B.logi

     מכיון שלא נאמר אחרת ב"ישראבלוגרים הומלסים" בפייסבוק חששתי להתפיידות הקטעים שלי ברשת. כקרש הצלה אחרון החלטתי לא לסמוך על שום טכנולוגיה והחלטתי להדפיס את הקטעים

     זה עלה לי. אבל חשתי אושר גדול והקלה עצומה אחרי שביצעתי זאת. חודשים השלמתי עם רוע הגזירה, מלסמוך על מחשב שהגיבוי הועתק אליו ועד ויתור. מידי פעם נזכרתי בקטעים שכתבתי והיו משמעותיים, שהיה להם 'פולאו אפ' בתקשורת. כאלה שהייתי הראשונה בהבעת דיעה בהם, שירים שהיו מוצלחים בעיני, התאבלתי בליבי. והשלמתי עם רוע הגזירה

     שילשום החלטתי לעשות לעצמי, למזלי נתקלתי באנשים מקצועיים מאד ואכפתיים ואנושיים מאד שביליתי במשרדם כשלוש שעות עד להעתקה מושלמת של הבלוג. ובסיום המוצלח עם החבילה בידי נזכרתי גם בספרים שקיבלתי מהוצאת כתר באדיבותה של לי עברון וקנין, בהתרשמויות שכתבתי למועדון הקריאה ושמחתי שהנצחתי. והיו גם קטעים שפורסמו בעמותת ישראבלוג (ואולי הם עדיין שם?)

     עכשיו מה שנותר הוא למספר את הקטעים, ולהדגיש את הכותרת

     סיימתי עכשיו ספר נהדר, "ג'נטלמן במוסקווה" אמור טאוולאלס. אם תישאר לי הגישה לבלוג ולמסך העריכה אפרסם התרשמות

     מידי פעם אנסה לבדוק ולהיכנס למסך העריכה. עוד לא תמה תקוותי

     להתראות בינתיים, כאן,

או בפייס https://m.facebook.com/profile.php (ולבקש חברות מ- Eugenia Blogilogi)

או באתרי הבלוגים שהתפזרתם בהם ידידי וחברי נפש יקרים🙋

❤

     יש בפייסבוק אתר שנקרא "פי 1000 ויותר ניצולי ישראבלוג". היום קיבלתי עידכון משם, ומסתבר שנפתחה תקווה חדשה לנאמנים ולמתגעגעים. 

      Matan l Eliahu כותב שם פוסט הפונה לכולנו לחדש פירסומים ולהעיר את הבלוגים רצוי גם בתגובות, כל המרבה הרי זה משובח

  גם Noa Angel מוסיפה פוסט ומזמינה את הישראבלוגרים להשאיר פרטים. מתחדשת שם רשימת הנאמנים, וכמובן שמוזמנים גם כותבים חדשים.

הלינק של פי 1000 ויותר ניצולי ישראבלוג בפייסבוק

https://m.facebook.com/groups/305275222955376?ref=m_notif¬if_t=group_activity

🔊 לפרסם, לפרסם, לפרסם 📢 

                               ⛵🚠🚣🚒🚘✈🚝📡📺

     מוקדש ל'שדות' באהבה וירטואלית

בעצב שלא נגמר ובגעגועי אין סוף

       החיים של הגיבורות בספר הרביעי * בסדרה ''החברה הגאונה'' מאת אלונה פרנטה ולרוב גם בשלושה הקודמים, כל כך אינטנסיביים וסוערים כאילו הם חיים על 'פי הר געש' מה שנכון גם עובדתית. הכל סובב סביב נפולי העיר שלרגלי הווזוב "כאן קיים הווזוב, שמזכיר כל יום שאת הפרויקטים המאתגרים ביותר, של אנשים רבי עוצמה, את היצירות הכי נהדרות, יכולים האש, רעידת האדמה, האפר והים, להפוך ללא-כלום בדקות ספורות" *

     החיים האינטנסיביים שלהם מתהפכים כל רגע בדרמות הופכות קרביים, יחד עם זאת הספר כתוב בצורה ייחודית ביותר ומשאיר מקום למחשבה והתלבטות, הסופרת מפרשת כל מקרה כאילו היא כותבת אותו בזמן אמת, אפילו שבהמשך מסקנותיה על אותם אירועים מתהפכות כאשר היא נזכרת בהם במרחק זמן או כאשר היא מבררת דברים.

     האימפולסיביות הזו אופיינית לאופי הדמויות שאינן יכולות לנהוג אחרת אלא בהתפרצויות זעם, אצל הסופרת הדברים מתבררים בדיעבד רוב הדמויות הנפוליטניות (פרט לנינו) כולם פועלים מהבטן.     

     המספרת אלנה , מצליחה להשיט את שלוש בנותיה במים הסוערים האלה בתבונה בהבלגה ובסובלנות. מאז ילדותה שלה היא נזעקת כפותרת בעיות, מצליחה לראות את הדברים ממרחק רואה את הדברים ניכוחה לא כופה את דעתה. פרט לגברים בחייה שמוציאים אותה משלוותה - רק הם מוציאים מתוכה את האגרסיביות הנפוליטנית - לא נמצא אותה מתפרצת. חברת הנפש הגאונה שלה לילה לעומתה סוערת כל כך בתוכה עד כי כל מי שמכיר אותה מתאר את מוחה בצורה גראפית וכמעט כולם משתמשים באותם מונחים לתאר אותו.

     התיאורים בחלק מהספר נעשו לפתע עלובים ומשעממים , רק תיאורי שיחות של מי אמר מה ומתי וכשהסערה חזרה אחרי שילדה את ביתה השלישית הבנתי שהיא כתבה באותו הלך רוח שהייתה במשך כל ההריון שלה, מבטה היה מופנה פנימה, לעולם שבחוץ הייתה אדישה. ראיתי בזה מאופי הכתיבה הייחודי שלה כפי שהבנתי אותו - הוא נע כאילו בספירלות מכאן ועכשיו הסובייקטיבי עד למבט האובייקטיבי. זה כבש אותי זו דרך כתיבה מאד מורכבת והלוואי והייתי יודעת לאמץ אותה

     ראייתה ותיאוריה גרמו לי להיזכר בתמונות ילדות ובסיטואציות שלי עם חברות, עם משפחה, עם בני זוג, עם ילדים וזה כבש אותי. נזכרתי בדברים ובהתנהגויות שנשארו בתוכי כמשהו להתחרט עליו, להתבייש בו. שפטתי עצמי לחומרה והנה במרחק זמן כשעלו מהאוב תוך כדי הקריאה, הפרדתי ביני הילדה לבין עצמי עכשיו. הבנתי שהילדה היא אמנם אני אבל אני אחרת שמותר היה לה לטעות לבין אישיותי כפי שהתגבשה עד כה. סלחתי לעצמי. האם זו לא סיבה מספקת לחצות את הנהר רחב הידיים הזה של ארבעת הספרים עבי הכרס האלה?

     לא אסתפק בכך. איכויות רבות מזוויות מבט שונות מצאתי בספר המרתק הזה, וכנראה שאקדיש לו עוד פוסט או יותר

-

* אלנה פרנטה "הסיפור של הילדה האבודה"

                          החלק הרביעי של סדרת הסיפורים.                             

                          הנפוליטניים שהראשון שבהם

                          "החברה הגאונה"

מה אומר ומה אדבר

אני בהיי

זו הפעם הראשונה מאז הפוסט האחרון שפרסמתי ב-30.10.17

שהצלחתי להיכנס למסך העריכה שלי

וזה לא שלא ניסיתי

ומה שהכי חשוב לי לדעת עכשיו , זה למי להודות

                           חג אביב שמח

   הטוב והבאסה לעיתים מתערבבים זה בזה , אין באסה ללא נקודות אור נקודת האור החדשה שלי היא שהצלחתי להיכנס לפייסבוק שלי .

   סוף סוף מצאתי זמן להתנתק מהכל , להרים רגל ולהשתעמם מספיק (כמה אפשר לקרוא , הטלוויזיה מתחת לכל ביקורת) ולהתמסר למייל הישן והטוב של בזק . להיזכר בסיסמא , לבדוק המייל ודרך המייל להגיע לפייס , וזה היה כ כ  פ ש ו ו ו ט , רק ראש נקי מדאגות הייתי צריכה כדי להגיע לזה

   ולמה כ כ חשוב לי הפייסבוק ? כי אני יכולה להתעדכן בעלילות חברי הווירטואליים ומה שהכי חשוב עבורי היא האפשרות לעדכן את הפוסטים שלי מישראבלוג לפייסבוק

   פעם הייתה לישראבלוג פלטפורמה מקפיצת פוסטים לדף של עמותת ישראבלוג באינטרנט , לשני עמודים שלהם בעצם , לעתים מזומנות עודכנו פוסטים של בלוגרים מישראב ושלי בעמודי החדשות של נענע ולפעמים בעמוד המגזין , והגאווה הייתה רבה

   כבר זמן רב שנענע לא משתף פוסטים שלנו והפייסבוק הפך עבורי לפתרון חלופי לתפוצה ושיתוף . אני לא מחוברת שם לעמודים סנסציוניים , רגשניים , מניפולטיבים , ווכחניים , רק לענייניים שבהם .            

   ולחברים

   וטוב לי ככה

.  הרגל למעלה ? זה כבר קשור למה שנאמר על נשים ( לא , לא על זה שדעתן קלה ) ומתי שהן מרשות לעצמן לנוח - עברתי עוד ניתוחון של נגעי שמש ברגל , ואני חייבת , אבל ממש חייבת לשבת ארבעה ימים עם רגל למעלה .

   בקיצור - חייבת לנוח