B.logi

לא צריך להחליט

עכשיו

ולא להתלבט

עיצרו רעשי הרקע

קיפאו הדברים

ככה

כאן ועכשיו

רק רינת ציוצים

ופטפוטי תינוקות

יחדרו לאוזני

יופי אראה

אהנה רק ממנו

כשיקלע לעיני

עת אטבע בירק

אנשום אותו עמוקות

ותיטהר נשימתי

לעד

   בערב חג השבועות ביליתי בחדר זבל , ומעשה שקרה כך היה :

   בשש בערב יצאתי לקנות סיגריות בקיוסק , כשהיגעתי הביתה לא מצאתי המפתחות לא בדלת לא אצלי , חזרתי לקיוסק , אוריאל ליווה אותי לחפש בדרך - לא ! ! !

   האפשרות היחידה בפח הכתום

ירדתי , הצצתי , לא רואים , לקחתי פנס מעליזה , מצאתי אבל עמוק מידי , בשלב זה התעקשתי להמשיך בלי להטריד חתני יאמר לזכותי , וגם לא את אוריאל. השש לעזרה , מצאתי איזה מקל הרמתי החליק , הרמתי החליק , השכבתי את הפח ו - המפתחות נ ע ל מ ו כבר הייתי בטוחה שמשהו מתעתע בי , הסתכלתי סביב - אין איש , אין רמז לרוחות , או חתולים שחורים .סחבתי הפח לאור בכניסה ל'חדר', השכבתי אותו מהצד השני , די כבד אפשר לומר , הוצאתי פלסטיקים - אין , הארתי בפנסים משהו נצנץ בג'יפה שחורה , זחלתי פנימה והוצאתי

   בדרך למעלה החלטתי . במקום להתפנק ולנוח כמעה בשבועות השנה , עדיף כבר להתעייף מהכנת. מאכלי חלב שממש , אבל ממש לאא טובים לי , מלהתעייף ככה . חברה אחרת אמרה שמרקתי עצמי לקראת לימוד תורה . ושנלמד השבת שיעור פילוסופיה שהפסדתי ( דקארט השם ישמור )

   היגעתי כולי ג'יפה לעליזה ( שכנתי תבורך ) ניקינו המפתחות והידיים באקונומיקה , הידיים עדיין מריחות מאקונומיקה , היציעה לי תה , אמרתי קודם השימלה לכביסה ואני לאמבטיה ,

אחרי נקיה הדלקתי נרות

   היגעתי לעליזה נקיה , אחיה וגיסתה ממאוסטריה בינתים היגיעו וקיבלנו תה ואני עוגה לא גבינה

חג שמח

   ייתכן וזהו סוד גלוי: ספרו של ארי שביט "My Promised Land",יצא לאור בארצות הברית בשנת 2013, זכה לשבחים ואף זיכה אותו בפרס אניספילד-וולף 2014. הספר ייצא לאור בעברית רק ב-2017, זהו ספר שארצה לקרוא

   יש למה לצפות. בתוך אווירת המלל הרע בתקשורת לאחרונה ועריפת הראשים של כולם נגד כולם בישראל, כשנותרנו עם הבחירה ביו הרע למיעוטו\ ארי שביט הוא קרן אור שפויה עבורי שאני שותה את דבריו בצמא, מקשיבה לתבונתו בקביעות הוא יהיה תמיד נאמן לאמת ולא לדרך פוליטית שבחר אי פעם, הוא ייבחן מחדש כל דרך בהתאם למציאות מתהווה

   באווירה הרעה בארץ, כששימת הדגש על הרע אצל המתחרה, ארי שביט הוא הדובר שלי, כשהכשל של האחר הופך שמחה לאיד ולדוגמא היחידה של התנהגות בכל מדיום המוני אפשרי ואין דובר הגון שפוי, אינטליגנטי, רהוט בעל כושר ניתוח וחזון ונאמן לאמת שלו, שמכבד את עצמו וזולתו כמוהו, כפי שהיה פעם.

   לפני זמן קצר, אחרי שנים של צימאון במדבר הזה, ואחרי שנים של היעדרות מהתקשורת שמעתי אחד מהם ושתיתי בצמאון את דבריו. זה היה דן מרידור, ש'נמחק' באמצעים גרוטסקיים על ידי תכנית בידור סטירית כביכול, אך בעצם יורדת לרמות לא מכובדות ולמעשה לועגת לדברים החיצוניים והשוליים, משהו שכבר בגיל ארבע מלמדים אותנו לא לעשות.

   האם ארי שביט, המוהיקני האחרון בשטח זה ? אני מאד מקווה שנתעשת, והאווירה הציבורית המייאשת תיעלם ממחוזותינו

השגריר

ספרו החדש של העיתונאי והפובליציסט ארי שביט הפך להצלחה מסחררת באמריקה, וזינק לרשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" ו"אמזון". בספר מגולל שביט את סיפור הקמתה של ישראל באמצעות שורת סיפורים אישיים, כולל זה של הסבא רבא שלו, ומגיע עד לתקופה הנוכחית ולאיום הגרעין האיראני. תומכיו יראו בכך עוד הישג מבריק, מתנגדיו יטענו שזו עוד פרובוקציה נפוחה בניסיון למשוך תשומת לב

http://www.mako.co.il/culture-weekend/Article-5589bad2a035341006.htm

נ"ב -

       יש עוד הגונים ונאמנים לאמת בתקשורת, (כמו בן דרור ימיני למשל ועוד מעטים שאפשר לשמוע ב'יומן' של הערוץ הראשון)

       אך לא אוסיף להזכיר שמות שמא אשכח מישהו

   בגלל תחושת ההלם שאני שרויה בה, ספק אם הייתי מסוגלת להעלות כאן הדברים הבאים אילמלא ראיתי את הפוסט של פוליטיקלי קוראת הבוקר בפייסבוק

   אתחיל מהסוף, אתמול התברר לי אצל מומחה פלסטיקה במרכז הרפואי של הכללית בעירי שאינני זקוקה לניתוח כריתת נחיר + החלמה, + שיחזור. בקיצור ניצלתי מעיוות הפנים שלי.

   מנהל מחלקת אישפוז יום של הכירורגיה הפלסטית באיזור מגורי החליט שאיזו בלוטונת קטנה אפילו בלתי מזיקה אסתטית על הנחיר זקוקה לכריתה ושלח אותי לניתוח. כשמחיתי כי פני יעוותו ענה לי לאקונית שייעשה לי שיחזור. הוא הזמין אותי לביקורת אחרי ניתוחון BCC שעשה מומחה של מחלקתו, אפילו שמקובל שהמנתח הוא המבקר.

   הייתה לי תחושה לא טובה, מצד אחד נלחצתי נורא, הוא הרי פרופסור, ומצד שני הפרופסור הפרטי האמון עלי אמר לי בזמנו : “ זה כלום "

כשהוזמנתי לניתוחון אחר, ביקשתי מהמומחה נקרא לו לצורך הפוסט ד"ר גנד, שייעשה לי בהזדמנות זו ביופסיה לבלוטונת כי יש לי תחושה שאולי זה כלום

   בפגישה הראשונה הזכורה לטוב עם ד"ר גנד הוא אמר: ”מה את חוששת, ה BCC הוא סגולה לחיים ארוכים, אמרתי לו, באמת, אימי בת 94 ושנים מטפלת בזה.

   זה מחשיפה מוגזמת לשמש עד גיל 40 הוא אמר, וכששאלתי אותו אם כדאי לעשות פילינג ובאותה הזדמנות יגוהצו פני, הוא אמר שפילינג לא יעזור כאן, ושאם אני רוצה פנים מגוהצות אצטרך לפתוח העור בקודקוד ולנפח... ףףףף ווווו …....

שמחה וטובת לב יצאתי משם בתחושה שאני יכולה לסמוך על הד"ר הזה בעינים עצומות, ולא לבזבז כספים על ניתוחונים פרטיים, וכך אכן היה לאורך שנתיים, עד עכשיו

   הוא הסיר את הכמעט כלום הזה, מסר לביופסיה, ובארבעה למאי הוזמנתי לקבל התוצאה, הוזמנתי לפרופסור במקום למנתח, והוא הראה לי 4 תוצאות, סימן אחת בעיגול ואמר :”הנה, את זקוקה לניתוח ושיחזור" אמרתי שאני מתעקשת שזה ייעשה על ידי ד"ר גנד והוא אמר: ”אני אוהב שפציינטים שלנו נאמנים למנתח"

   פניתי למזכירות אבל בעמל רב השגתי את המנתח הנ"ל שרציתי

   כשהיגיע יום הניתוח, קיבלתי רגליים קרות, הן אימי נפטרה לא מזמן, וייבדל לחיים ארוכים נכד צריך להיוולד ובת שנייה להינשא, נפשית לא יכולתי לגשת לניתוח, לא רציתי סבתא מעוותת לנכדי, ולא אמא מעוותת בחתונה. לא סיפרתי לילדי, והתעניתי לי ביני לבין עצמי. חודשים

   בדרך נס שיני החלו לפתע לזמר, התקשרתי למחלקה ואמרתי שאני זקוקה לדחיה בגלל טיפולי שיניים, התווכחו איתי מרות, אבל 'ויתרו' לי והניתוח נדחה לשבוע מהיום.

   נחתי לי על זרי הדפנה המפוקפקים, שאלתי את רופא השיניים  לדעתו, אמר שהוא לא מומחה אבל הוא לא רואה כלום

   עם רוח גבית זו פניתי לפרופ הפרטי האמון עלי לייעוץ נוסף, הוא אמר – אין לך כלום, פני לייעוץ נוסף במחלקה. ואני, למזלי פניתי דוקא למומחה ליד ביתי, גם קרוב, וגם מבית חולים אחר,

   ביום א בבוקר כולי חרדה התייצבתי אצלו, טרם סיפרתי לו על תעוקתי הנפשית והוא יעיל שכמותו, כבר הוציא תדפיס, של 4 הביופסיות שלמעלה ואמר אין לך כלום, הכל תקין, תתקשרי למחלקה לבטל הביקורת והניתוח

   שאלתי: “ איזה אינטרס יש למנהל מחלקה לעוות לי את הפנים " ? לא זכיתי לתשובה, גם לא ציפיתי, הוא שולח אותי לבית חולים אחר לבדיקות לראות אם אני מתאימה לחיסון נגד BCC שמונע 50% מההופעות שלהם

   אני חושבת שלא אלך יותר לביה"ח שאמנם טופלתי בו כשנתיים בצורה מ ו ש ל מ ת ע"י ד"ר גדן, עם כל הכאב הכרוך בדבר, אצטרך למצוא לי רופא אחר, שאוכל לסמוך עליו בעיניים עצומות, ובמקרה הגרוע – אלך לפרטי. עדיף שייכאב בכיס ולא בלב

   אינני יכולה להפסיק לתהות מה גרם לפרופסור שאקרא לו מעכשיו פרנקנשטיין, לשקר לי ככה. לזמן אותי לניתוח שיעוות את פני ללא ביופסיה תומכת דיאגנוזה, ולסמן בעיגול ביופסיה תקינה כלא תקינה.

   עודני תוהה האין פלסטיקאי בוחר את מקצועו מתוך אידיאולוגיה לשפר חזות של בני אדם ? והשקר הזה, אני כבר חוששת לחזור לשם שמא יינוקם בי, ויעוותו לי תוצאות של ביופסיות עתידיות. לא סומכת עליו יותר

ברררררר

זהירות פרנקנשטיין

רופא השיניים שלי 

   פוליטיקלי קוראת  18 October at 19:00 

   אתמול השכם, שוב יצאתי לקרב, זאת אומרת למה שהיה פעם רחוב המיועד להולכי רגל, יצאתי ברוח תקיפה מתוך ההחלטה שלשבת בבית ולהכניס את עצמי לעוצר יזיק לי יותר. כשפגשתי ברחוב לא הספקתי לחשוש מפני אויב לא נודע המאיים עלי לטבחני, כי מיד הייתי צריכה להישמר על נפשי מפני רוכב האופנים שחלף לו סמוך אלי באיוושה. נצמדתי לחלונות הראווה ולאורך הקו הזה הלכתי, מידי שניה עוד הבזק של רוכב/ת ועוד ועוד, שבחוצפתם הרבה הם מקפידים לרכוב עם קסדה.

   זה התמיה אותי, האם הם שומרים על ראשם, חשבתי, אולי מקפידים על קלה כבחמורה שכן גם אוכלי חזיר צריכים לצום ביומכיפורים ?

   החוצפה לתמרן בין הולכי הרגל כאילו היו יתדות סלאלום. שמא אחבוש גם אני קסדה עלתה הגיג בראשי, שכן אני מסתכנת כאן כמו מול סכינאי, זה אינו חומל על היותי חסרת הגנה ובלתי חמושה וגם האחר לא

    יחידות מיוחדות יס"מ וכאלה צריך שיהיו מוזעקות לכל רוכב כאילו היה סכינאי. לא פחות. לשניהם אותה אמת מוסר ושניהם מהווים אותו גורם סיכון. צריך לראות בשביל להאמין, רוכב אופנים חלף ברווח המדרכה הצר שבין תחנת האוטובוס לבין הכביש, נס על בסיס קבוע שטרם נפגע אדם שבתומו עלול היה לקום מהספסל באותה השניה

   בשלוות מה מצאתי את עצמי בתוך האוטובוס, בכוונה ישבתי רחוק מהנהג שלא אשמע חלילה דברי הבל שמושמעים עכשיו על בסיס קבוע כדי להסביר את המצב. אחרי ששמעתי כמה מהם, החלטתי ביני לביני לא עוד. שהם אינם מדברים אלי, שאינני מבינה למה אנשים בכלל אומרים אותם. עדיף כבר לשמוע מוסיקה.

   אבל אז נקלע לתודעתי שלא ברצוני קולה של אילנה דיין מראיינת משורר מוסלמי, ממנה ציפיתי וקוויתי לא לשמוע את אותה ההתרפסויות של אנשי תקשורת בפני ערבים נאורים, ( כן יש כאלה והם הרוב ) אבל כששואלים אותם מה דעתם על הסכינאות הם מסרבים להוקיע, כי יש סיבות,ותודה שבאתם, והמראיין 'מבין' אותם כי הם אמורים לחשוש לומר את שבליבם, ואני מאסתי לבחור בתשובה המתאימה לי כי זאת שרציתי לשמוע לא נאמרה ... 

   בקיצור מאילנה דיין ציפיתי ליותר ולכן הטיתי אוזן, אבל היא בהתרפסות פתאום אומרת "אשאל אחרת, מה היית אומר לו לבחור שאתה יודע כי הוא יוצא לפגע בנערה עם תלתלים ג'נג'ים ועינים כחולות" ( כך מהזיכרון, אותן מילים נאמרו אבל איני בטוחה בסדר אמירתם )

    הזעם שהציף אותי לא לא איפשר לי לשמוע את התשובה. גם לא רציתי. אנשי תקשורת ומסבירים מסוימים עברו כבר מזמן את הקו בין מקצועם שהוא הדיווח, ולא די שהם מביעים דיעה כשאיש לא ביקש אותה, הם מנצלים את הבמה שניתנה להם לצורך אחר לגמרי, הם הפכו למתרפסים, משתטים ואפילו מזיקים.