ראש הממשלה לא זקוק להגנה שלי, במכתב להלן שהבאתי אותו במלואו כפי שמצאתי באתר*  לא מצאתי שום הסתה, עוד סיסמה של השמאל שאני ממש, אבל ממש מתביישת בה ובו אלא דברים ענייניים שנוגעים למעלת הכתבה בשידור, לדברים ענייניים עונים עיניינית סעיף אחר סעיף ולא מנסים לשכנע את המשוכנעים או כפי שעושים נציגים מן השמאל,  'לעצבן' את המתחרים להעיר בהם אלימות ולומר אחר כך אמרנו לכם. זוהי ההסתה במסווה בסיפור הזה

   מי שזקוק להגנה הוא השמאל ( ראה תגובות לדוגמא בתחתית המכתב ) ומנהיגיו שמביישים אותי ואת האזרחים הבלתי מזוהים שרוצים לראות ולשמוע ויכוח עינייני ואינטלינטי ובמקום זאת מקבלים כתבות רכילות, חצאי עובדות, וכשזוכים לתגובה עיניינית, במקום להתאמת ולהתעמת איתה הם זועקים את זעקת הקוזק הנגזל

   לדוגמא המשפט האחרון במכתב אומר ככה :  "תכניתה של דיין הערב מדגימה היטב מדוע שוק התקשורת חייב לעבור רפורמה. ראש הממשלה נחוש לפתוח גם שוק זה לתחרות שתוסיף לגיוון וריבוי דעות, לצד שידור ציבורי ממלכתי ויעיל. כך הוא יעשה – גם אם אילנה דיין תמשיך את תשדירי התעמולה שלה נגדו פעמיים בשבוע"

   אני לא מוצאת כאן שום הסתה אלא עובדות שניתן או לא ניתן להפריכן. וקריאה לריבוי קולות, המכתב עינייני, ולא מצאתי בו דופי, אבל אשמח אם מישהו יסביר לי עניינית ויצביע על הלקויות אבל בתגובות למטה מצאתי גם מצאתי דופי, הן מרובות סיסמאות כמו 'דמוקרטיה' 'הסתה' 'לפעול להחלפתו' 'קגב' 'שנאה' חופש העיתונות', אם זו לא הסתה איני יודעת הסתה מה היא

   אני מתביישת בתגובות האוטומטיות האלה. שלא לומר בשנאה העיוורת, ובזילזול בציבור בוחרים גדול ומגוון, אני כועסת שזנחתי את סדר יומי ואת תוכניותי ומצאתי את עצמי מתקוממת עד חוסר יכולת להבליג. לגבי הוא ושלוחיו אני מתנגדת ל'הוא' אבל שלוחיו באמת מביישים את הימין, אלה כגון לוין, מירי, וביטון

   הזרמים האמיתיים מתחת לכל המלל הזה הוא הויכוח הסמוי לגבי רשות השידור שאשמח אם תמשיך להתקיים, היא מעולה, וכבר כתבתי רבות על כך, מה יש לכל הנ"ל והלעיל ולתאגיד ? מי זקוק לתאגיד ולחיסול ערוצי הרדיו הממלכתי ? אולי לערוצים המתחרים יש ויש כי לחיקו של השידור הציבורי כפי שהוא משודר כיום לעילא ולעילא, נמלטים המאוכזבים הרבים הנסים משדידורי הג'אנק פוד' שמאכילים אותנו המסחריים ?

המכתב :

"מעניין אם אילנה דיין, שמתיימרת להיות אבירת חופש הביטוי, תביא את תגובתנו במלואה, ללא צנזורה:
הגיע הזמן להסיר את המסכה מעל פניה של אילנה דיין, שהוכיחה פעם נוספת שאין לה אפילו טיפת יושרה מקצועית. אילנה דיין היא בין המובילים של העליהום המתוזמר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנועד להפיל את ממשלת הימין ולהביא להקמתה של ממשלת שמאל.
דיין לא מסתירה את כוונותיה. רק לפני שבועיים הכריזה מלחמה נגד ראש הממשלה בכינוס בנושא התאגיד, כשאמרה: "אנחנו חייבים לנהל את המאבק הזה כמו שלא ניהלנו אף מאבק אף פעם". אמרה וכעת עושה. התכנית שלה הערב אינה אלא תשדיר תעמולה פוליטי נגד ראש הממשלה ורעייתו שכולו מיחזור של רכילות מסולפת ושקרים מרושעים.
איבתה של דיין לראש הממשלה ידועה, כמו גם דעתה על בוחריו. כשראיינה את נשיא ארה"ב ברק אובמה, היא אמרה: "רוב הציבור בישראל בחר בנתניהו לתפקיד – זה חלק מהבעיה!". כלומר, לאילנה דיין יש בעיה לא רק עם ראש הממשלה נתניהו אלא גם עם העם...
איצטלת ה"עיתונאית" של דיין היא בעיקר מסווה לתעמולה פוליטית. בראיון לארי שביט ב"הארץ" ב-2010 אמרה דיין על אהוד אולמרט, בזמן שנחשד בשחיתות חמורה: "יכול להיות שהפסדנו ראש ממשלה מצוין ... זאת אפשרות סבירה למחול על שחיתויות ... שאלת האתרוג היא בעיניי שאלה מורכבת".
זה לא כזה מורכב: אצל דיין ראש ממשלה מימין מקבל הכפשה מתמשכת – כפי שאנו שוב רואים בשידור התעמולה הנוכחי, וראש ממשלה משמאל מקבל איתרוג מלא. ב-2012 שוב התגייסה דיין לעזרת אולמרט. בזמן שהתנהלו נגדו משפטים על שחיתות, העניקה לו דיין ראיון מחבק. בתנועת "אומ"ץ – אזרחים למען מנהל תקין" נדהמו וכינו את התכנית "משדר שירות לטובת אהוד אולמרט".
אילנה דיין היא אשת שמאל קיצוני. להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון מתייחסת דיין כאל "גזל קרקעות". בעיתון "הארץ" הקיצוני היא מוצאת "מקור גדול של נחמה" ושל "שפיות".
גם כאן דיין לא רק אומרת אלא גם עושה. היא השתתפה באירועים לגיוס כספים לטובת "הקרן החדשה", ובשנת 2008 אף קיבלה מהקרן האנטי-ציונית "אות הוקרה" מיוחד. את כספי הפרס תרמה דיין לעמותת השמאל הקיצוני "איתך – משפטניות למען צדק חברתי", ארגון שהוציא דיבה על חיילי צה"ל בפני ועדת גולדסטון.
רדיפת חיילים איננה דבר זר לאילנה דיין. בשנת 2004 העלילה דיין על קצין קרבי, סרן ר', שהוציא להורג ילדה פלסטינית. סרן ר' זוכה מכל אשמה בבית-הדין הצבאי. בית-המשפט המחוזי קבע שהדיווח של דיין "עיוות את האמת", ובית-המשפט העליון אישר שבכתבה יש "לשון הרע".
לאחרונה קיימה דיין ראיון מתחנף עם אבו מאזן. במקום לאתגר אותו עם אמירתו המסיתה והמזעזעת: "אני מברך על כל טיפת דם שנשפכת בירושלים", היא בחרה להתרפס בפניו בנושא אלאור אזריה. בזמן שמשפטו של החייל מתנהל ועומדת לו חזקת החפות, אמרה דיין לאבו מאזן: "אני התביישתי כשראיתי את הסרטון הזה והזדעזעתי והוטרדתי ... התביישתי עוד יותר כשקראתי את הסקרים, וראיתי שכל כך הרבה ישראלים תומכים בחייל הזה". שוב אנו רואים שלאילנה דיין יש בעיה עם העם.
אחרי ששידרה דיין בפעם היחידה (!) תכנית על נזקי ארגוני השמאל הקיצוני, שהתבססה על תחקיר של ארגון "עד כאן", היא מיהרה להתנצל ולהגן על השמאל הקיצוני: "האנשים האלה עושים עבודת קודש ... היה צריך לתת יותר דגש למה שארגוני זכויות אדם עושים למען בעיקר הפלסטינים בדרום הר חברון, שזה מה שעזרא נאווי הקדיש לו את חייו".
עזרא נאווי, אותו מהללת דיין, הוא מי שהתפאר בכך שהסגיר פלסטינים לידי הרשות הפלסטינית – למעצר ובמקרים מסויימים אף למוות – כשכל "חטאם" היה שמכרו קרקעות לידי יהודים. אגב, את החלק השני של תחקיר "עד כאן" על ארגוני השמאל הקיצוני דיין כבר לא שידרה.
הציבור הרחב איבד כבר מזמן כל אמון בגופי תקשורת מרכזיים שהתירו כל רסן בתעמולה שלהם נגד ראש הממשלה וממשלת הליכוד. התכנית של דיין הערב מוכיחה שהציבור צודק. לא פלא שרבים וטובים סירבו להתראיין לה. הם יודעים שהמשחק מכור, ושבמקרה הטוב ישתמשו בהם כעלי תאנה בתכנית שכל מטרתה הכפשה ורצח אופי.
הערב בחרה דיין להשמיץ שוב גם את שרה נתניהו, שבאופן חסר-תקדים ממשיכה גם כרעיית ראש ממשלה בעבודתה הרגילה כפסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי, ובנוסף פועלת ללא לאות למען ניצולי שואה, חיילים בודדים, נשים מוכות, ילדים חולי סרטן, משפחות שכולות ונפגעי פעולות טרור. מובן שכל זה לא יזכה לתכנית מיוחדת של דיין, שיורדת לשפל המדרגה בניסיון לפגוע בראש הממשלה באמצעות השתלחות בבני משפחתו.
תכניתה של דיין הערב מדגימה היטב מדוע שוק התקשורת חייב לעבור רפורמה. ראש הממשלה נחוש לפתוח גם שוק זה לתחרות שתוסיף לגיוון וריבוי דעות, לצד שידור ציבורי ממלכתי ויעיל. כך הוא יעשה – גם אם אילנה דיין תמשיך את תשדירי התעמולה שלה נגדו פעמיים בשבוע.

 הודעת המחנה הציוני לתגובת ההסתה המסוכנת של נתניהו:

"תגובת רוה"מ על התחקיר של אילנה דיין הערב הינם דברי הסתה לכל דבר, שעלולים ליפול על אוזניים קשובות ולהביא לפגיעה בנפש של עיתונאית שעושה את עבודתה.

בהדרגה מידרדרת ישראל למדינת קגב שבה השלטונות פועלים לפגיעה בפעילותם של שומרי הסף בתקשורת ובמערכת המשפט

סוגיית ההסתה והשנאה אינה נושא לתומכי ימין או שמאל. זו סכנה ממשית להמשך חופש הביטוי לתומכי ימין ותומכי שמאל".

ח"כ ציפי לבני: תגובת ראש הממשלה לדיין מעידה לא פחות מהתחקיר מי עומד בראש ממשלת ישראל. אסור לשתוק מול הסימון, ההסתה והרדיפה - אלא לפעול במשותף להחלפתו ולהצלת הדמוקרטיה בישראל. זה המאבק שהתחלנו בכיכר בשבת - ואנחנו חייבים להמשיך בו.

ח"כ עפר שלח, יו"ר סיעת יש עתיד: "ראש ממשלה מסית ואובססיבי. ככה זה לא יכול להימשך".

"התגובה הארוכה כאורך הגלות של ראש הממשלה לתכניתה של אילנה דיין הערב כבר לא שייכת לעולם ההסתה, הסכסוך והפילוג בו משכשך בנימין נתניהו כבר זמן רב. כמו יחסו של נתניהו לסוגיית התאגיד, כמו התגובות שלו לכל ביקורת, אנחנו מדברים על משהו מתחום בריאות הנפש.

אין דבר שמאיים עלינו יותר מפילוג, אובדן ערכים ורוחות רעות מבפנים. בעת האחרונה נתניהו מלבה את כל אלה ללא מעצורים, באובססיביות בלתי נתפסת. הוא ושלוחיו המזדמנים תוקפים את קציני צה״ל וראשי זרועות הביטחון, את שופטי בית המשפט העליון, וכמובן את התקשורת שנואת נפשו. במקום לאחד ולחזק את הערכים המשותפים, הוא מסית ומדיח. כשם שהניח לראשי השב״כ והמוסד לחכות בעוד הוא עורך הצגה לעיתונאים, כך הוא מזניח את ניהול המדינה ועוסק בחיבור תגובות של מאות מילים לתכנית תקשורתית.

יש בליכוד ובממשלה אנשים אחראים ונבונים, שבאו לעבוד. גם הם יודעים: ככה לא מנהלים מדינה ולא מובילים חברה. זו לא בושה לאילנה דיין, אלא לכולנו".

מקרא יש איסור מפורש על שנאת הזולת, ביחד עם איסור על נקמה ונטירה: 

"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ,

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ,

וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" 

(ויקרא, י"ט, י"ז).

 פרופ' יורם יובל פורסם:  05.08.16 , 07:34

   זה זמן שאנחנו חשים* ב'זעם חברתי' ואיננו יודעים על מי אנחנו כועסים בדיוק, אנחנו נעלבים, לא בטוחים שמבינים ממה וממי, מגיבים בכעס ולא בוחלים במילים, אוכלים ת'צמנו מבפנים

   יש שעונים, לא בודקים מי מקבל את הנאמר, אם הוא באמת מכוון אלי כפרט או משייך אותי לקבוצה שלא היכרתי - משליכים תגובה נעלבת ברשת, תשובה כעוסה, עוקצת, לפעמים פוגעת שעלולה לגרום לתחושות פיזיות רעות, אלה שנפגעים וחשים כקורבן, אם אצבעם קלה על הדק המקלדת יירו חזרה חיצים פוגעניים יותר, כי הם

    חייבים לחוש

טוב,

    ואיך יחושו

טוב

   אם לא ינצחו ?

תכף ומיד

   את ה'פוגע' להקטין ! ?

ואז

  אני רואה איך

יירו הקליעים הכואבים

      וכשהמצב מסלים וחשים שזה או הוא או אני, שמוכרחים לחסל את היריב רעיונית זה מתחיל לחוש כמו סכנה מתקרבת. היריב החדש, אם עקב ה'טוקבקים' וזעקות השבר הרמות שאין להן פרופורציה, ראיתי שתגובתו תוביל לשתי דרכים :1. התבצרות לא אלימה פיזית, התבדלות, בידוד, בדידות, הפניית האלימות פנימה או 2. התבצרות בקבוצות חברתיות עם מאפיינים משותפים, הן קופאות על מקומן, הופכות לסוג של עדר שמבדל את עצמו בחזות, לבוש, או תסרוקת דומה, בקיצור משהו המזכיר מדים. הם מרגישים טוב, מרופדים בחום אנושי, הם שייכים. 

   לפעמים קבוצות אחרות מזכירות להם שיש דברים שהסכימו לוותר עליהם. הם ביקשו לצאת לחופשי מההתבצרות שהביאו על עצמם אבל לא כולם היו מסוגלים, נראה לי כאילו הקונפליקט אם להישאר נאמן לקבוצת האם ולאבד את הריפוד האנושי ( ויש כאלה שיעדיפו לא לראות את הקבוצות האחרות שמפריעות לשדה הראיה שלהם ) הקונפליקט אם להקשיב לאחר, נראה להם מאיים והוא מבצר אותם יותר בעמדותיהם, מחפשים נימוקים להצדיק את החלטתם. ההמשך הגרוע ביותר, היה כשהאלימים שבהם הפעילו כוח פיזי כאילו "מה לא שאראה יותר לא יפריע לי". האלימות כבר גבתה ועלולה לגבות עוד קורבנות, תלוי באופי קבוצה הנפגעת 

   האלימות שמתחילה במילה רעה אחת, כפי שתואר למעלה, מתפצלת לשתי צורות עיקריות של תגובה – אלימה פיזית, או שאינה אלימה, ראיתי גם את הגרועה מכולן, את המיתתמת. זו המסוכנת מכולן לדעתי ראיתי כאלה המנצלים את הכישרון הורבלי שלהם לשלוח חיצים מורעלים, ללא רחם, הם מתחבאים מאחורי הפוזה של נאורות, של אי אלימות, ינצלו את החופש והליברליזם בתואנת חופש הדיבור, להצית את אלה 'הדליקים' אך הפחות ורבליים ( ואחר כך לזעוק את זעקת הקוזק הנגזל

   אני, שרוצה לחיות את חיי בשלווה, נתקעת בתווך, אני חשה עצמי נפגעת. מנהיגים ורבליים עלולים לנצל את כשרונם, או את החופש הליבראלי בו הם חיים, להלהיט רוחות כדי למצות את הייעוד המנהיגותי שזכו בו, וכדי למשוך אחריהם אנשים. הם יישמרו את המצב הקיים בקבוצתם ההולכת וגדלה אפילו אם אינם בוחרים באלימות, אבל היחידים בקבוצה שלהם, שהם קצרי רוח, ואינם שולטים במילה וגם לא בעצמם - עלולים להביא לשפיכות דמים, וכפי הנאמר למעלה, גם השולטים במילה אחראים

   הנפגעים הם שאינם רוצים לחיות במאבקים תמידיים, מאבקי היומיום הם די והותר ואינם מעוניינים לפגוע או להיפגע, לא פיזית ולא מילולית באוירת הרחוב משולח הרסן הזה משלמים מחיר כבד. אנחנו וילדינו נקלעים לאזורי קרבות מילוליים וחלילה פיזיים, רוצים למצוא את הריפוד הנאור לחיות בתוכו, חברה סובלנית שיודעת לקבל את האחר על מגוון דיעותיו אורח חייו והרגליו, שיודעת להקשיב **, להחליף דיעות עם האחר מבלי לשפוט או לחשוש מלהביע דיעה, מבלי לחרוד משינוי, שואפים לחוש מוגנים שואפים להתקדם.

   “ להתקדם...” " התקדמות ". “ קידמה ". מה זה מזכיר לי ?

שאני מתבצרת בחידושים עד גבול מסוים ואינני חושבת שהחדשים מקדמים אותנו באמת, אלא מסיגים אותנו חברתית לאחור, אבל זו כבר אופרה אחרת שנתונה לויכוח פתוח, חופשי, נאור מילולית ולא מתבצר, כזה שסינרגית עשוי אפילו להמציא פתרונות

אוחלה

http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=86854#.WADH89R95kg

* טוקבקיסטים - הבלוג של קורדליה

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=228673

** נושאים קשורים : תקשורת בין אישית בקבוצות ילדים. - B.לוגי - ישרא-בלוג 

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=690765&blogcode=11836922

מניעת אלימות ... המשך...- 3 - ... 12 - B.לוגי - ישרא-בלוג

     אינני נוהגת ואינני אוהבת להגיב 'מהמותן' אבל מרגע שקראתי את הפוסט של מריאט אינני מוצאת לעצמי מנוחה

עוד לא התאוששתי מסגירת מעריב שהייתי מחוברת אליו מיום שלמדתי לקרוא, שלימד אותי כמעט את כל מה שאני יודעת ובראשי מתרוצצות עדיין מחשבות קונספירציה, שהן תתהליך של פרידה ואבל:

1. הכחשה

• פניה לגורם על אנושי

• חיפוש הסברים, אשמים

• תחושת אשמה

   

• 2. כעס

• 3. עצב עמוק

4. השלמה,

 

עוד אני מתפללת לחייו של הערוץ הראשון, עודני בשלב הראשון של ההכחשה, מנסה להבין למה? למי יש אינטרס ? איך זה שהארץ חבר לידיעות (דה מראקר) מדפיס של ישראל היום ( בהוצאת הדפוס שלו) שהוא בעצם עיתון תואם מעריב, זועק מולי בפייסבוק מאמר המערכת של ישראבלוג שכתבה מריאט ואני מתחילה לחוש כאילו

The Fugees - Killing Me Softly With His Song - YouTube

1.  

    

www.youtube.com/watch?v=oKOtzIo-uYw‏

ומשתובבות בי מחשבות, שאולי איזו יד מכוונת מנסה להרוג את השליח, שאולי מישהו חושש שתקשורת מאוזנת שמדווחת אמת – מסוכנת לו, ומשתמש בחופש שמציעה הדמוקרטיה לרעה, מוצא גורמים בעלי כוח (הון?) לסתום פיות שיזיקו להשקפת עולמו כביכול.

ושוב משתלטות עלי מחשבות על מי שמחזיק בעצם את התקשורת, ומי שקובע בעצם את סדר היום התקשורתי - המפרסמים,

ואני פונה אליהם בבקשה: אנא שימרו על התוכן, אנא, דאגו לאיכות, אנא אל תזלזלו בשאיפה שלנו להתרומם מעט מעל הבלי היום יום, סימכו קצת יותר על טעמנו האמנותי, על אנינותו והפסיקו להאכיל אותנו מהReady-Made המעובד והלעוס הזה, שכל כך זול לקנות ולבלוע, שהרי נוכחנו שהוא משמין את הגוף - אבל לא את החלקים הבריאים שלו, שהוא ממכר, ממסטל.

היה אתה המפרסם הראשון שלא נופל בפח, למד מזה שהיה לו האומץ לצאת נגד תעשיית האופנה ובאמונה התפלה וההורגת שלה שדוגמנית רזה מוכרת, למד מ עדי ברקן שיצא להציל את הדוגמניות וחקיניותיהן שהירעיבו את עצמן למוות עבור תעתוע.

אינני נוהגת להגיב מהמותן, ואני נוהגת להקדיש את השבת למשפחה הפרטית. היום התגייסתי למשפחתי החשובה לי מאד גם היא - לישראבלוג

העצומה למען ישראבלוג

http://www.atzuma.co.il/blogimisraelim

בטעות פרסמתי הפוסט פעמיים,

אז אני מוחקת אחד מהם

והנה התגובות מהפוסט התאום:

אתכם הסליחה דפנה ושושארק

ב.לוגי

תגובות לקטע: keeling me softly  הוספת תגובה חדשה

The Shawshank Redemption (האתר שלי) , 18:26 29/3/2014:
אני מקווה ופועל לטוב - שכן חשוב עד מאד מקום זה עבורי - ואת יודעת כמה... 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

אוגניה (האתר שלי) , 22:38 29/3/2014:
אוי מאד

גם לי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

  (האתר שלי) , 22:40 29/3/2014

מי שליבי יוצא אליהם בימים אלה הם האנשים המנותקים מחשמל. אני מנסה לדמיין לעצמי כיצד הם עוברים את הימים והלילות, בקור מקפיא ללא חימום וללא אור.

ראיתי כמה תמונות של אנשים מתחת לשמיכות, ללא מים, וללא אספקת מזון, אבל אני בטוחה שלכל משפחה מהמשפחות האלה הסיפור שונה. אין אפשרות לצלמם ו/או לראיינם ללא חשמל, ואם יש אפשרות, זמנית, של אייפון, הרי להטעינו בהמשך אי אפשר, אין להם גישה למחשב, לעדכן בפייסבוק, בבלוגים, וליבי יוצא אליהם.

איך מחממים תינוקות? איך מתחממים קשישים? ואם הדבר היחיד שפועל הוא הגז, האם הם אופים על מנת להתחמם? ובכלל למי יש היום סיר פלא? האם מישהו מצא לעצמו בבוידם בקבוק גומי חם? ואם מצא אולי הוא כבר דולף?

ומה קורה למקרר?  כשיש הפסקת חשמל הדבר הראשון שמדאיג הם המצרכים במקרר, ומחפשים לאפסן אצל שכנים עד שהעניין יתוקן וכשכל כך קר מה עדיף להשאיר המקרר פתוח או סגור?

ואם אפשר היה לתקשר עימם, האם היו יכולים בכלל לדבר מרוב קור? וכמה טוב היה לנחמן שי שלא הפסיק לשפשף ידיו בשידור כי לקח לו זמן כה רב להפשיר באולפן, בשידור החי, הוא סבל אמנם כמו יתר התושבים הקפואים אבל הייתה לו הפריבילגיה להגיע לאולפן לספר אבל גם להתחמם תוך כדי. וכמה טוב היה לו היה יכול לאסוף מעט חום בדלי לבני ביתו.

ראיתי גגות שקרסו, ונזכרתי איך היו אנשים שליגלגו אצלנו בשנים האחרונות, על האנשים הבונים גגות משופעים, כאילו מה אנחנו? אירופה?

ואני רוצה שייגמר הסיוט הזה, ולשמוע אותם מספרים איך הסתדרו, ומקווה שיישארו גם חוויות נעימות למזכרת מכל הסיוט הזה.

חדשות10

השמיים התבהרו, כבישים נפתחים, המדינה חוזרת לשגרה - אבל עבור רבים, הסערה נמשכת והם עדיין נצורים בבתים. הנה סיפורן של שלוש משפחות כאלה >> http://bit.ly/1bQP5iF

---

אני לא רוצה שיחשיכו לי את 'מציאות אחרת' את 'חלומות של אתמול' אפילו אם המילים מתאימות איכשהו למציאות. אני רוצה ליהנות ממעשה היצירה אפילו אם היוצר הוכתם - באשמתו או שלא באשמתו.

כשהמציאות נושכת והביס כואב, כשהחושך מאהיל על נפשי, ואני חוששת להאפיל על סביבתי הקרובה, אני מוצאת באומנויות ובעיקר במוסיקה מקור אור לרומם את רוחי.

סיפרתי איך אני מוצאת מפלט במוזיקה כאשר מציפות אותי תחושות שאין ביכולתי להתמודד עימן, עם דברים שאין באפשרותי לשנות.

אבל כשהמוסיקה עצמה יוצרת את הדילמה, כשהמקום שאני נמלטת אליו הוכתם, ואני חשה שאין מפלט, מה יקרה אז? מה יקרה כשאין מקום אליו נפשי יכולה להתרומם אליו, לאסוף כוחות, להעמיק את הנשימה?

כה העז ואמר ניטשה, שלאסוף שפע הוא לא רק למען עצמי, שפע שיש בי יעלה על גדותיו מלהכיל עד שסביבתי תיהנה מהעודפים ששטפו אותה.

לא הייתי רוצה לחיות בעולם בו אנשים כבויים וכבר אין להם מקורות אור כדי להקרין בהם על סביבתם, מקום שבו אי אפשר להטעין את המצברים של הנפש כדי שתאסוף כוח להתמודד עם החיים. מקום בו נפש לא תמצא מזור לרפא גוף.

את האמנות של קראואג'יו אהבתי אפילו כשהיה בה מהאלימות, אבל כשנודע לי שרצח זה כבר לא היה אותו הדבר. ואפילו שיש תיאוריות שרצח בשוגג, אישיותו כבר הוכתמה בעיני, ואמנותו לא היה בה אותו אפקט מרומם שהיה לה עלי כמו קודם.

כשאני צופה בסרטים של וודי אלן אני כמעט מצליחה לשכוח לגמרי את עוונותיו ולהתמקד בעשייה הגאונית שלו.

מהמוסיקה של מוצרט נהניתי פחות אחרי שראיתי את הסרט וההצגה עליו, כשלקחו חירות לספר על חייו עד שדמותו הפכה מגוחכת. לקח לי זמן להתעלם ולומר לעצמי שיש משהו באדם שאוהב להעריץ ולהאליל ואחר כך להפיל ולכתוש עד דק. מהמוסיקה של בטהובן כבר למדתי ליהנות פר סה, אפילו שהסיפורים עליו כבר הפכו נטורליסטים להחליא, אני מצליחה להתעלם לחלוטין מהסיפורים ומאפשרת לנפשי לדאות על כנפי המוסיקה שלו.

במקום להתמקד בכשרונו של אומן ובשפע שהוא מעניק, ולהתבשם בשפע הזה שיפיץ ניחוחו, מחפש אדם ולחטט ולענות את אישיותו של היוצר, כדי למצוא בה את ביצת הזהב, ומשלא מצא, ימצא במקום שהאדם הנושא את הכישרון הוא בשר כמותו, שאין למצוא את הביצה בקרביים של היוצר, כי בינתיים בחיפוש בקרביים הרג האדם את התרנגולת המטילה, ושיש ליהנות ממנה רק בבחינת 'תיהנה מאורה ואל תיגע בה'.

אומרים היום שבעידן האינטרנט הדבר לא אפשרי, שהמיסחור של המדיה גורם להאללת יתר, ולצעקה 'המלך הוא עירום' אחריה. כאילו מכת גורל היא שכאילו הפכה המדיה בני אדם לידוענים ולכן זכותה המוסרית היא גם להרוג אותם, כאילו אינם אדם אלא יציר כפיהם להתעמר בו ללא רגשות אשם. 'כשהם צריכים אותנו הם מחזרים אחרינו, לכן זכותנו לכתוב עליהם כרצוננו'. זה לא מוסרי. כרוצחי נפש או תדמית או שמן טוב של אדם הם, מעלים ומוחקים מטאפורית נפשות.

והידוענים? גם הם אינם פטורים מלשמור על אמות המוסר שלהם, אפילו שהם שרים מהלב וחודרים ללב, מסרים כפולים עלולים להותיר אותנו מרוחקים ודלים מן השפע המוסיקלי שהם יכולים להעניק לנו. את דרור נפשנו ללא כוח מעוף, כבמציאות אחרת, כחלומות של אתמול.