B.logi

    משנת הוצאתו מחכה "מר מאני" בסבלנות שאקרא בו. ועכשיו, בגלל עודף הזמן הפנוי אני מוצאת את עצמי משלימה חסרים. וכך היגיע תורו של מר מאני, שיצא לאור לראשונה בשנת ... 1990 !

     אני לא יודעת אם הייתי משכילה להעריך כל כך את הכתוב אם הייתי קוראת בו קודם, אבל מסתבר שבאיחור רב גיליתי גדו·לה ספרותית שלא ידעתי על קיומה. הייתי שומעת התפעלויות של מביני דבר, אבל משהו בשם של הגיבור לא כל כך משך אותי, בלשון המעטה, הייתי בטוחה שמדובר בסיפור על אדם עצוב, מר מאני עשה לי אסוציאציה של מאניה, ומאניה - של מאניה דיפרסיה, ונרתעתי, ונרתעתי, עד לתקופה הנוראית הזו שאפילו הספריות סגורות, ואת הספרים שרכשתי לפני סגירת החנויות כבר סיימתי.

     הספר מחולק לחמישה סיפורים שיש קשר ביניהם, ואחרי קריאת הסיפור השני אני עוצרת ומשתפת כאן את עוצם החוויה שחוויתי. הסיפורים הם בעצם חמש שיחות, הסיפור הזה, השני, הוא שיחה של חייל גרמני עם סבתו. אמנם רק קול אחד נשמע בכל הסיפורים, אבל אפשר להבין את נוכחותו ותפקידו של המשיב בתוך כל שיחה.

     בסיפור הזה, השני, בשיחת החייל הגרמני לסבתו, מצאתי עושר בלתי נידלה של רעיונות ומחשבה שהסופר א.ב. יהושוע משכיל להתפתל בהם, כמו הלבירינט המזמזם ברקע של כרתים, הוא משכיל לפתל בהם את הקורא, וגם להתירם. אך שלא כמו אריאדנה המשחררת בחוט את תזאוס, יהושוע אינו מספק פיתרון לשאלות, הן נשארות פתוחות להתחבטותו של הקורא אך בגאוניות רבה הוא מבהיר את השאלות. השיא הרעיוני שלו הוא לטעמי בשאלה האם יהודי יכול לבטל את עצמו ז"א את יהדותו, מה שמביא את הגרמני להתחבט בשאלה אם אפשר להוכיח את יהדותו למרות שאמר שמבטלה. מרתק.

     (מרתק וכמה אירוני לתקופתנו, ומעניין אם הייתי רואה בזאת אירוניה בעת שנכתב, ומרתק כמה ראיית הנולד יש בשאלה הזו )

     החייל הגרמני מארח את סבתו בכרתים לקראת סוף מלחמת העולם השניה, הוא מגדיר את עצמו כ אדם נטו , את סבתו כ מבטלת את אלוהים. ותוך כדי טיול/טיפוס, הוא מכיר לה את כרתים ההיסטורית על סיפורי האלים שלה, של האנשים שעדיין לא היכירו את אלוהים כי היהודים עדיין לא המציאו את עצמם

     חיבוטי הנפש של ה חייל-אדם-נטו מפתחים בקורא תקווה להארה גדולה של החייל שתתאים גם לזו של הקורא הישראלי, אך לא, יהושע לא עושה לנו חיים קלים, ולא מרצף לנו עתיד מתוק מדבש.

     ואולי, אחרי שאקרא ואסיים את שלוש השיחות הנותרות אמצא תשובה אחרת

      ואולי אתחבט בשאלות נוספות

____________________________________

א.ב. יהושע מר מאני

     החלטתי ביני לבין עצמי לא לראות, לקרוא או לשמוע חדשות כמה ימים. ככה תמיד הייתי עושה כשהחדשות היו קשות מידי, הייתי מתחמקת מהן ואת העיתונים הייתי שומרת סגורים כמה ימים עד שחשתי שאני יכולה להתמודד ואז, כשהייתי חשה שאני כבר יכולה להמשיך ולחיות ביומיום עם המציאות שהשתנתה, הייתי פותחת את העיתונים, עוברת על הכותרות. להיות בעניינים.

     על התמונות החיות והפרשנויות בשידורים הישירים כבר דילגתי. עם העתון היה לי יותר קל להתמודד, והחיים המשיכו על הטוב והפחות ממנו

     לפני שנה ב ד י ו ק אושפזתי בבית חולים עם דלקת ריאות. צירוף המקרים הזה לא מוצא חן בעיני ולכן החלטתי מה שהחלטתי. אני לא כל כך מבינה למה החדשות עד כדי כך קשות לי. נתניהו כבר זמן רב מידי בשלטון ופוליטיקה בריאה, כמו כל דבר זקוקים לרענון. אני מכירה את זה מההוראה, מהמשרדים שאני זקוקה לשירותים שלהם כשאני נתקלת באנשים שלא מצליחים לחשוב מחוץ לקופסה - שחוקים או מסואבים. לא לחינם הומצאה שנת השבתון.

     ובכלל בעניין ההוראה, רציתי תמיד להציע שמחנך יתחיל תמיד לחנך בגן ו'יעלה' עם הילדים לבית הספר, זה היה רק תורם לילדים ולמערכת,  מורה שיודע מה לעשות בגן כדי להכין את הילדים לבית הספר, ומצד שני מורה שיודע את נפש הקטנים שמגיעים אליו. גם בין החטיבות הייתי עושה כך אם זה היה בשליטתי (על חטיבת הביניים הייתי מוותרת, כמה אלימות נוצרה בחטיבות מיום הקמתן)

     אבל אם נחזור לחדשות היום ולמה זה כל כך משפיע עלי? - ראשית לא מתאים לי שראש הממשלה של ישראל ייתבע בבית משפט. אני לא בטוחה שהמדינה הקטנה והצעירה שלנו זקוקה לזה בנוסף לכל צרותיה. אני חשה שאנחנו עדיין זקוקים להמשיך ולטפח את חוזקנו המוסרי בעולם, שדימויינו בעולם איננו איתן דיו להתמודד עם בושות שכאלה. עוצמה בטחונית וטכנולוגית זה נהדר, אך לא די בזה.

     למה זה משפיע עלי כל כך? אני בהחלט חשה שמה שקורה כאן כן ישפיע על עתידי, עתיד ילדי ונכדי, שזה בהחלט שייך ל - Well-being שלי. (אני כל כך שונאת להתהדר בשפות זרות אבל לא מצאתי ביטוי מתאים שגם יהיה נעים לאוזני)

     ובקשר לנתניהו,  אני בהחלט הייתי דורשת ממנו לשפר דברים, אבל את להעמדתו לדין מחשבתי אינה סובלת. מה גם שהוא עדיין מצטייר לי כאדם הגון שפיו וליבו שווים.

     אני מאד מקווה שהתביעות 'לא יחזיקו מים' כמו שאומרים - שיתבדו, ושאת השלטון נחליף בקלפי ולא בבית המשפט. ולמשפטנים אציע להיות יצירתיים, למצוא פתרון מחוץ לכותלי בתי המשפט כמו שמציע הבמאי החכם אבי נשר בסרט "סיפור אחר"

     כבר בחצי הספר נכתב במוחי פוסט . אי לכך מצאתי שזה הזמן להתעדכו בכתוב בגב הספר " הטנק " מאת יוסף ענברי , אך מה עיני קוראות אם לא דברי חכמה של דב אלבוים ואחריו עמוס עוז משבח משובחות

    בגב הספר אני תמיד קוראת אחרי שכבר יש לי תמונה משלי ודברים לומר . הפעם קיבלתי רגליים קרות  שגרמו לאצבעותי לקפוא - איך אעיז להוסיף מילים על דברי חכמים 

     במקום זאת חיפשתי בגוגל עוד על הסופר , מצאתי ראיון של הסופר עם קובי מידן , דברים בנחת נשמעים , ואחר כך את היוטיוב של ההשקה עם מיכה גודמן עוד מושא הערצה לדברי חכמתו , והמנחה - אלבוים ...

     אבל המילים מאיימות לפרוץ כנגד כל היגיון , אז הנה החצופות לפני שיצאו לגמרי משליטה :

     כשלקחתי את הספר לידי וראיתי את התמונה על הכריכה נרתעתי כי שום טנק ושום קסדה לא יגרמו לי לקרוא דברים לגביהם , אפילו לא המרצה המצוינת ד"ר רונית בועז שהכניסה אותו לרשימת הקריאה . בצר לי ובדיון פנימי החלטתי להתחיל לקרוא ורק אז אדע אם אוכל להמשיך או להחזירו לספריה

     מה שקרה הוא שכבר מהעמוד הראשון רותקתי , אפילו שהוא מעין דיווח על דברים שקרו , מצא ענברי נוסחה מקורית כיצד לעשות מזה ספרות . כדי לרדת לעומק החידוש צריך לקרוא את הספר שוב , זאת אני משאירה למומחים הנזכרים למעלה , אני נכבשתי מהנוסח הסרקסטי המעורב בחמלה . גדי טאוב ( בהשקה ) אומר שהאירוניה והחמלה מזכירים לו הומור יהודי

      הדמויות שטוחות כביכול , הן אינן מביעות תחושות במילים מפורשות  , המספר לא מוסיף ולא מסביר את פעולותיהן אבל מעשיהן מדברים עבורם ובהחלט עוררו בי רגשות , תחושות מתוך הזכרויות 

     אהבתי במיוחד את הציטוטים מתוך הדיונים בממשלה , משנינותם של רבין ופרס בזמן האקוטי של חטיפת המטוס באוגנדה . אהבתי את כל חמש הדמויות הראשיות את מזרחי-דוידסקו , אנשל , הוכבאום , עשת , השונות כל כך זו מזו שכל אחת. מהן בטוחה שרק היא עמדה לבד מול הטנק וניצחה עבור כל עם ישראל . אהבתי מ א ד את השנינות של בורקה ואת השיחות שלו עם אידי אמין .

     מההיסטוריה הקצרה המשוחזרת  בכישרון רב , ומהסיפור הכמעט בלתי הגיוני שלנו כאן על כל גווני האוכלוסיה , חילוקי הדיעות בפנים בשילוב האיומים מחוץ , לא התחבטתי ולא חשבתי לגבש דיעה בין עובדות לבין ניסים . מצאתי שהישיבה שלנו כאן היא נס כשלעצמו

   מסתבר שלקחתי קשה מידי את סגירת הערוץ הראשון. , רשת ב , קול המוסיקה , רשת א בינתים משמיעה קול לשמחתי , ויש דברים מעניינים לשמוע ( גם אם הם שידורים חוזרים הם תמיד מחכימים וכאילו שאר הערוצים לא ממחזרים )

   ניסיתי לנבור בתוך עצמי ולברר מדוע השפעה של הסגירה כל כך קשה עלי , שיחזרתי את הזכרונות הראשונים שלי מהרדיו כילדה אפילו פעוטה אפשר לומר ,  במדבר הבאר שבעי , ואני חושבת שהבנתי

   אני זוכרת מתי היגיע אלינו הרדיו הראשון , זה היה בן גל , אני זוכרת את צלילו העמוק והחם את עיצובו המחבק את גודלו, ואת הזיכרון האחד שנטמע בתוכי הוא זיכרון ההשכמה שאימי הייתה משכימה אותי ככה כי היא לא אהבה להעיר ( להרביץ דוקא כן )

וכך כל בוקר במשך מספר שנים מגיל הגן ועד בית הספר הייתי מתעוררת לצלילי המוסיקה , אני חושבת שבגלל זה אני כ כ אוהבת. מוסיקה קלאסית

   במיוחד אני זוכרת איך בוקר אחד ואני עדיין ישנה , וחולמת על דבורים מפזזות ומזמזמות ואני מתעוררת לקול צלילי מוסיקה שהפליאה אותי כ כ בחיקויו של הטבע ואז שמעתי קריין או קריינית איני זוכרת אומרים שזה היה מחול הדבורה

   היו ימים שהיה לי יותר קל להתעורר ואז זכיתי לשמוע ' אל המקומות היכון '

   בסופ ש האחרון היה לי מאד חשוב , כי כבראין את מי לשאול , לנסוע לסמינר בנושא העיירה היהודית , המלון היה נהדר ההרצאות ברמה גבוהה ביותר , והתרגשתי נורא

   חזרתי משם חולה , האם בגלל ההתרגשות ? היתה גם מוסיקה יוצאת מן הכלל ווזמריםששרו שירים שאימי היתה בוכה כשהייתה שומעת אותם , בכיתי גם

וביום ( ג זה היה ? ) בכיתי עם עובדי הערוץ הראשון בשדור חי

איך אפשר להחלים ככה