B.logi

     כמו הראשונים שבאו לבנות, כן האחרים צריכים לבוא הנה בעינים פקוחות

     אולי טעות היא למשוך אנשים הנה בהבטחות אין סוף? אולי לומר את האמת, בואו כי אנחנו זקוקים לכם לבנות

     בואו כי לא קל כאן, בואו שנסו מותנים כי העבודה עוד רבה?

https://youtu.be/xWx3R7WaAQY

מזמן לא עידכנתי , האוירה הציבורית כבדה ומכבידה עלי עד כי השתיקה בי קולות אחרים

הערב נתקלתי בפייסבוק בכותרת המקוממת של המאמר הזה , קראתי שוב , יש לציין בריפרוף כי הדברים חוזרים על עצמם ובאוססיביות כבר שנים וחשתי צורך בלתי נשלט להגיב למאמר :

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=2492216110806544&id=137106982984147&fs=0&focus_composer=0

אני חושבת שיש מכנה 1 משותף בין יאיר נתניהו ונועה רוטמן והוא ששניהם מבוצרים כל אחד בתמונה שיצר לעצמו

יאיר נתניהו לא מפסיק לגונן על משפחתו וכבול בזה

ונועה רוטמן לא רואה את האמת האובייקטיבית , היא יצרה לעצמה דמות של דמון בדמות חצי עם שלדעתה לעצבוני , שמח שסביה נרצח ואינה רואה את התמונה המורכבת

היא בטוחה שנתניהו אשם ברצח רבין , ואחריה נסחפים חצי עם

ואילו יאיר נתניהו מנסה לגונן על משפחתו מהדמון הזה

אני בטוחה שנועה מאד אהבה את סביה. ואינה מוצאת נחמה

גם אני אהבתי אותו כל כך שאין לתאר , והוא אפילו לא יודע מי אני ואני בטוחה שרבים רבין במחנה הימין חשים כמוני.

אהבתי את כל מה שייצג. מה שעשה ואת דמותו הצנועה והכריזמטית כפי שהיכרתי דרך כל אמצעי התקשורת שתיארו את פועלו , אהבתי לשמוע אותו להקשיב לו , לצפות בדמותו

את התסבוכת שנוצרה בעקבות הסכמי אוסלו - לא אהבתי והתנגדתי לה

מותר לי ומותר לרבים , זה עדיין לא אומר שלא התאבלנו על רבין ועל המדינה

צריך לצאת מהלופ של המריבה הפנימית העקרה הזאת ולהתקדם . לטובת כולנו

אם הבנתי שנועה דורשת שנתניהו יבקש סליחה , איני מבינה את הדרישה הזאת לאור הטחת ההאשמה הזאת בואני חושבת שיש מכנה 1 משותף בין יאיר נתניהו ונועה רוטמן והוא ששניהם מבוצרים כל אחד בתמונה שיצר לעצמו

יאיר נתניהו לא מפסיק לגונן על משפחתו וכבול בזה

ונועה רוטמן לא רואה את האמת האובייקטיבית , היא יצרה לעצמה דמות של דמון בדמות חצי עם שלדעתה לעצבוני , שמח שסביה נרצח ואינה רואה את התמונה המורכבת

היא בטוחה שנתניהו אשם ברצח רבין , ואחריה נסחפים חצי עם

ואילו יאיר נתניהו מנסה לגונן על משפחתו מהדמון הזה

אני בטוחה שנועה מאד אהבה את סביה. ואינה מוצאת נחמה

גם אני אהבתי אותו כל כך שאין לתאר , והוא אפילו לא היה מודע לקיומי , ואני בטוחה שרבים רבין במחנה הימין חשים כמוני.

אהבתי את כל מה שייצג. מה שעשה ואת דמותו הצנועה והכריזמטית כפי שהיכרתי דרך כל אמצעי התקשורת שתיארו את פועלו

את התסבוכת שנוצרה בעקבות הסכמי אוסלו - לא אהבתי והתנגדתי לה

מותר לי ומותר לרבים ,

זה עדיין לא אומר שלא התאבלנו על רבין ועל המדינה

צריך לצאת מהלופ של המריבה הפנימית העקרה הזאת ולהתקדם . לטובת כולנו

אם הבנתי שנועה דורשת שנתניהו יבקש סליחה , איני מבינה את הדרישה הזאת לאור הטחת ההאשמה הזאת בו

    מצאתי הבוקר בעיתונות , ליתר דיוק ב'מעריב' אצל בן כספית , יוזמה חדשה של פוליטיקאים לאחד קצוות בעם הזה שלנו שדמותו בעיתונות מצטיירת כמשוסעת , אבל למעשה - ביום יום , בחיים הזורמים , יש לגמרי חיים משותפים והומוגניים *

      די אם ניכנס לבית מרקחת , לסופרמרקט , למסעדה , למונית או לבתי החולים בשביל למצוא שם את השילוב האופטימלי

     במפלגה החדשה שעומדת , לפי הכתבה לקום , יהיה פלג יהודי , בייצוג זנדברג , ופלג ערבי עם ייצוג של עודה וטיבי . נראה שעם ההבנה שקיימת בין שני הפלגים האלה איחוד לא יתרום דבר , פרט לאיחוד מנדטים שתועיל לזנדברג עודה וטיבי אלקטוראלית אבל לנו , לאזרחים  לא תוסיף דבר

     אני מחפשת איחוד פלגים מפלגתי מסוג אחר , איחוד בין שסעים עמוקים שעל פניו לא ניתנים לגישור , בין קיצונים באמת , ואני מתכוונת לפלג שאיני יכולה לשבת לידו באוטובוס ( ביום חם גם איני רוצה , כי הם לבושים מעל ומעבר למצופה והאפקט הריחני ברור )  שלא מוכנים ללחוץ את ידי , שאיני פוגשת אותם במקומות הבילוי , שאיני יכולה לארח וספק אם להתארח למשל , בין אלה - לבין יהודים שאינם חרדים , אוזניים תצילנה

     בתחילה ראיתי בדימיוני השואף לאיחוד שסעים את המזיגה האלטרנטיבית - חרדים מאוחדים עם ערבים במפלגה אחת , אבל מהר מאד התנערתי מהחלום כשראיתי בו הבנה גורפת כנגד גיוס וכנגד זכויות נשים ומחשש לראות עוד , מחקתי החלום

     רבות אני אומרת - אל תשב(י) ותייעץ(י) - עשה(י) ! אבל מה לעשות שאין לי הכישורים פרט להבעת תקוותי במילה הכתובה מעל במה צנועה ולא גבוהה מידי זו ? הייתי מאד רוצה , למשל לראות מפלגה שיושבים בה בכפיפה אחת . יהודים חרדים וחרדיות עם יהודים חילונים וחילוניות , אולי תחת כותרת שמבטאת את העמל היומיומי , ושגם פלג ערבי יגור עמה בחדווה ונחת תחת כותרת של עשייה .

.    התקווה לחלום עדיין מותרת כאן , כל עוד נפש יהודית מכבדת הומיה בי

______________________________________

* צריך לומר הטרוגנים ,אבל הומוגנים 'תפס' 

אמש רותקתי למסך למשך שעה וחצי בהנאה שלמה ממשחק כדורגל .

     אני לא מתיימרת "להבין" או לפרשן את מה שראיתי מהבחינה המקצועית , הסתכלתי על המשחק טאבולה ראסה , כמו שאני אוהבת להסתכל על ציור , או לשמוע קטע מוסיקאלי , בלי דיעות קדומות , מבלי שמשפטי רקע בנושא מהדהדים בי ולהתרשם בעצמי

     אז ממה נהניתי ? מהגברים הבנויים לתלפיות , מהכוח שלהם (באנגלית יש כל כל הרבה מילים ל"כוח" ובעברית רק אחת שמשמעותה משתנה עם ההקשר יש גם "עוצמה" ) מהמרץ הבלתי נדלה , מהמסירuת למטרה , ומהתאום הקבוצתי

     משחק קבוצתי ופעילות קבוצתית תמיד דיברו לליבי , תמיד אהבתי סינרגיה בדיון קבוצתי , הקשבה ואמפטיה , ובמשחק שראיתי אמש היה כל זה וללא מילים

     פעם , אולי בגלל שבצעירותי ראיתי משחק אחר , הוא נראה לי כמו משהו סתמי ואף פעם לא הבנתי למה כל כך הרבה גברים רצים אחרי כדור , משהצטרפתי למקהלה וראיתי אנשים מיושבים בדעתם מתלהבים התסקרנתי והצלחתי לצפות בנבחרת ברזיל  מלהטטת ושולטת שליטה מלאה בכדור , לאיש לא היה סיכוי מולם , זה היה מחול וירטואוזי עם כדור

     משנשרה ברזיל במונדיאל השנה איבדתי עניין , חשבתי שאם איני מתלהבת מלהטוטים שמנצחים את כוח הכבידה ומאחזים את העיניים של המתחרים ואם. איני מזדהה רגשית עם אף מדינה - אין טעם לצפות .    

     בסופו של דבר החלטתי ביני לבין עצמי שאראה את משחק הגמר כי אני אוהבת חגיגות כשיש תחושה של אחדות עולמית , וכי הייתי סקרנית על מה המהומה , אם יש פוליטיקה והאם לובשי מדים שחורים תמיד מנצחים

     כשהמשחק התחיל אפילו לא צפיתי מהסיבות שפירטתי למעלה , לא הזדהיתי , לא כל כך נמשכתי לראות 22 איש נאבקים על כדור . אחרי ששמעתי גול ראשון , התיישבתי לראות , נוכחתי במה שסיפרתי בראשית דברי ונהניתי באמת

     שמעתי את הפרשנים מבכים את רוח הלחימה של הנבחרת שהבקיעה פחות גולים והבנתי שיש עוד דברים בגו של המשחק הזה . אני לא בטוחה שארצה להתעמק בזה כי מה שראיתי אמש הספיק לי כדי להבין את מה שכיניתי פעם 'השיגעון לדבר' הזה ושפעם הייתי משוכנעת שלעולם לא אמצא את עצמי צופה מרותקת למשחק כדורגל