B.logi

אחרי יום עמוס לעייפה, במה שנשאר מכוחותי בסביבות השעה שש בערב, היגעתי אמש לקלפי להצביע. לא הייתי 'סגורה' על מועמד אחד, מממשת את זכותי האזרחית לחלום. את יעל גרמן רציתי כראש העיר שלי.

כל המועמדים חדשים לי ואיני מכירה את כישוריהם. דבר אחד ידעתי, עבור האיש ממלא המקום הזמני מאז עזיבתה של יעל גרמן למשרד הבריאות ועד לבחירות, זה שחזונו היה לסגור ערב הבחירות את התיאטרון שהקימה העיר לאחר שנים של חבלי לידה קשים – עבורו לא אצביע.

אחרי חודשים של התלבטויות והמלצות, ומתוך תקווה שלכל הפחות הישגיה של ראש העיר שהתקדמה הלאה יישמרו עבורי בעתיד, התכוונתי בפתק אחד מתוך השניים שהמציאות איפשרה לי להצביע עבור מי שלמיטב הבנתי יעל גרמן ממליצה עליה - עפרה בל.

ככל שהתקרב יום הבחירות, השלטים של עפרה בל נעלמו ממרכז העיר, הייתי מוכנה לוותר על כוונתי הראשונה.

כשיצאתי אתמול השכם את העיר בעיבורי הרצליה, ראיתי שלט בודד של עופרה בל. עם תקוות מחודשות והאותיות פה חרוטות בזיכרוני חזרתי בערב לעירי, היגעתי לקלפי מוכנה לממש את זכותי להביע את דעתי האחת מתוך תושבי העיר הרבים.

דוכנים מספר עם פתקים מפוזרים סביבם בעירבוביה על המדרכות, אזרחים דורסים אותם קיבלו את פני. לא ראיתי דוכן של פה, מישהו הרים מהמדרכה תמונה אחת של יעל גרמן. לא היו עוד. על לוחות המודעות היו הדבקות טריות של כרזות, זה על גבי זה לעובי היו דבוקים דפי מועמדים. כרזות של עופרה בל – כבר לא ניתן היה לראות שם.

כשהיגעתי לאחורי הפרגוד, לא מצאתי את האותיות המבוקשות, כבר הייתי משוכנעת שעפרה בל הסירה את מועמדותה כי גם על הלוחות הרשמיים לא מצאתי פה. השלט הבודד שראיתי בעיבורי העיר כנראה נשכח שם, חשבתי.

כברירת מחדל הצבעתי עבור השניים האחרים שהיו שני ושלישי ברשימת המועמדים שלי. פדלון וצבי הדר. כשיצאתי מהקלפי פגשתי את חברתי שהתכוונה להצביע עבור פדלון, היא אמרה שהפתקים לפדלון אזלו ושביקשה Refill מהנציגים. אמרתי לה שלא מצאתי פה שאולי גם הפתקים של עפרה אזלו, ושאני לתומי חשבתי שבכלל הסירה מועמדות. קיווינו שהפתקים של שניהם אזלו עקב ביקוש מוגבר, ושכנראה אחת/ד מהם אולי יזכה בראשות המועצה והשני/ה בראשות העיר.

בדרך הביתה באחד הפסאז'ים, ראיתי משרד פתוח של עפרה בל.

למה לא הייתה נציגות שלה מחוץ לקלפי? למה לא בדקו נציגי וועדת הקלפי מדי פעם את ערימות הפתקים? מדוע לא בדקו חסרונם של פתקים?

הרי כל כך בקלות ניתן להתבלבל בין ים הרשימות החדשות והאותיות החדשות שבינם לבין הרשימה אין כמעט קשר. ולמה נעלמו השלטים של עפרה מרחבי העיר? ממרכז העיר הם נעלמו לגמרי.

הייתכן שמי שהצביע בפתק ה א ח ר ו ן בערימה של המועמד פדלון, או המועמדת עפרה בל לא היה לו חשוב לעדכן בכך את הנציגים הממונים על הקלפי?

הבוקר ניגלו לעיניי באתר הפייסבוק של 'סלונה' תמונה וכיתוב. בתמונה אישה מיניקה תינוק מה שנראה לי מקסים יפה וטוב, אבל בידה השניה היא נראית אוחזת במקל ארוך ובראשו סחבה. את הכיתוב המלין שהסחבה משתמעת כדגל שלו אהבתי פחות. מאסתי בדגל הנצחי הזה. אני הייתי מחליפה אותו בדגל אחר, דגל פורח וזורח

כמונו הנשים,

קורנות

מקרינות

הסופגות מאור וחום השמש,

ומזינות את הסובבים

מי שחושב שבהפליגו בספרי המדע הבדיוני הוא בורח מהמציאות צפויה לו הפתעה. גודמֶן מאוכזב מהחברה בה חי, הוא מחפש לתקן בה תיקונים וחש חסר אונים כשאיננו מצליח. חבֵרתו לא מתרשמת מהיותו כה ישר דרך ונישאת דווקא למתנגדו זה שבחר להונות בהצלחה רבה את החברה אותה רצה לתקן.

בייאושו הוא הולך לבאר ושם בעודו מתנחם בכוסית שתיה הוא שומע סמוך אליו מישהו מספר על כוכב הלכת האוטופי.

הוא מעז לשוחח עימו, ומסתבר לו שהוא משוחח עם קברניט ספינת חלל בעבר שמספר לו על הכוכב בו הכל מושלם. וכאדם שרואה רק מה אפשר לתקן ושחוסר התיקון גורם לו אך סבל הוא מחליט למכור את כל רכושו ולהפליג בדרכים לא דרכים ובין כוכבים ופלנטות נידחות לכוכב האוטופי.

ואכן כשהוא מגיע הוא מתקבל בסבר ובנדיבות וכבר נמצאה לו כלה יפהפיה ("ז'אנה הסכימה עם כל מה שאמר, היה נעים לגלות שכל חריף בנערה יפה כל כך") ומוצע לו להיות שליט המקום.

אך הוא שם לב שהנשים לא מזדקנות בכוכב הזה כי הגברים מכניסים אותן למעין בועת זמן - והוא מאמין בשיוויון, והוא פוגש קבצן בתוך בלויי סחבות ונרעש הוא מתפלא שהרי נאמר לו שקיבוץ הנדבות הוא לא חוקי כאן, אז הקבצן מראה לו את מספר הרישיון שלו בתחתית הספל. וכששואלו מדוע הוא לבוש כך הרי העוני אסור, הוא עונה הקבצן שאלה בגדי העבודה שלו, כי כיצד יתפרנס בזיקנתו, ובבית היפה והמפואר שלו יש לו דווקא בגדים מהודרים...

מישהו שודד אותו ומסביר לו לפני שלקח את כספו שאכן אין בתי משפט ואין פשע זה לא אומר שאי אפשר לשדוד. שהוא חייב גם כי נשאר ללא מזומנים.

..."כן כן, אמר גודמן, התחיל להימאס עלי הפזמון החוזר הזה – אבל איך יכול להיות שאין פשיעה על טרנאי אם שדדו אותי?

 =זה מובן מאיליו, על טרנאי שוד אינו פשע.

- אבל שוד הוא תמיד פשע

=באיזה צבע הייתה המסכה שלו?

 גודמן חשב רגע

-שחור. היא הייתה ממשי שחור,

 המוזג הנהן בראש

 =זה אומר שהוא גובה המיסים של המדינה"...

סיפור העלילה החכם והמשעשע קולח ומפתיע עד סופו. זהו הסיפור השני בספר 'כוכב הקופים' שיצא לאור לאחרונה בהוצאת "ספרות יפה". ל'כוכב הקופים" אקדיש פוסט נפרד.

__________________________________________________________________

כוכב הקופים - http://www.hasifria.org.il/gdera/heb/libbooks/libbook/?Id=2340197

את הקטע למטה (שבטעות פורסם כפוסט קודם נפרד. אצבעי הייתה קלה על הקליק) קיבלתי הבוקר במייל. התחושה הראשונה שלי הייתה הזדהות, אבל אז נזכרתי ב'גבר החדש'. אני מכירה כמה זוגות צעירים שכאלה, שמדברים בלשון אנחנו (בהריון למשל), שהם שותפים בבית לכל דבר, שאין מלאכה שנראית נשית או גברית, ושאין מלאכת בית נשית בזויה על הגבר. 

שכששני בני הזוג עובדים מחוץ לבית, מלאכות הבית מתחלקות בין הגבר לאישה או ששוכרים עוד כמה נשים הביתה, אחת לטיפול בילדים, אחת לבישול, אחת לנקיון, ואז כל המשכורת של האישה הולכת לשם... טוב התפזרתי מעט...

ופתאום חשתי סוג של ארכאיות.

אומרים שאצל זוגות דתיים עדיין נשמרת הדיכוטומיה, אבל יש לי תחושה שלא, שאולי אצל החרדים, אבל שם באמת שאין לי דריסת רגל ואינני יכולה להעיד.

מה שמזכיר לי יולדות חרדיות שפגשתי בבית חולים שהתיידדנו כל כך, שאחת הייתה צעירה ממני והייתה זו לידתה החמישית והיא בכתה שאיננה יכולה יותר והיא יודעת שככה עליה להמשיך ויולדת אחרת, חרדית גם היא שהתיידדנו מאד אבל לא יכולנו להחליף מספרי טלפון כאילו היא גרה מעבר להררי.

עד היום אני מתגעגעת אליה.