B.logi

   ביום חמישי ביליתי בחתונה משפחתית, היה נחמד לפגוש את הדור הצעיר, מחמם ת'לב, בשבת עוד מסיבה משפחתית במלון הסקוטי בטבריה, 40 שנות נישואין לזוג מקסים, האוירה הייתה נהדרת האוכל נפלא,

המרפסת

שם ישבנו גם נהנינו

זה מחברתו של זה,

צופה לכינרת,

מנותקים מהעולם,

   המקום יפהפה, הסיפור מאחוריו מרתק, מזכיר את הצעיף הצבעוני של סומרסט מוהם, אבל עם סוף טוב יותר. נהדר היה להתנתק ולשכוח את 'רעשי הרקע' כפי שאובמה קורא להם

   הבוקר קראתי בפוסט של נ*גה* על השיר : סילבי סימונס, החיים של לאונרד כהן, תרגום: אודי תגרי, כנרת זמורה ביתן, 2013 ואני מקווה שאוכל להשיגו

   הערב אלך להרצאה השלישית על יסודות היהדות וכיצד התגבשה בימי המשנה והתלמוד, זה שיעור בפילוסופיה

   אמש שמעתי את הרב לאו, איזה מזל נפל בחלקי, בבית כנסת יפהפה ליד ביתי מתקיימת סידרת הרצאות בהתנדבות של גדולי המרצים לתנ כ בארץ, כל שנה בוחרים נושא ומרצים בצורה נאורה ונרחבת על הנושא

ובין לבין הנאה מנכדי המקסים

   בכל הבילויים הנ ל שכחתי לגמרי מרעשי הרקע, ואפילו בדרך לבית הכנסת אמש

ליווה אותי בחיוך

הירח היפה,

לא נותן לי לחשוב על דבר

מלבדו

'דברי אלי' אמר לי בעיניו

   ואני כל כך מקווה שאם אשמע את חדשות היום או אציץ בעיתון לא אראה ולא חגחעו לאזני  עוד התלהמויות של שנאה, מילים אלימות, מניפולציות שיקריות ומריבות קשות ומיותרות שמזכירות לי פתאום את התקופה של נובמבר 1995, שלא הבנתי מה קורה וכולם היו נגד כולם ושהסתיים כפי שהסתיים. אז לא התערבתי ולא צייצתי רק קיוויתי שזה יעלם... היום אני חוששת יותר, תחושה של Déjà-vu, כאילו הייתי כבר בסרט הזה ואני כל כך מקווה שהגשם הממשמש ובא יטהר את האויר, שהרוחות יירגעו ואווירה של כבוד הדדי תשרור כאן

זה לא יותר מידי לבקש

*  נ*גה - http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=615890&blogcode=14850725

שלט ההסבר בכניסה לא עלה

אוהבת את המדים של שלושת שומרי הסף, מזכירים את המבנה ואת

מבני הבזלת של טבריה עם בנויים מהאבנים השחורות והפסים

המלבינם ביניהם ( השלישי נמלט במבוכה ויצא אח כ להחליף הלצות )

מפל על בזלת בחצר פנימית

 ישראבלוג שוב מקשה כל העלאת תמונות :( את שלט הכניסה אפשר לראות בפייסבוק  album to Eugenia Blogilogi's 

   יצאתי הבוקר כמו תמיד, חמושה בשימחה. שמעתי מישהי מדברת על פריצה לשידור, מה שהזכיר לי ששכחתי להיבהל ולפחד, צעדתי באון כאילו כלום, התפלאתי על עצמי, ואז כ- ב- דה ז׳ה וו , נזכרתי בתחושות ז״א זו לא הייתי אני שנזכרתי זה היה הגוף שלי שנזכר איך, ומה ואם יבוא מישהו מאחור,   

 ומה אעשה? ואיך אגיב? ומה בכלל אפשר לעשות ? 

   לגרש המחשבות ולהמשיך ללכת

   סדר יומי ומטלות שהעמסתי על עצמי הסיחו את דעתי עד שהגעתי למחוז חפצי. תוך כדי צעידה זכרתי איך כשהתחילה הסכינאות המחודשת ובגלל שנמאס לי מה׳אובר דוז כאן ( חום חום חום בחולם, חום חום חום בשורוק, קירשנבאום, וסכינאות בגשם שטיהר ס״ס את האוויר אך לא את האווירע ) קפצתי לי לחדשות החוץ ושם אין מה לקנא, אסונות הוריקנים ושיטפונות, נדידת עמים, יריות באוניברסיטאות. הבנתי שכל עם לגורלו, כולל הדת שהביאה על עצמה את הדע״אש...  

  ההתנחמתי בצרת הרבים ? לא ולא, אני חשה סוג של עייפות, אולי אדישות, שקיבלתי על עצמי את העולם על שיגעונותיו ושיגיונותיו, שאין טעם לחרוד על בסיס קבוע, שבין הטיפות אפשר גם ליהנות ממה שיש, ומה שיהיה הוא שיהיה וכמו יהודי טוב שאומר יום יום לעצמו ״אלוהים נתן, אלוהים לקח יהי שם האלוהים מבורך״ אני מקבלת את שקיבלתי מהעולם, זה שגם לפעמים לוקח מבלי להשיב. בוקר בוקר אני מקבלת אותו בברכת. בבוקר טוב, וערב ערב מודה לו על מה שיש.

ואולי נעשיתי אפאטית ?...

אצא לי השוקה http://youtu.be/yfZBO3SZrpE

   הלילה התעוררתי לצליל נהמה מתמשך בוקע מהשמים. הקול שנשמע היה מונוטוני. בערפילי העירות תהיתי לעצמי - לא הבנתי איך זה שמטוס טס זמן רב אך רק צליל אחד,

רק תו עמום אחד נשמע,

והצליל איננו מתרחק,

ואחר אינו קרב במקומו.

   כשהצלחתי סוף סוף לפקוח את עיני ראיתי שורת הבזקים רציפה ובלתי נגמרת. הבנתי שאלה הרעמים שטסים להם בשמים כאילו השתחררו פרא מכילאם,

כאילו יצאו סוף סוף לחופשי

והם רצים דוהרים אנה ואנה,

לא מבחינים בין ימינפ לשמאלם

   לא ידעתי איך לדייק בחוויה, עד שמצאתי בפייסבוק את הוידיאו הבא של אלישע וידל

 

https://www.facebook.com/video.php?v=10152853055272162

Elihay Vidal uploaded a new video.

מטורף מה שקורה בחוץ עכשיו!!

רחוב החלוץ הבוקר, 05:45 

 סוקולוב  הבוקר, 06:00