B.logi

     כבר בחצי הספר נכתב במוחי פוסט . אי לכך מצאתי שזה הזמן להתעדכו בכתוב בגב הספר " הטנק " מאת יוסף ענברי , אך מה עיני קוראות אם לא דברי חכמה של דב אלבוים ואחריו עמוס עוז משבח משובחות

    בגב הספר אני תמיד קוראת אחרי שכבר יש לי תמונה משלי ודברים לומר . הפעם קיבלתי רגליים קרות  שגרמו לאצבעותי לקפוא - איך אעיז להוסיף מילים על דברי חכמים 

     במקום זאת חיפשתי בגוגל עוד על הסופר , מצאתי ראיון של הסופר עם קובי מידן , דברים בנחת נשמעים , ואחר כך את היוטיוב של ההשקה עם מיכה גודמן עוד מושא הערצה לדברי חכמתו , והמנחה - אלבוים ...

     אבל המילים מאיימות לפרוץ כנגד כל היגיון , אז הנה החצופות לפני שיצאו לגמרי משליטה :

     כשלקחתי את הספר לידי וראיתי את התמונה על הכריכה נרתעתי כי שום טנק ושום קסדה לא יגרמו לי לקרוא דברים לגביהם , אפילו לא המרצה המצוינת ד"ר רונית בועז שהכניסה אותו לרשימת הקריאה . בצר לי ובדיון פנימי החלטתי להתחיל לקרוא ורק אז אדע אם אוכל להמשיך או להחזירו לספריה

     מה שקרה הוא שכבר מהעמוד הראשון רותקתי , אפילו שהוא מעין דיווח על דברים שקרו , מצא ענברי נוסחה מקורית כיצד לעשות מזה ספרות . כדי לרדת לעומק החידוש צריך לקרוא את הספר שוב , זאת אני משאירה למומחים הנזכרים למעלה , אני נכבשתי מהנוסח הסרקסטי המעורב בחמלה . גדי טאוב ( בהשקה ) אומר שהאירוניה והחמלה מזכירים לו הומור יהודי

      הדמויות שטוחות כביכול , הן אינן מביעות תחושות במילים מפורשות  , המספר לא מוסיף ולא מסביר את פעולותיהן אבל מעשיהן מדברים עבורם ובהחלט עוררו בי רגשות , תחושות מתוך הזכרויות 

     אהבתי במיוחד את הציטוטים מתוך הדיונים בממשלה , משנינותם של רבין ופרס בזמן האקוטי של חטיפת המטוס באוגנדה . אהבתי את כל חמש הדמויות הראשיות את מזרחי-דוידסקו , אנשל , הוכבאום , עשת , השונות כל כך זו מזו שכל אחת. מהן בטוחה שרק היא עמדה לבד מול הטנק וניצחה עבור כל עם ישראל . אהבתי מ א ד את השנינות של בורקה ואת השיחות שלו עם אידי אמין .

     מההיסטוריה הקצרה המשוחזרת  בכישרון רב , ומהסיפור הכמעט בלתי הגיוני שלנו כאן על כל גווני האוכלוסיה , חילוקי הדיעות בפנים בשילוב האיומים מחוץ , לא התחבטתי ולא חשבתי לגבש דיעה בין עובדות לבין ניסים . מצאתי שהישיבה שלנו כאן היא נס כשלעצמו

     ערב יום השואה בישראל טרם החל וכבר נמצא מי שייצר פרובוקציה . על חשבון היום שצריך להקדיש לאסון הגדול ביותר מתעסקת קבוצה באירגון יום שכול אלטרנטיבי ליום הזיכרון לחללי צה"ל

     אינני רוצה לפגוע ברגשותיהם של יוזמי יום הזיכרון האלטרנטיבי כמו שאיני רוצה לראות את הורי רמשפחות החיילים השכולות מתמודדים עם רגשות אחרים פרט להקדשת היום הזה ורגשותיו לזכר יקיריהן.   

     כמו שלא הייתי רוצה לאתגר ולערבב מין שאינו במינו ולשלב יום זיכרון אלטרנטיבי ביום הנאכבה למשל .

     יום זיכרון אלטרנטיבי כבודו במקומו מונח ואפשר לקבוע מועד אחר לקיימו בלי לדחוף למשפחות השכולות אצבע בעין הן המוצפות רגשות יגון כבד בלאו הכי , יגון שאינו נגמר

     הייתי רוצה שיום זה יהיה מוקדש להם וליקיריהם בלבד ויום השואה יוקדש להנצחת קורבנות השואה

   התכוננתי לבלות שבועיים עם הרגל למעלה , אבל התוכניות השתבשו , הניתוחון בשוק הזדהם , ולא ידעתי את נפשי עד שהיה ברור לי שהעצם ניצלה

   הדבר חייב אותי בביקורות חוזרות ונישנות , חבישות עצמוניות במשך חודש . לא נעים ? לא . היו ימים שאפילו הרגשתי נורא

   אחרי שנרפאה הדלקת בעזרת פגזים של אנטיביוטיקה ומשחות , הבטיחו לי שני מומחים ( שהרי התייעצתי חזור והתייעוץ ) שייקח זמן , חבישות ביציאה לשמש במשך עוד שנה , ואח כ האיזור יתמלא והמקום ייראה יפה וצריך לא להתאמץ יתר על המידה

   אז במה מתנחמים בינתיים ? בספרים טובים ויפים ובנכד מתוק ועוד 1 מתוק ממנו .

   נשאר זמן פנוי , עייפתי מהתוכניות שקוראות לעצמן חדשות , הקשבתי רק לתקצירים ועברתי לתוכניות טבע ומוסיקה כי מאסתי בכותרות ובפרשנויות של בעלי עניין ובעלי דיעה שכופין עלי את חוות דעתם , תנו לי את העובדות , את האנליזה והסינתזה אוכל לעשות בעצמי .

תודה

   והבוקר , בהתחברות תמימה לפייסבוק , נעצבתי אל ליבי עוד יותר ואני חרדה לבאות - שהרי - חשבתי לעצמי , התכנסנו כאן אחרי 2000 או 3000 שנות כדי להפוך לעם , ולאיזה עם ? מה המשותף כאן לכל המתכנסים ? אה , כן , נזכרתי  היהדות ! התכנסנו כאן היהודים כדי להפוך לעם

   אבל מה שקרה במשך השנים זה שהיהודים לא הצליחו להגדיר את עצמם , פלגים ביהדות בזים זה לזה לאחרונה , אינם מכבדים זה את זה , ציונים מפולגים בדיעותיהם ובדרך הפעולה משמיצים זה את זה , דנים זה את זה לכף חובה . מה שנוצר כאן הוא לא עם אלא פלגים של שנאה במרחב משותף

, יהודים ללא ציביון איבדו את דרכם , תועים בסבך ההגדרות , תוהים אנה יפנו , חוששים זה מדרכו של זה , בודדים איש באובדן דרכו

   התיחדנו בשנאה , היא היחידה שמיחדת אותנו עכשיו ואני חוששת שהשסעים רק יתרחבו . התפארות של קבוצה בשלילת האחר אינה תורמת למתפאר ובודאי שלא לדיון.  זה רק יוצר אנטגוניזם ומשניא את עצמו , מכניס את המתנגד לעמדת התגונננות והתקפה שלוחת רסן . צביעת הויכוח התרוששה לשני צבעים בלבד , השחור והלבן

   ואני תוהה ודואגת לעתיד המצפה כאן לנכדי

למחפש בבתי המשפט את הישועה בענייני דיעה , אוסיף שהוא מסכן את החברה , לטעמי אף יותר , ואולי אקדיש לכך פוסט נפרד

   לאחר שתיקת מחאה ארוכה בשל היותי המומה מהנעשה ברשת, מחאה שגרמה לי אלם, שהשאירה את המחשב שלי אטום לרשת, מצאתי את עצמי מוסיפה שמן למדורה

   בדחילו ורחימו פתחתי הפייס, רק כדי לראות איפה אני חיה, בכל זאת, הפייס כבר הפך חלק מחיי, ואפילו אם אתעלם ממנו, לא יכולתי לסבול את הנתק מהחברים ומהעידכונים יפי העינים והתואר שלהם, העונש ששתתי על עצמי היה כבד מנשוא

   הדברים אמורים בציטוט להלן, והם אינם מובאים בגדר הבעת דיעה אלא כעובדות שמעלות בתוכי כעס וכאב, והרבה הרבה תיסכול על הויתורים וההשלמות שאני מצפה שייעשו, ואיני יודעת ממי לדרוש אותם, ומה שהכי כואב זו הדרישה המושכלת של פן אחד שלי להיות גמישה למציאות בעת שהחמלה והצדק זועקים מליבי

   לאורך כ-ל הדורות התקיים יישוב יהודי בחברון, היישוב הוכחד בעת הפרעות :

 "...עת בקיץ 1929 נערך טבח ביהודים על ידי מוסלמים מקומיים. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת). "... יישוב יהודי בחברון התקיים מתקופת המקרא ועד חורבן בית שני. לאחר מכן התקיימה קהילה של לפחות כ-20 משפחות לאורך המאות. בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד, הוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. במאורעות תרפ"ט נרצחו 67 מיהודי העיר והשאר נטשו אותה. היישוב שוקם אחר כך על ידי שרידי הניצולים, אך אחרוניהם נאלצו לעזוב את העיר עם הקמת מדינת ישראל . לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, חודש היישוב היהודי בעיר …"

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91

_%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%91%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9F

הציטוט לעיל, נרשם כתגובה לפוסט הטרי של ראש הממשלה בפייסבוק בנושא חברון