B.logi

     את השבתון האחרון של החגים ולפני ה - אחריהם , לקראת אינטנסיביות החיים העומדים בפתח , החלטתי לאסוף כוחות ולחגוג לעצמי ועם עצמי

     אחרי שתפקדתי כל כך יפה בשמחות האלה ובאינטנסיביות של השמחות המתישות כמארחת ומתארחת הצטברו אצלי כמה כתבות מסקרנות שלא רציתי לוותר עליהן . לא תכננתי פוסט , אבל דף כפול אחד עקשן מהאוסף שעבר עינויים רבים , לא מוותר וצץ כל פעם מחדש - פעם נשמט מהשולחן , פעם מהספה  עד שהחלטתי להקדיש לו תשומת לב  

     מקומט מהתלאות הציצו ממנו תמונות של טירות ומבני עץ יפהפיים , הכותרת שידרה יופי , תת הכותרת - פורצלן , ובתוך הכתבה המעניינת מצאתי גם טלטלה עלומה :

     על הכתבה במעריב על נוור , ולימוז' ערי הפורצלן :

היופי :

- פרט ליופיין וליפי הפורצלן מעניין היה לגלות שללימוז' , מוזיאון מחתרות ממלח"ע 2 ושהיא קיימת לא פחות מאשר 2000 שנים שעוד אחפש את סיפור ההיסטוריה שלה

- הטלטלה :

- בתוך הכתבה מתחבאת איפורמציה מטלטלת איך הכניסו הנאצים בעת הפלישה לנורמנדי , את כל תושבי הכפר אורדור סור גלאן לכנסיה ( את הנשים והילדים ) לאסם ( את הגברים ) ושרפו אותם על יושביהן

אני זוכרת שקראתי ספר עלילתי אודות אחת מארבע הניצולות , הולכת לחפש שם הספר . מקווה למצוא

בשמחות

____________________________________________

הכתבה במעריב :

http://m.maariv.co.il/lifestyle/travel/Article-662843#_=_

     אמש חיפשתי ברוב יאושי משהו לראות בטלויזיה , עצרתי בערוץ AMC ושם בין שלל הצעות שעל פניהן שיעממו אותי מצאתי את הסרט 'שם המשחק' שנשמע לי כמו משהו שמבשר טוב

      ומה היא יצירה 'טובה' בעיני ? משהו שמגרה את המחשבה שלי , שמעודד אותי לחקור בנושא ובמחברו . את הסרט הסתבר לי די מהר כבר ראיתי בעבר , אך המשחק המצוין וההגשה של הנושא עודדה אותי להמשיך לצפות בו שנית , חשתי  שבצפיה זו כאילו ראיתי סרט נוסף

     אם בפעם הראשונה ראיתי סרט מתח מתוחכם שהדיאלוגים שלו מרתקים בעיקר בגלל הצבת פסיכיאטרית שיוצאת מחדר הטיפולים הסטרילי לשטח , למציאות - ואני צופה שבויה  של העלילה , בפעם הזו ראיתי סרט מעורר שאלות על הפסיכיטריה , ובעיקר - מהו מוסר ומהי אישיות מוסרית

     השם דיויד מאמט , הבמאי והתסריטאי היה מוכר לי , והיות וראיתי את הסרט בפעם השניה יכולתי לפעמים להבין אפילו את חותמו כבמאי

    לבמאי רזומה מכובד כתסריטאי במאי , מחזאי וסופר . נראה לי שקשה למצוא מישהו שלא ראה לפחות שניים מסרטיו המצויינים . קראתי רבות על הבמאי הזה ומצאתי דמות דעתנית , מרתקת , זוכת פרסים , יהודי גא ביהדותו והכי אוהב ישראל - בעל דיעות מהפכניות , וכזה שאוהב להרגיז . אלוף בן הארץ :

https://www.haaretz.co.il/magazine/1.1615586

     מצאתי גם מאמר נפלא ומעמיק של רות שריג על דמות הפסיכיאטר והפסיכולוג בקולנוע הלינק למאמר ארוך מידי לבלוג ולכן אחלק אותו , המתעניין יצטרך לחבר החלקים ורק אז להבייק בגוגל :

https://www.kolnoam.com/%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%98%d7%a4%d7%9c-%d7%91%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a2

     בקיצור :

     נטע גדולה , מוסיקלית וביצועית , אבל את השיר הספציפי הזוכה הזה , באקסטראוואגנזה המוסיקאלית הבומבסטית הזו , לא 'בא לי' לשמוע שוב 

    וזה לא שלא ניסיתי . האזנתי לו שוב , ובכל זאת לא התאהבתי .

     הוא לא הפך לכוס התה שלי . מה שכן הייתי שמחה לשמוע , עוד מיצירתה של נטע ברזילי בהצגה קצת יותר צנועה , פחות פומפוזית שלה .

     שמעתי שבמקורה היא זמרת ג'אז וניצוצות של זה אפשר לגלות בשיר Toy ,

     והיא יפה , נטע , והופעתה כובשת ותהיה הרבה יותר מרשימה על במות בעיני , ללא תחפושת  

   זה הספר הראשון של ביסיו שנפל לידי ואחרי שסיימתי אותו יש לי רצון לקרא את כל ספריו

    הוא באמת 'נפל' לידי , כלשונו , לגמרי במקרה . הופתעתי למצוא אותו בין ערימת הספרים שהבאתי מהספריה , לקחתי אותו בטעות כיוונתי לספר אחר של זיקית , ההוצאה הנפלאה הזו , ובגלל שהספר כמו כל הספרים של זיקית ידידותיים למשתמש וקורצים לקורא , התחלתי ממנו ולא יכולתי להניחו עד שסיימתי .

   פרט להנאה בקריאה וההומור המצוין , קשה לקרוא אחריו ספר אחר , אפילו אם הוא טוב , או מה שנקרא עד כה 'ספר טוב' . אחרי שקוראים את הספר הזה של ביסיו כל ספר אחר נראה לי אנכרוניסטי ומיושן , ממש ככה. עוד לא חקרתי מהו הסוד מאחורי הכתיבה הזו , לשם כך צריך לקרוא בו שוב וזאת אעשה בשמחה . גיבור הספר הוא פסכיאטר שכנראה נותק לגמרי מרגשותיו והיה צורך שבורחסטיין יפגע בו פעמיים כדי שיעשה ניתוק מוחלט מסביבתו . מה שמציל אותו בתחילה זה היומן , הספר הזה , שהוא כותב בתחילה בניתוק ריגשי מוחלט ,  הקורא מתלווה לקורות אותו משתתף בשינוי

   כבר קראתי אצל מקיואן על רופא שנאלץ להתמודד עם המציאות ב 'שבת' שאין שני לו ,  וב אהבה עיקשת' ( אין שני גם לו אבל שבת ישאר ראשון בסולם שלי ) שם מתמודד אדם עם חולה נפש והשפעה של ההתמודדות הזו על חייו , משפחתו והסביבה המתכחשת .

   בורחסטיין קליל אך רק לכאורה , יש בו הומור מצוין , הוא אפילו משעשע במצבים שהפסיכיאטר נקלע אליהם , אך לטעמי אין זה פוגע באיכותו וברצינות שהקורא מתייחס לקונפליקטים , אירוניה במיטבה

ויש גם תוכי