B.logi

▶ 4:41

https://www.youtube.com/watch?v=zYbWa50tFdE

---

הרשמו עכשיו וקבלו את המבזקים החמים שלנו

   לקורא ב'צופן דה וינצ'י' וב'תופת' יסתבר שגם הידע של מרצה לאומנות יכול להועיל, שגם מומחה לאמנות שאת כל חייו הקדיש לעבר וליופי שבו בלבד, יכול לצאת מהניירות, הספרים, המוזיאונים ולהשתמש בכל הידע הזה כדי להציל ת'עולם. אני תמיד אהבתי את תולדות האמנות כהתעסקות במעט המרומם וללמוד היסטוריה דרך התמונות.  ככה, דרך היופי, והגירוי החזותי העשיר קל לי לזכור תאריכים, אירועים.

   כסיימתי ללמוד את הפרק בתולדות הרנסנס, הייתי יכולה לנסוע לפירנצה ולהדריך שם. עד כדי כך היכרתי את המקום. אבל החיים והילדים כבשו אותי לחלוטין בקיסמם, מידי פעם נהניתי להיזכר בציורים ובפסלים, והנה עבר זמן כה רב, עד כי היזנחתי את כל העניין של פירנצה.

   עכשיו, באמצע הקריאה בספר 'התופת' של דן בראון לפי דנטה, הכל מציף אותי מחדש, כל השיעורים הציורים, השלְמות, ההתפעלות, הארכיטקטורה, השינון בשמות יצירות, מיקומן, אפילו טיפות הדם שמפזר הסיפור לא מקלקלות לי ת'שורה.

   ובכן, לנגדון, המומחה לתולדות האומנות, מתרוצץ לא פחות ולא יותר מאשר בפירנצה ובאמצעים רוחניים מנסה להציל ת'ארציים. ה'תופת' 

הספר הוא מלאכת מחשבת של סיפור מתח הנוגע לאקטואליה אקולוגית בוערת, משולבת ביצירות אמנות סיפור הרקע מדלג מיצירה ליצירה. למי שמכיר מעט את החומר, יהיה אפילו העונג לנסות לנחש היכן, באיזו יצירה, יהיה גם הקליימקס של הסיפור. ממש חפש את המטמון רנסנסי שכזה

תענוג

מסכת המוות של דנטה אליגיירי, פאלאצו וקיו.

לורנצו דה מדיצ'י. פסל מאת אנדריאה דל ורוקיו

דוד, מכלאלנג'לו, (פרט

סימונטה (סימונה הקטנה) נראית בציורים של בוטיצ'לי 

 http://cafe.themarker.com/post/2979091/module/blog_post/?plasma=true

Sumptuous frescoes of the "Last Judgement" by 16th-century painter and best-selling author (Lives of the Most Eminent Painters, Sculptors, and Architects) Giorgio Vasari fill the cupola of Florence's cathedral.

גני בובולי

פירנצה

הקמפנילה די ג'וטו, מראה מכיפת הדואומו

 גיברטי שערי 'גן העדן' (פרט)  

  http://roma-firenze.co.il/duomo-firenze

הבית של דנטה.   פיאצה דלה סיניוריה

http://roma-firenze.co.il/duomo-firenze

הסיפור סובב סביב דמות מוכשרת, יש לו מבט מפוקח ידעני וענייני על העולם, הוא חרוץ ומתרגם את חריצותו לחיים נוחים.

הוא אוהב נשים, לא נקשר לאף אחת ומנהל מערכות יחסים מקבילות, למרות זאת המראה החיצוני שלו לא מצודד ביותר, הוא נמוך שמנמן ומקריח.

הוא לא מוכן לדאוג לסדר או לניקיון של סביבתו האישית אבל אוהב להתפזר עם חפציו במקומות מסודרים ומעניקים ותמיד מצליח למצוא כאלה.

הוא יודע ליצור קשרים חברתיים אך לא קשור לאיש, הוא איננו מבטא רגשות, אפילו לא כלפי עצמו, הוא אף פעם לא מאושר או אומלל, שמח או עצוב וברוב כישרון והתמדה תמיד יודע להשיג את שחפץ בו. הוא יודע לגבור על מכשולים וכחתול תמיד יחזור לעמוד על רגליו.

אז מה כל כך מרתק בדמות הזו? הוא הרי לא מעורר אמפתיה או הזדהות – רק דבר אחד ייאמר לזכותו - הוא מחויב להצלת הכדור ולכן, למרות האנטגוניזם שהוא מייצר כדמות ספרותית, (שהרי סובביו לא ערים לאדישותו כי הוא מצליח לשחק את המצליח) אני נהנית בינתיים מהכתיבה העילית, הסטירית והמצחיקה לעיתים עד דמעות, של הסופר המשובח הזה.

מייקל בירד מעורר סקרנות, מעניין אותי אם יצליח בחייו המנוכרים, יחד עם זאת אני מקווה שמחוייבותו לכדור נושאת עימה איזה צורך, איזו נאמנות שאולי חבויה בו, רגשות רדומים שיפרצו סוף סוף מתישהו, שיתברר שהוא לא רק מוח.

 סולאר איאן מקיואן

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%A8

הפוסט העדכני והתמציתי של היפהפיה הנרדמת הזכיר לי כיצד למדתי מהקריאה בקיצור תולדות האנושות מתי נולד הזמן עבור האדם ועל הקשר של הולדת מושג הזמן להתפתחות החקלאות. למדתי מדוע האדם הקדמון-ההומו-ספיאנס-הלקט - היה אינטליגנטי ממנּוּ.

למדתי על היכולת של האדם להמציא, על 'מלכודת הדבש' ואיך ההמצאה לוכדת אותו בתוכה.

חשתי שקיבלתי תשובות לכל כך הרבה שאלות ויחד עם זאת שיש שאלות שיש לגביהן השערות רבות ומלומדות שאין להן עדיין תשובות חד משמעיות - למשל: מתי נולד האדם התבוני, שעדיין לא נמצאה החוליה החסרה הזאת, שהרי האדם התבוני הוא האדם שאפשר למצוא בכל העולם, בגווני עור שונים ובליכסוני העיניים המגוונים, אבל בכל העולם כל תינוק יחייך לאימו את אותו החיוך באותו החודש ללידתו. "אהבה עיקשת" איאן מקיואן: “הדרך שבה אנחנו מבטאים את רגשותינו בארשת פנינו כמעט שווה בכל התרבויות, וחיוכו של התינוק הוא סימן חברתי שקל ביותר לבודדו ולחקור אותו. הוא מופיע אצל תינוקות קונג סאנים במדבר קלאהארי באותו הזמן שהוא מופיע אצל ילדים אמריקאים באפר וסט סייד במנהטן, וכאן וכאן הוא פועל פעולה שווה. כדבריו הקולעים של אדוארד א' וילסון, 'הוא מעורר מנה שופעת יותר של אהבה וחיבה הורית' “.

למדתי גם שתינוקות יתחילו לדבר בשלל שפות בערך באותו החודש ללידתם.

בספר רעיונות מרתקים ואין בו רגע דל. קראתי בו כבספר עלילתי לכל דבר וצחקתי לא פעם מההברקות התבוניות של המחבר – אחד הרעיונות המרתקים בספר הזה שנכרת בזכרוני לתמיד הוא הרעיון שאנחנו חיים בעולם מדומיין. זהו קו מנחה בספר, הוא מסביר את עולם האידיאולוגיות המדומיין, הוא מדבר על דתות, ומה ביניהן לאידיאולוגיה.

"אף חילזון לא ינקוף משוש לטובתו של ציבור החלזונות בכללותו ובכניסה לאף כוורת דבורים לא תלויה סיסמה'דבורי כל העולם התאחדו' “ (ע' 169)

הוא מספר על עולם הכסף ה... מדומיין? כן! מדומיין! ויובל נוח הררי מסביר זאת כל כך יפה, איך עולם הכסף ה מ ד ו מ יי ן יצר מערכת אימון בין בני אדם, החל מ'כונכיות פי הכושי' ששימשו כסף במשך ארבעת אלפים שנים בכל רחבי אפריקה, אסיה, ואוקיאניה, ועד לכסף ומה שהוא מסמל היום. מערכת אימון גלובלית.

אפשר ליהנות מהסבר מרתק למהפכת הידע שנוח הררי מגדיר אותה כמהפכה של חוסר ידע, כרעיון ש'אינני יודע ולכן עלי לדעת עוד'. הוא מתאר את המהלכים הגלובליים שהביאו אליה, אילו מהלכים גלובליים שינו את מאזן הכלכלה בעקבותיה, שהרי לפני כן סין שלטה בשמונים אחוז של כלכלת העולם. ואילו כתבי הקודש של אירופה היו 'יודעי כל' ונתנו תשובה לכל מה שצריך האדם לדעת.

מאז שצפיתי בראיון הראשון עם הסופר אצל קובי מידן ידעתי שאקרא בספר הזה, ועכשיו מחכים עוד שני עותקים כמתנות יומולדת ליקירי.

כשסיימתי לקרוא את קיצור תולדות האנושות הבנתי סוף סוף מה זה הרצון הזה לשאוף לקחת ספר לאי בודד. עד עכשיו חשבתי שדי בתנ"כ, עכשיו יש לי כבר רשימה, במקום השני יהיה הספר הזה, אחריו באותו סדר חשיבות 'אהבה עיקשת' של איאן מקיואן – (לו, ולהנאה בקריאה בו, שהייתה לי שלמה הרבה יותר כי קראתי בו אחרי שקראתי את 'קיצור תולדות האנושות' - אקדיש פוסט נפרד). יהיו שם עגנון, ביאליק ואלתרמן כנציגי השירה העברית, ו'עפיפונים'' של רומאן גארי. רשימה מכובדת וכבדה? כן. אבל או שאקח איתי את כולם או שאשאר כאן. כי בסופו של דבר, הוא הרי מוכיח כיצד מלחמות בעולם הזה הולכות ופוחתות בהדרגה, ופוקח את עינינו לגבי התלות בינינו לבין בעלי החיים, היחס שלנו אליהם, ומשאיר גם כאן פתח לתקווה.

כשקראתי בספר חשתי כאילו אני מביטה על העולם ממבט-על של עין טובה מבינה ולפעמים סלחנית, עיין שעוקבת אחרי האדם ומצלמת אותו מאז ועד היום חשתי כאילו אני צופה כבסרט בהילוך מהיר.

הספר מפוכח כך כך תמציתי כל כך ועם זאת סיפורי ומכיל כל כך. קרא את קיצור תולדות האנושות ואחר כך צא ולמד. גאווה ישראלית. ולוואי ויתורגם לשלל לשונות, יופץ בעולם ויזכה להכרה לה הוא ראוי.

סרטון על ספר קיצור תולדות האנושות. השקת ספרו של ד"ר יובל נח הררי 

אנקדוטה תספר מדוע ומתי היגיש נפוליון לאורחיו החשובים ביותר, מזון בכלי אלומיניום.