את השבתון האחרון של החגים ולפני ה - אחריהם , לקראת אינטנסיביות החיים העומדים בפתח , החלטתי לאסוף כוחות ולחגוג לעצמי ועם עצמי

     אחרי שתפקדתי כל כך יפה בשמחות האלה ובאינטנסיביות של השמחות המתישות כמארחת ומתארחת הצטברו אצלי כמה כתבות מסקרנות שלא רציתי לוותר עליהן . לא תכננתי פוסט , אבל דף כפול אחד עקשן מהאוסף שעבר עינויים רבים , לא מוותר וצץ כל פעם מחדש - פעם נשמט מהשולחן , פעם מהספה  עד שהחלטתי להקדיש לו תשומת לב  

     מקומט מהתלאות הציצו ממנו תמונות של טירות ומבני עץ יפהפיים , הכותרת שידרה יופי , תת הכותרת - פורצלן , ובתוך הכתבה המעניינת מצאתי גם טלטלה עלומה :

     על הכתבה במעריב על נוור , ולימוז' ערי הפורצלן :

היופי :

- פרט ליופיין וליפי הפורצלן מעניין היה לגלות שללימוז' , מוזיאון מחתרות ממלח"ע 2 ושהיא קיימת לא פחות מאשר 2000 שנים שעוד אחפש את סיפור ההיסטוריה שלה

- הטלטלה :

- בתוך הכתבה מתחבאת איפורמציה מטלטלת איך הכניסו הנאצים בעת הפלישה לנורמנדי , את כל תושבי הכפר אורדור סור גלאן לכנסיה ( את הנשים והילדים ) לאסם ( את הגברים ) ושרפו אותם על יושביהן

אני זוכרת שקראתי ספר עלילתי אודות אחת מארבע הניצולות , הולכת לחפש שם הספר . מקווה למצוא

בשמחות

____________________________________________

הכתבה במעריב :

http://m.maariv.co.il/lifestyle/travel/Article-662843#_=_

   לקורא ב'צופן דה וינצ'י' וב'תופת' יסתבר שגם הידע של מרצה לאומנות יכול להועיל, שגם מומחה לאמנות שאת כל חייו הקדיש לעבר וליופי שבו בלבד, יכול לצאת מהניירות, הספרים, המוזיאונים ולהשתמש בכל הידע הזה כדי להציל ת'עולם. אני תמיד אהבתי את תולדות האמנות כהתעסקות במעט המרומם וללמוד היסטוריה דרך התמונות.  ככה, דרך היופי, והגירוי החזותי העשיר קל לי לזכור תאריכים, אירועים.

   כסיימתי ללמוד את הפרק בתולדות הרנסנס, הייתי יכולה לנסוע לפירנצה ולהדריך שם. עד כדי כך היכרתי את המקום. אבל החיים והילדים כבשו אותי לחלוטין בקיסמם, מידי פעם נהניתי להיזכר בציורים ובפסלים, והנה עבר זמן כה רב, עד כי היזנחתי את כל העניין של פירנצה.

   עכשיו, באמצע הקריאה בספר 'התופת' של דן בראון לפי דנטה, הכל מציף אותי מחדש, כל השיעורים הציורים, השלְמות, ההתפעלות, הארכיטקטורה, השינון בשמות יצירות, מיקומן, אפילו טיפות הדם שמפזר הסיפור לא מקלקלות לי ת'שורה.

   ובכן, לנגדון, המומחה לתולדות האומנות, מתרוצץ לא פחות ולא יותר מאשר בפירנצה ובאמצעים רוחניים מנסה להציל ת'ארציים. ה'תופת' 

הספר הוא מלאכת מחשבת של סיפור מתח הנוגע לאקטואליה אקולוגית בוערת, משולבת ביצירות אמנות סיפור הרקע מדלג מיצירה ליצירה. למי שמכיר מעט את החומר, יהיה אפילו העונג לנסות לנחש היכן, באיזו יצירה, יהיה גם הקליימקס של הסיפור. ממש חפש את המטמון רנסנסי שכזה

תענוג

מסכת המוות של דנטה אליגיירי, פאלאצו וקיו.

לורנצו דה מדיצ'י. פסל מאת אנדריאה דל ורוקיו

דוד, מכלאלנג'לו, (פרט

סימונטה (סימונה הקטנה) נראית בציורים של בוטיצ'לי 

 http://cafe.themarker.com/post/2979091/module/blog_post/?plasma=true

Sumptuous frescoes of the "Last Judgement" by 16th-century painter and best-selling author (Lives of the Most Eminent Painters, Sculptors, and Architects) Giorgio Vasari fill the cupola of Florence's cathedral.

גני בובולי

פירנצה

הקמפנילה די ג'וטו, מראה מכיפת הדואומו

 גיברטי שערי 'גן העדן' (פרט)  

  http://roma-firenze.co.il/duomo-firenze

הבית של דנטה.   פיאצה דלה סיניוריה

http://roma-firenze.co.il/duomo-firenze

לו הָיִיתִי חצב

הייתי נוֹשֵׂאת את רָאשִׁי בַּגַּאֲוָה וְקוֹרֵאת

סת - יו !

לו הָיִיתִי חִלָּזוֹן הָיִיתִי

מְצִיצָה מֵהַשַּׁבְּלוּל

בצימאון

וְלוּ סיתוונית,

בְּטִפַּת הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנָה

עוטרת הָיִיתִי כְּנָפי כגביע

לתפארה

כנחליאלי הזנבתן

הָיִיתִי פוצח(ת) בזמר

רענן

אך פרחי רק לְבֵנִים וזעירים

והם כְּבָר אֵינָם נראים

תחפושתם הצבעונית כהתה

יבשה

שַׁעֲרוֹת שֶׁעָטְרוּ אותם

מעטרות שְּׁבִיל

עתה

והשִּׂמְלָה צִּבְעוֹנִית תשאר לגופי

עד תעטרו אט אט

בבוא חורף

כסות ירוקה

כהה

                                     
                                                 בוגונויליה 

                                                                                            Beautiful even in decline

                                                                         Bougainvillea Tunnel in Rongxin Park

                            http://en.m.wikipedia.org/wiki/File:Bougainvillea_Tunnel_in_Rongxin_Park.jpg

התמונה שנשקפה מהפוסט האחרון של תרופה הייתה כל כך נפלאה בעיני שבתחילה לא יכולתי לקרוא את הכתוב רק גמעתי מהציור של מאטיס. אחרי שקראתי וגם הגבתי נזכרתי בעוד פורטריט דומה בחיוכו-המסתיר-משהו, שנראה כהיפוכו הגמור – בזה שנחשב לפיסגת האומנות. במונה ליזה.

ליאורדו דה וינצי. המונה...לקטע המלא...

הבוקר השקט ביותר שלי לא היה בוקרו ראש השנה ואפילו לא בוקרו יומהכיפורים, זה היה אתמול, האחד באוקטובר ה טו' בתשרי (אמור להיות, תכף אבדוק, שהרי זהו חג טבע והירח אמור להיות במילואו).