B.logi

עבותות סמויים

משכו אותי אל המקום

הישן שמחקתי

בכוח

לשכוח

חרדה עמדתי בפני הטרמינל

הקר

חוששת מפני המכיר

והמוכר

חיפשתי את המשקפיים

המקצרות את

ראייתי

שיערפלו מעט

כמו התינוק

המסתתר

בטוח שאם לא יראה

הם לא יהיו ורוצה

שכן

ואני לא

..." לא כל כך מסובך לאסוף מזוודה. אני מסדרת את השיער וטופחת עליו ביד שלי, מרכיבה את המשקפיים בעלי המספר הנמוך, שבהם אני משתמשת כשאני רוצה נוסף על העדשות לשים מסנן בין העיניים שלי ובין העולם."

מתוך "מזל קטן" קלאודיה פיניירו , בהוצאת תשע נשמות , 2016

     מנהג נפוץ וידוע הוא שאמא לתאומים זקוקה ליד נוספת בטיפול בהם שלא נאמר על שלישיה שאז צריך לאדם נוסף שישמש כעזר כנגד כולם - השלישיה והמטפלים .

     מי שנולדו לו כבר שניים קטנטנים , ואפילו לא תאומים , אלא רק כשנה שנתיים מפרידות ביניהם , יודע שלאחד תהיה זו משימה קשה לספק את צרכיהם , שהאופטימום לכך הוא 1 על אחד , מבוגר 1 על פיצקוש 1

     אם. למשל קטני 1 חש לא מובן , בוכה וצריך לשלול סיבות לבכייתו כמה זמן זה יקח ומה יעשה השני בינתיים ? נושיב אותו בלול , ואז גם הוא יבכה כי הוא אמנם במקום מוגן , רואה את אימו , כל עולמו , דאוגה עם תינוק בכיין , ואז עצוב לו , והוא בוכה גם .

     עם התמונה הבהחלט רגילה ומתקבלת על הדעת הזו בכל בית עם פעוטות , אני מנסה לדמיין לי. קבוצה יותר גדולה של תינוקות , הרבה יותר גדולה  - בפעוטון . נאמר עשרה , כשבמצב האופטימלי ואולי אפילו החוקי 3 יטפלו בהם . אז מתגבשת בדמיוני תמונה עגומה שאיני רוצה לראות . ובדימיוני אני רואה האכלה , החלפת חיתולים , אולי שיר , סיפור - בשיטת הסרט הנע , תינוקות שוכבים או יושבים בלולים מחכים כל אחד לתורו . אין מה לבכות , אמא לא כאן , עוד מעט יגיעו אלי ויעשו בי מה שיעשו , והזמן יעבור עד שאמא או אבא או סבתא יבואו

     עצובה לי התמונה , עצובה לי הרבה יותר בגלל הידיעה שילד עד גיל 3 אימו היא כ-ל עולמו , וכשאמא לא כאן היא . . . איננה !

     תינוקות עד גיל שנה בערך לא יודעים כי דבר מוסתר מעיניהם ממשיך להיות קיים , ואז אין אמא ( או סבתא או אבא , או מטפל אחראי ) ותחושת נטישה שהילד לא יוכל לבטאה במילים עלולה להתקבע בו חלילה ל ת מ י ד אם יחוש שלא מבינים אותו , או עסוקים בתינוקות אחרים

     אחד הדברים הראשונים שעשו עלי רושם כביר בלימודי הפסיכולוגיה ההתפתחותית בצעירותי בסמינר והשאירו בי רושם בל יימחה , היה המניפולציות שיכול לעשות תינוק בן יומו על אימו ואין לו בכלל אמצעים או יכולות

     אין לו ? והנה ההפתעה אם הוא לא מרוצה מהטיפול בו , הוא עלול לפתח עצירות כעונש , והמתנה היפה ביותר שהוא יכול לגמול לאימו זה חיתול מלא        . גדול ונרחב הוא הידע שנרכש במשך השנים על תינוקות , על ילדים חסרי כושר ביטוי , אפילו אם הם כבר מדברים הם עדיין אינם מודעים לרגשות ולא יכולים להביעם במילים  ( ואז לפי הצבעים שהם בוחרים אפשר 'לקרוא' למשל את מצב רוחם ולפי הציור את תפיסת עולמם ) . לאחרונה התפרסמו מחקרים על השפעות חיצוניות אפילו על עוברים בבטן אימם .

     המפתיע ביותר הוא שיש תופעות והשלכות על התנהגויות של ילד שהן אקסיומות שלא מתיישבות עם ההיגיון של המבוגר . אפילו שלמדתי הרבה , כשנולדה בכורתי 'בלעתי' כל ספר שהיה בנמצא בנוגע לגידול ילדים , הספר האהוב עלי ביותר אז , היה . המקצוע הורים מאת ד"ר דודסון .

      הנושא הזה היה תמיד קרוב לליבי וריתק אותי , אהבתי לצפות בהתנהגויות שלהם וללמוד סיבה ומסובב , תמיד למדתי דברים חדשים , וראיתי איך כל ילד נוהג אחרת בסיטואציות דומות . ריתקה אותי העובדה שאצל כל ילד אראה תוצאות אם אנהג בצורה המתאימה לו

     לפי כל האמור לעיל קשה לי לראות ילדים בפעוטונים , תמיד יש לי תחושה שהם לא מאושרים שם . הדבר הפך לאופנה בקרב הורים צעירים עד כדי לחץ חברתי , הורים עובדים נאלצים לחפש תחליפים לזמן היעדרותם , לפעמים לא יכולים להרשות לעצמם מטפל , ואז הבחירה היא בפעוטון , הדבר הפך לאופנה .         גם מי שלא זקוק אקוטית לחלופה טיפולית חש לא נוח והולך עם הזרם , ואפילו נוצרו אמונות לא נכונות - הילד יתפתח מהר יותר וילמד מהר יותר לדבר . ובכן , זה לא נכון

     גנים ציבוריים ריקים כמעט מילדים מעל לגיל שנה וחצי , ילד מעל שנה וחצי שיגיע לגינה כזו לא יימצא חברת בני גילו ואז נוצר כורח נוסף לצרפו לפעוטון שימצא בו ילדים בני גילו , והוא זקוק להם אפילו שעד גיל 5 ילדים לא מסוגלים לחלוק , לא משחקים יחד אלא זה ליד זה

     אם כך ישאל בצדק קורא שורות אלה והשורות בפוסט הקודם , אם כך למה רשמתי את ילדי בגיל קרוב ל -3 לגני ילדים ולא בגיל 5 כמומלץ בספרי ההמלצות של אז ? מאותה סיבה בדיוק אשר גורמת להורים להכניס היום ילדים לפעוטונים , לחץ חברתי וגינות ציבוריות ריקות מילדים בני גילם                         

-

                                                  " נכתבה שניה בסדרה

________________________ http://reshet.tv/item/news/domestic/education-society/newsitem-718157/

   זה הספר הראשון של ביסיו שנפל לידי ואחרי שסיימתי אותו יש לי רצון לקרא את כל ספריו

    הוא באמת 'נפל' לידי , כלשונו , לגמרי במקרה . הופתעתי למצוא אותו בין ערימת הספרים שהבאתי מהספריה , לקחתי אותו בטעות כיוונתי לספר אחר של זיקית , ההוצאה הנפלאה הזו , ובגלל שהספר כמו כל הספרים של זיקית ידידותיים למשתמש וקורצים לקורא , התחלתי ממנו ולא יכולתי להניחו עד שסיימתי .

   פרט להנאה בקריאה וההומור המצוין , קשה לקרוא אחריו ספר אחר , אפילו אם הוא טוב , או מה שנקרא עד כה 'ספר טוב' . אחרי שקוראים את הספר הזה של ביסיו כל ספר אחר נראה לי אנכרוניסטי ומיושן , ממש ככה. עוד לא חקרתי מהו הסוד מאחורי הכתיבה הזו , לשם כך צריך לקרוא בו שוב וזאת אעשה בשמחה . גיבור הספר הוא פסכיאטר שכנראה נותק לגמרי מרגשותיו והיה צורך שבורחסטיין יפגע בו פעמיים כדי שיעשה ניתוק מוחלט מסביבתו . מה שמציל אותו בתחילה זה היומן , הספר הזה , שהוא כותב בתחילה בניתוק ריגשי מוחלט ,  הקורא מתלווה לקורות אותו משתתף בשינוי

   כבר קראתי אצל מקיואן על רופא שנאלץ להתמודד עם המציאות ב 'שבת' שאין שני לו ,  וב אהבה עיקשת' ( אין שני גם לו אבל שבת ישאר ראשון בסולם שלי ) שם מתמודד אדם עם חולה נפש והשפעה של ההתמודדות הזו על חייו , משפחתו והסביבה המתכחשת .

   בורחסטיין קליל אך רק לכאורה , יש בו הומור מצוין , הוא אפילו משעשע במצבים שהפסיכיאטר נקלע אליהם , אך לטעמי אין זה פוגע באיכותו וברצינות שהקורא מתייחס לקונפליקטים , אירוניה במיטבה

ויש גם תוכי

   הפעם בחרתי לשתף פוסט של המיידען כמי סלנט ''הדלתות המעטורות'' - בעיירה הציורית ולריה שבאיטליה  - מתוך הבלוג שלו 'הערים הסמויות מן העין'ץ  ניסיתי לשתף הפוסט ישירות לפייסבוק אך לא צלח לי, אי לכך העתקתי הנה ומכאן אולי יהיה יותר קל להעביר לפייס ולחשוף את הפוסט היפהפה והמאלף הזה לקוראים רבים ככל האפשר

העיירה ולריה - https://www.youtube.com/watch?v=JYJGXhxCBTA

המיידען עמי סלנט - http://natav2.com/about/

הדלתות המעוטרות ב- Valloria , כפר איטלקי חבוי בגבעות Liguria

     בהחלטיות וברגשות מעורבים נשאתי אמש את רגלי לפארק הרצליה כדי לשמוע את הקורנצ'רטו האהוב עלי ביותר לכינור של ברוך. מי שאמור היה לנגן הייתה התזמורת הצעירה של לייפציג, כדי לחגוג חמש שנים של ערי תאום עם הרצלייה, כדי להשתיק את הקולות האמביוולטים בתוכי, הייתי עסוקה בלתהות אם הם יופיעו בז'אקטים, כי ככה 'צריך'. להפתעתי ויתרו להם על הז'אקטים בחום הזה אבל לבנות לא ויתרו על השרוולים, גם על כיוון כינורות לפני כל יצירה לא ויתרו להם

     אני מכבדת את הניסונות של גרמנים ויודעת שיש רבים שבאמת רוצים בכך ובהחלט סובלים ממעשי אבות ולא רוצים ששיניהם תקהינה, אבל אני תמיד בתחושה שאיני יודעת מי הוא מי ומה בליבם.

     או בליבם של הנגנים הצעירים, של החבורה שבאה, אפילו מכיון שהיא באה הנה, עם אהבתי לברוך BRUCH תמיד השלמתי ופינטזתי שיש איזה ברוך בעברו, ובאמת תהיתי תמיד למה כתב מוסיקה לקול נדריי

     וככה – כשדגל גרמניה השנוא והמכוער (שחור צהוב אדום ! ) מתנוסס נמוך מול עיני לצד דגל ישראל, ואחרי הנאומים, אפילו ראש עיריית לייפציג נאם, שזה בהחלט מעורר תקווה, הבטיח המנצח שינוגן דבוז'אק מס' 9 ואח כ קטעים מתוך סיפור הפרברים

     התאכזבתי, את דבוז'אק הזה כבר שמעתי המון ודי שבעתי ממנו, עכשיו אני משננת את דבוז'אק 8 הנפלא, אבל מכיוון שטרם שמעתי אותו ב'חי' השלמתי, ונהניתי מאד מהלחנים, מהעוצמה, וקטעי התזמורת במילואה היו מצויינים

תוך כדי האזנה חשבתי שבאמת נחמדה היתה הבחירה של 'מן העולם החדש' מאת דבוז'אק כאילו הם מקדישים לנו את תחושתם, התפעלותם, ציפיותיהם ותקוותם מהעולם החדש שאנחנו יצרנו לנו כאן - שהרי זה מה שדבוז'אק מבטא ביצירה כלפי אמריקה -

ג'סטה יפה הייתה זו מצד העולם הישן.

     והטרומבון – הייתי מציעה לו להתאמן עוד קצת

האתר למוסיקה קלאסית 

https://www.sites.google.com/site/classicisrael/home/dvorak/symphonies/symphony_9

דבוז'אק - מן העולם החדש, נלסונס