התריסים היו פקוחים אך מעט. 

   אתמול, יום חמישי, בשעה שש בבוקר התעוררתי לריח חזק מאד של גז דולף, בדימדומי שנתי הייתי בטוחה שזה מבחוץ, איכשהו הרמתי את עצמי, היה חושך, זכרתי שלא כדאי להדליק אור, בגלל הניצוץ, גם סיגריה לא, משהו שאני עושה כשאני נרגשת מידי, פתחתי את כל החלונות והדלות וחיכיתי בסבלנות.

" למה את צועקת " שאלה הפקידה,

בתשובה שאלתי אותה ' מה היא הייתה עושה במקומי ' (רק הרמתי את הקול, לא צעקתי באמת ) למזלי הרב היא הבליגה וקלטה את הסיטואציה ולא הוסיפה חטא על פשע ללמד אותי נימוסין והליכות

  " פלא שבתים מתפוצצים במדינת הפראטאץ' הזאת " סיכמתי את השיחה עם הפקידה.

נ"ב, שכנתי לקומה שאלה אותי בארבע למחרת, יום חמישי, אם גם לי אין גז, סיפרתי לה הסיפור, לאן נעלמה פיסת הנייר שלה אני שואלת ?

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%96

גז הוא מצב צבירהשל החומר, בו המולקולות רחוקות אחת מהשנייה , המשיכה ביניהן נמוכה, והן נעות בחופשיות בהתאם לצורת הכלי בו נמצאים. גז, בדומה לנוזל, מסוגל לזרום, ואינו מתנגד לשינוי בצורתו. בניגוד לנוזל, לגז אין נפח קבוע, והוא נוטה להתפשט כדי למלא את כל הנפח שהוקצב לו (עיקרון אבוגדרו). האנרגיה הקינטית של גז גדולה מזו של נוזלאו מוצק, אך קטנה מזו של הפלזמה.

מקור המילה גז היא כנראה בדרך בה איית מחדש כימאי פלמי את המילה היוונית כאוס, כפי שזו נשמעה באוזניו.

גפ"מ (גז בישול)

משק הגפ"מ בישראל גפ"מ (גז פחמימני מעובה, מכונה גם "גז בישול") מופק מנפט גולמי בתהליך הייצור, ומשמש לבישול, חימום ומאור במגזר הביתי, החקלאי והתעשייתי, וכתשומת ייצור בתעשיית הפטרוכימיה. מרבית הצריכה בישראל מגיעה מבתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד, וחלקה מיובא מחו"ל.קרא עוד מינהל הדלק והגז - תחום הגפ"מ אגף פיקוח ובטיחות במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, פועל במסגרת מינהל הדלק והגז, להעלאת רמת הבטיחות ומיגור מפגעי בטיחות, במטרה לקיים רמת בטיחות נאותה של משק הגפ"מ בישראל. אגף הנדסה ורישוי מעניק רישיונות לספקי גז, מתקני גפ"מ ועוסקים בגפ"מ.

שימוש בטוח בגז:

http://energy.gov.il/Subjects/CookingGas/Pages/GxmsMniLPGSafeUseOfGas.aspx

מיכלי גז המותקנים בתוך הדירה עלולים לגרום לשריפה, פיצוץ ונזקים כבדים לאדם ולרכוש. דליפת גז מהמיכל או מהחיבורים גורמת להצטברות גז ולפיצוץ במגע עם אש או ניצוץ חשמלי, ואף להרעלה ולחנק.