B.logi

     היגיע הזמן להודות על האמת. היום הקדוש הזה הוא השיא השנתי למתנשאים על ניצולי השואה. חשתי בזה כל חיי, וכמובן שאיני מכלילה, יש מתנשאים ואליהם אני מכוונת.

     מי שיכחיש - יהיה יפה נפש שיאמר "זו האשמת שוא" ישלול מכל, יהיו שלא יאמינו להיתכנות כזו, יהיו משכילים שאולי יאמרו "זו תפיסה קורבנית" וימציאו יום שואה שישתיק את המצפון ויכפר, ונשלמה פרים שפתנו

     מי שיתמה - יחקור וישאל, מי שיחייך תוך כדי קריאה - נתפס, אבל רק בינו לבין עצמו ואיש לא ידע ואני - מילדות אני עדה לזה, החל מ"חבל שלא הרגו אתכם בשואה" והמשך ב"היא/וא חושב/ת כך כי הי/וא ניצו/לת שואה",

     והעדויות על הכינויים של הילדים שהיגיעו מ'שם'. 'סבונים' למשל, לא נשארו בעבר. ויש רבים שיודעים על מה אני מדברת, שבנו את עצמם למרות הכל אבל כל חייהם ממשיכים לחוש בהתנשאות שותקים, מבליגים, לא משתפים, ננעלים בתוך תוכם וממשיכים לבנות את עצמם על אפם ועל חמתם

     חינוך, היא מילת המפתח, טמינת הראש בחול לא תתרום. הסלידה ההדדית תונצח לעד. פעם ניסיתי להבין מאין נובעת ההשתנשאות הזו - לקשור תכונות שליליות, חשבתי שזה נובע מרגשי נחיתות

 היום אני מבינה שזה עוד גוון של גזענות, שאין להסבירה, אין להכילה, ואין לה סליחה. כמו לאנטישמיות

     מבקר המדינה פירסם דוח מטלטל בדבר התחבורה בארץ. זה לא מפתיע איש, כולנו נתקעים בפקקים האין סופיים של התחבורה הבין עירונית או נמנעים ממנה. גם מזו הציבורית וגם מהפרטית. התחבורה בתוך עירי הרצליה מצוינת, יש לי כאן מגוון תרבות שמתאים לי ולא מאלץ אותי להתעייף בדרך לבילוי וחזרה אבל כשזה מגיע לפגישה עם בני משפחה מחוץ לעיר זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית. צריך להתכוון לשעות שאינן עמוסות. מאירועי תרבות יוצאי דופן בערים אחרות אני לעיתים נאלצת להימנע.

     בימי העומס ראשון וחמישי אני מתפללת שלא אזדקק לתחבורה הציבורית, או לכבישים בכלל, לפעמים אני צריכה לוותר על בדיקה רפואית ולדחות אותה לשעות שיתאימו גם לי גם למרפאה וגם - לתחבורה ולעומס בכבישים ?! וכשכל זה לא מתכנס ליום ושעה - אז לפי חוקי הקופה הכל נדחה לשלושה חודשים

     חייבים להיות בריאים ולא להזדקק

     ובתוך כל הקטסטרופה הזו בעמוד אחר של העיתון אני קוראת שנהגי קטר, או עובדי רכבת אחרים חולים או לפי הכתבה מתחלים בכוונה.

     מסקנה עצובה מאד אני מסיקה שאולי יש בזה עניין פוליטי ולא רק אישי של עובדי הרכבת (משכורות?) שאולי שמים כאן מקלות בגלגלים על ידי מחנה פוליטי זה או אחר ולהיפך והכל בשביל קולות המצביעים ומי שנפגע מהקרב הם אנחנו המצביעים בפוטנציה, שאף אחד לא ינצח בקרב המיותר הזה, כולם יפסידו

     ואולי אם מחנה 1 יפסיק להחרים מחנה 2 ולהיפך, יפסיקו להילחם ביניהם ויתכנסו למשימה המשותפת שהיא מדינת ישראל נצא לדרך הנכונה באמת

https://m.maariv.co.il/news/israel/Article-689215

___________________

* וללא כל קשר פרגי"ת נוספת:

   בעודי כותשת שום בפטיש

   השניצל, או מכה בשניצל עצמו

   באותו פטיש,

    בעודי משספת בשר או ירקות

    בסכין הקצבים, ולפעמים נשברת

    צלחת תוך כדי

    אני חושבת לעצמי כמה

    מפסידים המיזוגנים, שהרי נשים

    רבות כן יכולות להשתחרר

    ממועקות בפעולות האגרסיביות

    הנ"ל בזמן שמיזוגנים נתתקעים

    עם המטען השלילי העודף

    שלהם המחפש מוצא, חושש

    להתפרץ ועלול לפגוע בבריאותם

   משהו רע קורה כאן , ראשי מדינה חשופים לתביעות נשפטים , נכלאים , זת התחיל בקצב - שכל כך רציתי למצוא אותו זכאי וכשהתבדיתי לא יכולתי לראותו כנשיא מדינה , נכלא - די מהר אחריו היגיע אולמרט למחוזות האלה , אוי לבושה, ועכשיו ראש ממשלה מכהן מאוים בתביעות על ימין ועל שמאל , לגילת השמאל ולעוגמת הימין

   זה כבר קרה בארצות הברית , אחרי שנרצח קנדי , תבעה ומצאה אשם המדינה את הנשיא הבא אחריו , וחשבתי לעצמי אולי זה איזה תהליך חברתי מדינתי שעובר על אוכלוסיה שראשה נרצח , שהבא בתור נשפט בדין , גם קלינטון כמעט ונפל בדין , יש לי השערות למה זה קורה , אבל לא רוצה לסטות

   אצלנו מאז שנרצח רבין לא פוסקים לאיים ולתבוע ראשי מדינה , כל כך רציתי שנשיא המדינה קצב יהיה צודק בדין , אחר כך שלא יכלא , ואחר כך בלעתי את הגלולה המרה , וכשאולמרט התענה בדין ואיתו המדינה כולה , לא שמחתי גם לאידו , אבל הרצף של התביעות כאן של ראשי המדינה ,

   אם המקרים היו מתרחשים במרווחי דור , מילא , אפשר היה לי , אולי , להשלים עם מציאות ראש ממשלה בישראל נכלא . העניין אצלנו שנראה שנכנסנו לסחרחרת של תביעות ראשי מדינה , זה אחרי זה , ככדור שלג במורד שאיבד שליטה במצב וזמן קצר אחרי אולמרט אין פוסקים למלא תיקים בהאשמות חמורות נגד ראש ממשלה מכהן

   האם התמכרנו ? 

   קלינטון וניכסון לא נכלאו , נחסכה מהם ובעיקר מהמדינה ותושביה , הבושה ואובדן השליטה הזה והעברתו לידי בתי משפט , המצב המוזר הזה צריך להיפסק , קטונתי מלמצוא פתרונות , אם כי היגיע הזמן לפתרונות יצירתיים יותר, ובמסגרת החוק כמובן , כמו ועדות חקירה למשל אחרי מלחמה , כדי שאפשר יהיה לסתום את הפרצות שמאפשרות עינויי תביעה רק מפני שהוגשו , כי במדינה זו , למי שלא ידע , כל אחד יכול לתבוע בגחמה אחת , ולהעמיס על בתי המשפט גם אם אין עילה , כי ברגע שהוגשה התביעה הנתבע חייב להתגונן בפני ערכה , על זה אני יכולה להעיד מנסיוני כשיצאתי מתביעת ענק בשן ועין ובעזרת עורך דין שנשמה יתרה לו

   מסתבר שלקחתי קשה מידי את סגירת הערוץ הראשון. , רשת ב , קול המוסיקה , רשת א בינתים משמיעה קול לשמחתי , ויש דברים מעניינים לשמוע ( גם אם הם שידורים חוזרים הם תמיד מחכימים וכאילו שאר הערוצים לא ממחזרים )

   ניסיתי לנבור בתוך עצמי ולברר מדוע השפעה של הסגירה כל כך קשה עלי , שיחזרתי את הזכרונות הראשונים שלי מהרדיו כילדה אפילו פעוטה אפשר לומר ,  במדבר הבאר שבעי , ואני חושבת שהבנתי

   אני זוכרת מתי היגיע אלינו הרדיו הראשון , זה היה בן גל , אני זוכרת את צלילו העמוק והחם את עיצובו המחבק את גודלו, ואת הזיכרון האחד שנטמע בתוכי הוא זיכרון ההשכמה שאימי הייתה משכימה אותי ככה כי היא לא אהבה להעיר ( להרביץ דוקא כן )

וכך כל בוקר במשך מספר שנים מגיל הגן ועד בית הספר הייתי מתעוררת לצלילי המוסיקה , אני חושבת שבגלל זה אני כ כ אוהבת. מוסיקה קלאסית

   במיוחד אני זוכרת איך בוקר אחד ואני עדיין ישנה , וחולמת על דבורים מפזזות ומזמזמות ואני מתעוררת לקול צלילי מוסיקה שהפליאה אותי כ כ בחיקויו של הטבע ואז שמעתי קריין או קריינית איני זוכרת אומרים שזה היה מחול הדבורה

   היו ימים שהיה לי יותר קל להתעורר ואז זכיתי לשמוע ' אל המקומות היכון '

   בסופ ש האחרון היה לי מאד חשוב , כי כבראין את מי לשאול , לנסוע לסמינר בנושא העיירה היהודית , המלון היה נהדר ההרצאות ברמה גבוהה ביותר , והתרגשתי נורא

   חזרתי משם חולה , האם בגלל ההתרגשות ? היתה גם מוסיקה יוצאת מן הכלל ווזמריםששרו שירים שאימי היתה בוכה כשהייתה שומעת אותם , בכיתי גם

וביום ( ג זה היה ? ) בכיתי עם עובדי הערוץ הראשון בשדור חי

איך אפשר להחלים ככה

   הבוקר , אחרי חדשות שבע שודרה ברשת א' התוכנית האחרונה בסדרה 'בית הורי' מהלך כה ציני ועצוב לידמים אלה

   לתוכנית הזו הזמינה אעיה אדמוני , המגישה והעורכת את אחיותיה והן שיחזרו את תולדות משפחתן מסלובקיה דרך העליה מנמל רומני בים השחור דרך הדרדנלים לישראל . הן סיפרו את סיפור שמות המשפחה מ - רוט ל - אדמוני , כיצד החתונה היהודית של הסבא רבא לא נרשמה ע"י השלטונות ולכן נרשמו על שם. משפחת האם , על האבא שאולץ לעלות לישראל בגלל מחלתו , תרופה שרשם הרב והוכיחה את עצמה . על בתי אונגרין , חברון . . .

   על המשפחה שהצטרפה , לא הסתדרה כאן וצזרו לאירופה לשמד .

   עולם הולך ונעלם . . .

   תוכנית כ כ חשובה נמחקת , כך מתיתרים תולדות העם הזה 

   הייתכן ?

"ויש כאלה שלוקחים

מונופול על החכמה

ויודעים יותר טוב ממני

ויודעים יותר טוב ממך

מה טוב בשבילי

 מה טוב בשבילך . . . "              

                               עוזי חיטמן                        

   מתוך השיר " גם אני נולדתי בארץ הזאת "