B.logi

     החג שמח

     ואני מול ה חתונה כמו בטלנובלה שמשכיחה הכל לשעה קלה 

     זוגות זוגות שמתקדמים לכיוון הכנסיה עושים אסוציאציה של הזוגות שנכנסים לתיבה , ואולי הכובעים תרמו משהו לדימוי .

     כללי הטקס והסיפורים של המגישים על המלכה שמקפידה עליהם גם בביתה ( חייבים לקוד לה. גם ב ד" אמות ) מזכירים לי את הסידרה הגאונית והאלמותית "מה יגידו השכנים" . הקומדיה נוצרה כשהנסיכה פרגי ואחותה של המלכה עשו בושות קבל עם , והמלכה היתה ממשיכה להקפיד על הכללים , לא שומעת רעשי רקע , כמו הייסינתי וה - Candelight sopers שלה

    את המסך תופסים עכשיו שני צעירים לובשי מדים , הם  הדורים. ומצועצעים משהו , תמונת השניים הצועדים יחדיו לכיוון הסקס  מתחלפת בתודעתי , ל תמונה של  השניים. והם ילדים . צועדים מאחורי ארון אימם

      ופתאום אני מוצאת את עצמי נרגשת עד דמעות בשביל השניים. , שגדלו יתומים , ושכחתי כל הציניות והסרקזם ורק רוצה שיהיה להם טוב 

   ביום חמישי ביליתי בחתונה משפחתית, היה נחמד לפגוש את הדור הצעיר, מחמם ת'לב, בשבת עוד מסיבה משפחתית במלון הסקוטי בטבריה, 40 שנות נישואין לזוג מקסים, האוירה הייתה נהדרת האוכל נפלא,

המרפסת

שם ישבנו גם נהנינו

זה מחברתו של זה,

צופה לכינרת,

מנותקים מהעולם,

   המקום יפהפה, הסיפור מאחוריו מרתק, מזכיר את הצעיף הצבעוני של סומרסט מוהם, אבל עם סוף טוב יותר. נהדר היה להתנתק ולשכוח את 'רעשי הרקע' כפי שאובמה קורא להם

   הבוקר קראתי בפוסט של נ*גה* על השיר : סילבי סימונס, החיים של לאונרד כהן, תרגום: אודי תגרי, כנרת זמורה ביתן, 2013 ואני מקווה שאוכל להשיגו

   הערב אלך להרצאה השלישית על יסודות היהדות וכיצד התגבשה בימי המשנה והתלמוד, זה שיעור בפילוסופיה

   אמש שמעתי את הרב לאו, איזה מזל נפל בחלקי, בבית כנסת יפהפה ליד ביתי מתקיימת סידרת הרצאות בהתנדבות של גדולי המרצים לתנ כ בארץ, כל שנה בוחרים נושא ומרצים בצורה נאורה ונרחבת על הנושא

ובין לבין הנאה מנכדי המקסים

   בכל הבילויים הנ ל שכחתי לגמרי מרעשי הרקע, ואפילו בדרך לבית הכנסת אמש

ליווה אותי בחיוך

הירח היפה,

לא נותן לי לחשוב על דבר

מלבדו

'דברי אלי' אמר לי בעיניו

   ואני כל כך מקווה שאם אשמע את חדשות היום או אציץ בעיתון לא אראה ולא חגחעו לאזני  עוד התלהמויות של שנאה, מילים אלימות, מניפולציות שיקריות ומריבות קשות ומיותרות שמזכירות לי פתאום את התקופה של נובמבר 1995, שלא הבנתי מה קורה וכולם היו נגד כולם ושהסתיים כפי שהסתיים. אז לא התערבתי ולא צייצתי רק קיוויתי שזה יעלם... היום אני חוששת יותר, תחושה של Déjà-vu, כאילו הייתי כבר בסרט הזה ואני כל כך מקווה שהגשם הממשמש ובא יטהר את האויר, שהרוחות יירגעו ואווירה של כבוד הדדי תשרור כאן

זה לא יותר מידי לבקש

*  נ*גה - http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=615890&blogcode=14850725

שלט ההסבר בכניסה לא עלה

אוהבת את המדים של שלושת שומרי הסף, מזכירים את המבנה ואת

מבני הבזלת של טבריה עם בנויים מהאבנים השחורות והפסים

המלבינם ביניהם ( השלישי נמלט במבוכה ויצא אח כ להחליף הלצות )

מפל על בזלת בחצר פנימית

 ישראבלוג שוב מקשה כל העלאת תמונות :( את שלט הכניסה אפשר לראות בפייסבוק  album to Eugenia Blogilogi's 

     בהחלטיות וברגשות מעורבים נשאתי אמש את רגלי לפארק הרצליה כדי לשמוע את הקורנצ'רטו האהוב עלי ביותר לכינור של ברוך. מי שאמור היה לנגן הייתה התזמורת הצעירה של לייפציג, כדי לחגוג חמש שנים של ערי תאום עם הרצלייה, כדי להשתיק את הקולות האמביוולטים בתוכי, הייתי עסוקה בלתהות אם הם יופיעו בז'אקטים, כי ככה 'צריך'. להפתעתי ויתרו להם על הז'אקטים בחום הזה אבל לבנות לא ויתרו על השרוולים, גם על כיוון כינורות לפני כל יצירה לא ויתרו להם

     אני מכבדת את הניסונות של גרמנים ויודעת שיש רבים שבאמת רוצים בכך ובהחלט סובלים ממעשי אבות ולא רוצים ששיניהם תקהינה, אבל אני תמיד בתחושה שאיני יודעת מי הוא מי ומה בליבם.

     או בליבם של הנגנים הצעירים, של החבורה שבאה, אפילו מכיון שהיא באה הנה, עם אהבתי לברוך BRUCH תמיד השלמתי ופינטזתי שיש איזה ברוך בעברו, ובאמת תהיתי תמיד למה כתב מוסיקה לקול נדריי

     וככה – כשדגל גרמניה השנוא והמכוער (שחור צהוב אדום ! ) מתנוסס נמוך מול עיני לצד דגל ישראל, ואחרי הנאומים, אפילו ראש עיריית לייפציג נאם, שזה בהחלט מעורר תקווה, הבטיח המנצח שינוגן דבוז'אק מס' 9 ואח כ קטעים מתוך סיפור הפרברים

     התאכזבתי, את דבוז'אק הזה כבר שמעתי המון ודי שבעתי ממנו, עכשיו אני משננת את דבוז'אק 8 הנפלא, אבל מכיוון שטרם שמעתי אותו ב'חי' השלמתי, ונהניתי מאד מהלחנים, מהעוצמה, וקטעי התזמורת במילואה היו מצויינים

תוך כדי האזנה חשבתי שבאמת נחמדה היתה הבחירה של 'מן העולם החדש' מאת דבוז'אק כאילו הם מקדישים לנו את תחושתם, התפעלותם, ציפיותיהם ותקוותם מהעולם החדש שאנחנו יצרנו לנו כאן - שהרי זה מה שדבוז'אק מבטא ביצירה כלפי אמריקה -

ג'סטה יפה הייתה זו מצד העולם הישן.

     והטרומבון – הייתי מציעה לו להתאמן עוד קצת

האתר למוסיקה קלאסית 

https://www.sites.google.com/site/classicisrael/home/dvorak/symphonies/symphony_9

דבוז'אק - מן העולם החדש, נלסונס

תות התחבאה בקופסא

וקופסא בתוך ארון

תות בתחפושת כפפה

וקופסה כנמרון

לריח הפרג קפצה תות - 

 נקשה בקרטון

נעורה הקופסא פתחה

המכסון -

יצאו השתיים

בלעו אוזניים -

ל תי א בון

              ולעכברון  ?

 הותירו 

               אך

                         פירורון

   גם אני בהקרנה ופגשתי את עדה ורותי, אבל אסתי לא הזכירה אותי, למה ? כי את הקרובים יותר שוכחים, עובדה, גם את יוסי לא הזכירה ( בדיחה פנימית, לקורדליה הפתרונים )