B.logi

סוף סוף עשה שי פירון מעשה אמיץ ושבר את נוהל בחינות המיצב שנכנסו למערכת בתקופת שושני כנמכ”ל. בחינות המיצב גרמו מועקה מיותרת בקרב תלמידים ומורים וסחטו מהם את חדוות הלמידה – שלטעמי בלעדיה אין למידה באמת.

ביטול בחינות המיצב מעורר אצלי תקווה נוספת, שגם חטיבות הביניים יבוטלו. שמשהו במעבר הדרסטי שבין החממה (מעכשיו, כן?) של בית הספר היסודי והמעבר לתיכונים יישתנה. אני זוכרת את כותרות העיתונים כשנפתחה חטיבת הביניים הראשונה בהרצלייה, תלמידים השכיבו את עצמם על הכבישים, החלה האלימות, ואני משוכנעת שהיו עוד תופעות קשות שעלולות היו להשפיע על אופי התלמידים כבוגרים, כאנשים לעתיד.

מאז ההשתרעות של ילדים בני 13 על הכביש קיוויתי שחטיבות הביניים לא תמשכנה להתפרש ברחבי הארץ, ולדאבוני שגיתי.

הבנתי אז את מהותן של חטיבות הביניים, הם הועתקו מארצות הברית ומטרתן הייתה להעלות את רמת הלימודים ולהחיות את שנת הלימודים האחרונה של אז בבית הספר היסודי – כיתה ח' - שהתמסמסה בחגיגת סיום שנתית אחת גדולה ולהביא למה שנקרא אז 'אינטגרציה'. לשם כך הושכלו מורים, רמת השכלת המורים באמת עלתה, אבל רמת ההשגיות הלימודית הזו תבעה מחיר על חשבון דברים אחרים חשובים לא פחות ולדעתי אף יותר – כמו אישיותם וחדוות הלמידה של ילדים. שלא לדבר על נושא ההסעות לבתי הספר שם הייתה האלימות קשה ממש ורק נהג מסכן היה שם בשביל לדאוג לנסיעה שלווה ובטוחה.

מה שקרה בפועל עם המעבר לחטיבות גרם להעמסת יתר על חווית הלמידה של ילדים כבר מהכיתה הרביעית, דהיינו בכיתה ד' הם כבר נכנסו לאוירה של מתיחות מתמדת, הם הולעטו במבחנים כהכנה לחטיבה וה'מיצב' ביניהם כבר מהכיתה ד', הם למדו מתוך השגיות ותחרות סמויה בין בתי ספר על התואר של בית הספר עם הציונים הגבוהים ביותר.

בתקופה זו צומצמו בד בבד ועד להיעלמות לימודי העשרה כמו לימודי טבע, אמנות. על מוסיקה בכלל אין מה לדבר, לימודי העשרה אלה חיוניים לזהותו של ילד לשם גילוי כישרונו הייחודי, לשם גיבוש זהותו ולשם הביטחון העצמי שלו כשהוא מבטא את עצמו ביצירה. מי שרצה מהדברים האלה עבור ילדיו נשא בהוצאות כספיות גבוהות אחרי שעות הלימודים. בעיירות הפיתוח לא צומצמו שעות אלה.

כשהועתק דגם החטיבה מארה"ב לישראל, כבר היו תופעות אלימות בחטיבות בארה"ב, לדאבוני התעלמו מהן בשיקול הדעת אם ליישם את הרעיון בישראל אם לאו.

לפני זמן לא רב, בטיול קיץ אחד ברומא וסביבותיה, נהניתי מהשלווה שם, מהניתוק מהחדשות ומהאוירה האלימה משהו בארץ. ערב אחד כשנסענו (מקהלה) להופעה בפרוור ציורי ומקסים בסובב רומא ראיתי לזוועתי הרבה נער איטלקי כבן 12/13 רץ ומתייצב מול האוטובוס שלנו שהיה בנסיעה. למזלם של כולם הנסיעה הייתה איטית והנהג הספיק לבלום. עד אז הייתי בטוחה שרק ילדים בישראל מבטאים את אלימותם בגלל מה שנקרא אז 'המצב' אצלנו. בהמשך פגשתי מורים איטלקים והסתבר לי שחטיבות הביניים כבר מיושמות גם שם. מיד עשיתי את החיבור. אני משוכנעת שזה הטריגר למעשה של הנער. אני משוכנעת שלמסקנה שלי יש בסיס עמוק יותר מאשר 'לחפש מתחת לפנס'.

אני כל כך מקווה שהשר החדש יחקור את הנושא לעומק, יסיק את המסקנות המתבקשות וימשיך לרענן את המערכת לטובת הילדים, הדור הבא שלנו. ולוואי ויגדל בשמחת חיים אל שמחת חיים.

Melinda Byers American

Little Gardner

מסעות לעולמות רחוקים ובידיוניים פותחים בפנינו את האפשרות למתוח ביקורת על החברה האנושית, והיות ואין לנו אלא את השפה שלנו ואת אוצר הדימויים האנושי האוניברסאלי שלנו, סיפורים פנטסטיים עד כמה שיהיו תמיד יבואו מתוך אוצר החוויה האנושית של בן האנוש שכתב אותם.

על אחת כמה וכמה, אם בן אנוש זה יודע להרחיק אותנו כל כך עד שאנחנו מתעניינים בגורל גיבוריו, נכנסים לעומק חווייתם וחווים עימם את החוויות.

כשלסופר יש את כל הנתונים האלה וגם הומור יוצא מן הכלל הוא יכול לומר לנו את דעתו על החברה האנושית בצורה חדה ביותר מבלי להסתכן בהעללות ופגיעות, הוא הרי כתב את זה על הקופים.

ובחברת הקופים יש שימפנזים, אורנג אוטנגים וגורילות ואפשר לזרוק עליהם הכל מבלי לפגוע וגם נשאר עוד קצת הומור עצמי וביקורת עצמית שהיא כל כך נוחה כשהיא על ה'אחר'. זה הרי לא אנחנו, זה 'הם'.

”בהיותם מנופחים, אפופי הדרת כבוד, פדנטים, חסרי מקוריות, נטולי ספקנות, דבקים בדעות קדומות, עיוורים וחירשים לכל דבר חדש, מעריצים של קלישאות שחוקות ושל נוסחאות מוכנות, הם מהווים את תשתית הסגל המדעי

בכל האקדמיות,

הואיל והם מחוננים בזיכרון מעולה, הם לומדים בעל-פה כמויות עצומות של חומר שקראו בספרים, לאחר מכן הם עצמם כותבים ספרים, ובהם הם חוזרים על מה שקראו, ועקב כך זוכים בהוקרה מצד עמיתיהם האורנגאוטנגים".

עלילת הספר הקצר, כ-147 עמודים, סוחפת ומעניינת, עם זאת הסופר משקיע הרבה מהידע שלו מעולם המדע, ובדמיון עתידני לא הזוי יותר מידי הוא ומחזיר אותנו לעצמנו.

ספר משובח. את הסרט לא ראיתי ולא אראה, כי לטעמי אין צורך בהמחשת יתר של הקוף מתנהג כאדם על מנת להבין את המסר, להיפך זה רק מרחיק את הצופה האסתטי מהסיפור ומפריע לו להתחבר לדמויות.

" זה נכון הבטחתי לזירה לעזור לך לברוח – הוא אומר – ואעשה את זה אפילו אם אצטרך לאבד את עבודתי כך גם אמלא את חובתי בתור קוף ”

כוכב הקופים - http://www.hasifria.org.il/gdera/heb/libbooks/libbook/?Id=2340197

כוכב הקופים  כשמדובר על שימפנזים, גורילות ואורנג-אוטנים אנחנו יותר פתוחים לקבל סיפור שיש בו הומור רב, ואיתו גם ביקורת חברתית